יחסי ישראל–לאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל–לאוס
ישראלישראל לאוסלאוס
Israel-Laos Locator.svg
ישראל לאוס
שטחקילומטר רבוע)
20,770 236,800
אוכלוסייה
8,424,904 7,234,171
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 49,340
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 6,820
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה עממית נשיאותית חד-מפלגתית

יחסי ישראל–לאוס כוננו ב-1955 עם הכרתה של ממשלת ישראל בלאוס בעקבות ועידת ז'נבה שנערכה ב-1954. עם השתלטות ארגון ההתנגדות "פאת'ט לאו" (אדמות לאוס) הקומוניסטי על המדינה ב-1976 ניתקה לאוס קשריה עם ישראל שחודשו רק ב-1993.

היות שלמדינת ישראל אין שגרירות בלאוס, השגרירות הישראלית האמונה על לאוס נמצאת בהאנוי, בירת וייטנאם[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ועידת ז'נבה בשנת 1954 החליטה ממשלת ישראל להכיר בלאוס ובקמבודיה. ההכרה נעשתה ב-13 בפברואר 1954. שגרירות ישראל בוושינגטון הודיעה על ההכרה לצירות לאוס בארצות הברית[2]. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת מהמדינות היה ב-1956, כאשר ביקר בלאוס יעקב שמעוני, ציר ישראל ביאנגון במטרה לדון בכינון יחסים דיפלומטיים רשמיים. העניין סוכם עוד באותה השנה, בעת ביקורו של שר החוץ משה שרת בלאוס. ב-12 בפברואר 1957 הגיש יעקב שמעוני את כתב האמנתו כציר לא-תושב בלאוס[3]. שגריר לאוס בפריז מונה להיות הדיפלומט הממונה על ישראל אם כי חלפו שנים רבות עד להגשתו כתב האמנה מצידו לנשיא מדינת ישראל.

בחודש יולי 1964 הועלה הדרג הדיפלומטי בין שתי המדינות לשגרירות - שגריר ישראל בבנגקוק הואמן ללאוס. משנת 1971 עד ל-1993 נמסר התפקיד לשגריר ישראל בפנום פן[4].

הציר לא-תושב הראשון של לאוס בישראל היה ראש ממשלה לשעבר הנסיך סובאנה פומה (Souvanna Phouma) שמונה לשגריר ארצו בצרפת בשנת 1959. הוא הגיש את כתב האמנתו לנשיא יצחק בן-צבי ב-11 בינואר 1960. בחודש אוגוסט של אותה השנה נקרא פומה לעמוד שוב בראשות ממשלת לאוס עקב בעיות פנים. ברשויות הדיפלומטיות בלאוס לא עדכנו את פומה כי כהונתו כציר לא-תושב בישראל נפסקה וכך קרא מאורע חסר תקדים: ראש ממשלת לאוס הוסיף לכהן כנציג מדינתו בישראל[3].

לאוס לא שלחה שגריר אחר לפריז ולכן גם לא נכח בארץ ציר מטעמה מה שהפך את היחסים בין שתי המדינות לרדומים וחסרי משמעות.

עם החרפת מלחמת האזרחים בלאוס ולאחר שורה של קרבות, בחודש יוני 1962 הוקמה ממשלת אחדות לאומית בראשותו של פומה. לאור זאת כונסה שוב ועידת ז'נבה ב-2 ביולי 1964 שבסופה נחתם הסכם בינלאומי שהבטיח את הנייטרליות של לאוס בכל הנוגע למדיניות החוץ שלה[5].

המגעים התחדשו בין שתי המדינות באמצע שנת 1964. ב-29 ביוני אותה שנה נתקבלה בשגרירות ישראל בבנגקוק איגרת מממשלת לאוס שהודיעה על הסכמת מלך לאוס להעלות את דרג הנציגויות הדיפלומטיות לשגרירויות. הדבר פורסם ב-1 ביולי 1964 בירושלים ובלאוס בעת ובעונה אחת[6].

שיתוף פעולה חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 החלה ישראל בפעולת סיוע ללאוס שהייתה קשורה בתוכנית סיוע ופיתוח של האומות המאוחדות. במסגרת זו התבקשה ישראל לסייע בחוות הדגמה וניסיונות חקלאית בשם "הוטדוקאו (Hotdokkao)". החווה עסקה בטיפוח גידולים חקלאיים ובהכשרת איכרי הסביבה בשימושים בכלים חקלאיים. בחווה הועסקו שלושה מומחים ישראליים.

ישראל קיבלה עליה לערוך תכנון חקלאי נרחב בשיתוף פעולה עם ניו זילנד של אזור פיתוח כפרי בחבל נאם-נגום שליד העיר ויינטיאן.

שיתוף פעולה ביטחוני וניתוק היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר פרץ המשבר בין ישראל למצרים שהוביל למלחמת ששת הימים ב-1967, שיגר ראש ממשלת ישראל לוי אשכול מכתב למנהיגי מדינות בעולם, ובהם ראש ממשלת לאוס. מראש ממשלת לאוס לא התקבלה תשובה ומשרד החוץ לא ידע מהי עמדתה של לאוס בסכסוך שהיה כה כה מרוחק ממנה ומן הסתם גם לא עניין אותה[7]. בחודש ספטמבר 1968 ביקש לאוס לרכוש מישראל תת-מקלעים מסוג "עוזי" וחודשים אחדים לאחר מכן, בינואר 1969 קיבלה התעשייה האווירית לישראל הצעה מלאוס לשפץ לה מטוס מסוג DC-3 דקוטה[8]. בכך נחתמו היחסים המעשיים בין לאוס וישראל עד 23 בפברואר 1976, כאשר לאוס הודיעה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות השתלטות כוחות "פאת'ט לאו" (אדמות לאוס)" הקומוניסטים על המדינה[9].

חידוש היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הדיפלומטיים עם לאוס חודשו רק ב-6 בדצמבר 1993. שגריר ישראל בוייטנאם הגיש כתב האמנה לנשיא לאוס ב-4 במאי 1994[10]. בימים 2429 באוגוסט באותה השנה ביקר בישראל שר החוץ של לאוס[11]. הוא הבטיח לשקול מחדש את דפוסי הצבעתה של ארצו (שהייתה לעיתים לא ידידותית) בארגונים הבינלאומיים השונים בעוד ישראל הבטיחה להעניק ללאוס סיוע בשעת הצורך. במהלך הביקור נחתם הסכם לשיתוף פעולה כלכלי-טכני.

אישים ומשלחות שונות מלאוס נהגו גם הם לבקר בישראל מדי שנה[12][13].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאוס, באתר משרד החוץ
  2. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 218
  3. ^ 3.0 3.1 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 219
  4. ^ מ' אראל אל מא"ס: "הכרה בלאוס וקמבודיה", 24 בפברואר 1955
  5. ^ י' שמעוני על מנהל מע"ר: "יחסי ישראל עם ארצות אסיה", 12 ביולי 1964
  6. ^ "סקירה שבועית - אסיה", 29 ביוני 1964, עמ' 24
  7. ^ "עמדות מדינות אסיאיתות בעת המשבר במזרח התיכון", 20 ביוני 1967, ארכיון המדינה
  8. ^ מ' קשתי אל ג' רפאל: "מכירת נשק - לאוס", 8 בספטמבר 1968, ארכיון המדינה
  9. ^ שנתון המסמכים הרשמיים 1976
  10. ^ המלוכה בלאוס בוטלה על ידי ארגון "פאת'ט לאו" כאשר השתלט על המדינה
  11. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 220
  12. ^ שנתון המסמכים הרשמיים 1996, עמ' 490
  13. ^ שנתון המסכים הרשמיים 1999, עמודים 378, 401, 403, 428