יחסי ישראל–לוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי ישראל–לוב
ישראלישראל לובלוב
Libya Israel Locator.png
ישראל לוב
שטחקילומטר רבוע)
22,072 1,759,540
אוכלוסייה
9,449,000 7,010,830
תמ"ג (במיליוני דולרים)
353,390 70,650
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,400 10,077
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית ממשלת מעבר

בין מדינת ישראל לבין לוב לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים מאז עצמאותה של לוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלפני הכרזת עצמאותה של לוב (בשנת 1951), התנהל מבצע נרחב למען העלאת יהודי לוב לישראל, נציגים ישראלים שהו בטריפולי וניהלו משם מבצעי עלייה, פעילי העלייה השיגו את הסכמתם של מנהיגי המדינה שעתידה לקום להמשך פעילותם בתנאי שהם ישמשו שליחים של הסוכנות היהודית ולא של ממשלת ישראל, אולם לאחר עצמאותה של לוב סגרה הממשלה את משרד העלייה, גירשה את הפעילים ולא התאפשר לספינות ישראליות לפקוד את נמליה[1].

בהצבעה שהתקיימה באו"ם בשנת 1951 על צירופה של לוב לארגון הצביעה ישראל לחיוב ובכך הכריעה את הכף לטובת קבלתה לאו"ם[2], אולם כמה שנים מאוחר יותר הצטרפה לוב לליגה הערבית ולחרם הערבי והייתה בין מובילי הקול המתנגד לישראל[3]. לאחר מלחמת ששת הימים הטילה צרפת אמברגו על ישראל, ולפיכך סיפקה 50 מטוסי מיראז' 5, שפותחו בשיתוף ישראל, ללוב במקום לישראל.

בפברואר 1973 הפיל חיל האוויר הישראלי מטוס נוסעים לובי. יירוט המטוס התרחש לאחר שחדר בטעות למרחב האווירי הישראלי מעל צפון סיני, שטח שהיה בשליטת ישראל באותה עת. כתוצאה מהתרסקות המטוס נהרגו 108 נוסעים ואנשי צוות.

במלחמת יום הכיפורים שלח שליט לוב מועמר קדאפי חיל משלוח גדול למצרים במטרה לסייע לה במלחמתה נגד ישראל. חיל המשלוח כלל כוחות שריון, ארטילריה ושתי טייסות מיראז' 5 שלקחו חלק פעיל בלחימה בחזית הדרום. כאשר נוכח נשיא לוב מועמר קדאפי שחוסיין מלך ירדן הודף בקשות של מנהיגי מדינות ערב להצטרף למלחמה ולתקוף את ישראל ממזרח, החל לגדף אותו וקרא לעם הירדני להתקומם ולהצטרף על דעת עצמו למלחמה.

ב-1976 סייעה לוב בחטיפת מטוס נוסעים של אייר פראנס, בכך שאפשרה את תדלוק המטוס בבנגאזי. החוטפים חוסלו ונוסעי המטוס שוחררו במבצע יונתן. בשנת 1977 תקף קדאפי בחריפות את מצרים שהחלה אז במגעים עם ישראל לקראת הסכם שלום אפשרי, וראה בכך הפרה מצרית של הצהרת ועידת ח'רטום. על רקע הקשר המתפתח עם ישראל יזמה לוב מעשי איבה במטרה לערער את שלטון מצרים, שהסלימו למלחמה בין לוב למצרים.

במאי 2011, במהלך מלחמת האזרחים הראשונה בלוב, הציעה ממשלת קדאפי לישראל לפתוח שגרירות ולקיים יחסים דיפלומטיים בין המדינות, אך ישראל סירבה להצעה, בטענה שמעדיפה "לא לקיים יחסים עם מדינה מנודה"[4].

במהלך מלחמת האזרחים השנייה בלוב, בדצמבר 2019, אמר שר החוץ של לוב בממשלת ח'ליפה חפתר שהוא מביע תקווה לנורמליזציה ביחסי ישראל-לוב[5]. ביוני 2020, אמר סגן ראש ממשלת לוב עבד אל סאלאם אל באדרי כי לוב אינה אויבת של ישראל, ומעולם לא הייתה כזו[6].

בינואר 2022 כלי תקשורת בלוב ובערב הסעודית דיווחו כי ראש הממשלה הזמנית בלוב עבד אל-חמיד דבייבה, נפגש עם בכירים ישראלים, בינהם גם ראש המוסד, דוד ברנע, במהלך ביקורו בירדן. על פי הדיווחים, השניים דנו בשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל ולוב ובסוגית נרמול היחסים. עם זאת, לשכתו של דבייבה הכחישה את דבר הפגישה[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]