יחסי ישראל–ניגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל–ניגריה
ישראלישראל ניגריהניגריה

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקיהיווןיווןאיטליהספרדפורטוגלטורקמניסטןאפגניסטןכוויתעיראקסוריהלבנוןקפריסיןעומאןתימןאיחוד האמירויות הערביותקטרערב הסעודיתירדןישראלמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוהאיים הקנרייםסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהחוף השנהבבורקינה פאסוליבריהסיירה לאוןגינאהסנגלגינאה ביסאוגמביהגינאה המשווניתגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהאנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגואוגנדהקניהרואנדהבורונדיטנזניהמלאווימוזמביקזמביהנמיביהבוטסואנהזימבבואהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימדגסקרראוניוןמאוריציוסקומורוIsrael Nigeria Locator.svg
אודות התמונה
ישראל ניגריה
שטחקילומטר רבוע)
20,770 923,768
אוכלוסייה
8,424,904 203,452,505
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 1,121,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 5,510
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה פדרלית
פגישה בשנת 1959 בין שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר לשר המסחר הניגרי, ג'יי. יו. נואודו
נשיא המדינה ראובן ריבלין ושגריר ניגריה בישראל בעת הגשת כתב האמנתו, אוקטובר 2017

בין מדינת ישראל והרפובליקה הפדרלית של ניגריה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2019, וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים. לישראל יש שגרירות רשמית באבוג'ה, בעוד שלניגריה יש שגרירות רשמית בתל אביב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שתי המדינות נוצרו לראשונה במהלך שנת 1960, בתקופה בה מדינת ישראל ביקשה ליצור קשרים עם מדינות רבות באפריקה, וזאת על מנת ליצור משקל נגד לתוצאותיו של החרם הערבי, אשר באותה התקופה היה בשיא כוחו, והיה עלול להשאיר את ישראל בודדה למול מדינות ערב הסובבות. במהלך שנות ה-60 וה-70, ישראל קיימה פעילות ענפה ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה, לרבות בניגריה. לאורך התקופה, מאות מומחים ומתנדבים ישראלים נשלחו על מנת לסייע בפיתוח והמודרניזציה של ניגריה, ובעיקר בתחומי החקלאות, החינוך, הרפואה וההכשרה טכנולוגית. בד בבד, מאות אנשי מקצוע ניגרים, ביניהם חקלאים, מומחים, אנשי חינוך, אנשי אקדמיה, סטודנטים, רופאים, עובדים קהילתיים ומהנדסים נשלחו לישראל על מנת לקבל הכשרה מקצועית מקיפה בתחומם.

עם זאת, בעקבות מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973, ניגריה, בדומה למדינות רבות באפריקה, הודיעה על ניתוק הקשרים עם מדינת ישראל, בלחצן של מדינות ערב ובהשפעתו של חרם הנפט. היחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות שוקמו רק במהלך חודש ספטמבר 1992[1]. בעקבות חידוש היחסים, ישראל הקימה מחדש את שגרירותה באבוג'ה בחודש אפריל 1993, ובעקבותיה ניגריה פתחה מחדש את שגרירותה בישראל.

במהלך נובמבר 2003, הושקה בלאגוס "אגודת הידידות ניגריה-ישראל", וזאת בהשתתפותם של כ-2,000 אורחים מקומיים. האגודה נועדה לתרום לקידום היחסים בין שתי המדינות, ובעיקר בתחום הדתי, הבא לידי ביטוי בביקורם מדי שנה של אלפי אזרחים ניגרים בישראל במסגרת מסע צליינות בארץ הקודש[2].

במהלך אוקטובר 2013 קיים נשיא ניגריה, גודלאק ג'ונת'ן, ביקור רשמי בישראל, אשר במהלכו נפגש עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וזאת מספר שנים לאחר ביקורו הקודם של הנשיא בישראל, בשנת 2007. במהלך הפגישה, הביע נשיא ניגריה את הוקרת תודתו לסיוע הישראלי אשר הוענק לניגריה לאורך השנים, וביקש להמשיך ולקדם את היחסים הפוליטיים והכלכליים שבין שתי המדינות[3]. במסגרת הדיונים גם נחתם הסכם טיסה בילטרלי בין ניגריה וישראל, אשר מאפשר לראשונה לקיים טיסות ישירות בין שתי המדינות[4]. ההסכם, אשר נחתם בין סגן שר החוץ הישראלי, זאב אלקין, לשרת החוץ הניגרית, פרופ' ויאולה אונוולירי, צפוי להקל על הגעתם לישראל של כ-30 אלף צליינים מדי שנה, וזאת מכל רחבי אפריקה שמדרום לסהרה[5][6].

בדצמבר 2015 נמנעה ניגריה (יחד עם רואנדה) בהצבעת מועצת הביטחון על הצעה להכיר במדינה פלסטינית. ההימנעות הובילה להכשלת היוזמה[7].

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז חידוש היחסים בין שתי המדינות בשנת 1993, למעלה מ-50 חברות ישראליות פועלות בניגריה בתחומים שונים, לרבות תחומי הבנייה, התשתיות, ההיי-טק, התקשורת, החקלאות וניהול המים. כמו כן, שתי המדינות מקיימות יחסי מסחר שוטפים בתחומים מגוונים[8].

בשנת 2002 הגיע שר התעשייה והמסחר הניגרי, מוסטפא בללו, לביקור רשמי בישראל, במהלכו קיים פגישה עם שרת התעשייה והמסחר הישראלית דליה איציק. במהלך הפגישה בין השרים נדונו יחסי הסחר בין המדינות, וכן אפשרויות השתלבותן של חברות ישראליות בפרויקטי תקשורת וחקלאות בניגריה[9].

בשנת 2006, נחנך פורום העסקים ניגריה-ישראל, אשר נועד לסייע בהרחבתם של קשרי המסחר המתפתחים שבין שתי המדינות, באבוג'ה. עוד באותה השנה, שתי המדינות חתמו על מזכר ההבנה הדדי, אשר במסגרתו התחייבו שתי המדינות לקיים מגעים שוטפים בנושאים פוליטיים וכלכליים אשר לשתי המדינות יש בהם עניין משותף. הסיבוב הראשון של ההתייעצויות התקיים בירושלים במהלך חודש נובמבר 2006[10].

לדברי שגריר ניגריה בישראל, סולל בונה, חברת הבנייה הישראלית, מהווה שם דבר בחלקים נרחבים בניגריה, זאת הודות לפעילותה הענפה לאורך השנים במדינה המתפתחת.

ב-2014 סיכלה ארצות הברית עסקת נשק במסגרתה התכוונה ישראל למכור לניגריה מסוקי קוברה שיצאו משירות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל–ניגריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]