יחסי ישראל–פנמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל–פנמה
ישראלישראל פנמהפנמה

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIsrael Panama locator.svg
אודות התמונה
ישראל פנמה
שטחקילומטר רבוע)
20,770 75,420
אוכלוסייה
8,424,904 3,800,644
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 104,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 27,390
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה, משטר נשיאותי
שגרירים
רדא מנצור[1] (נכון ל-2019) אדיס אורייטה וגה (Adis Urieta Vega) (נכון ל-2017)
נשיא המדינה, ראובן ריבלין, עורך קבלת פנים ממלכתית לנשיא הרפובליקה של פנמה (אנ'), חואן קרלוס וארלה (אנ'), מאי 2018
אליו ו. אורטיז מגיע לבית הנשיא להציג את כתב האמנתו כשגריר פנמה לנשיא זלמן שזר.

היחסים בין ישראל לבין פנמה הם רשמיים ודיפלומטיים, כאשר לישראל יש שגרירות בפנמה סיטי, ולפנמה יש שגרירות בתל אביב, שעשויה לעבור לירושלים.[דרוש מקור]

יחסים הדדיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההצבעה בנושא תוכנית החלוקה של האו"ם ב-כ"ט בנובמבר 1947, פנמה, ביחד עם שלושים ושתיים מדינות נוספות, הביעה תמיכה בעד התוכנית.[2] פנמה אף הייתה אחת מהמדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל לאחר הכרזת העצמאות שלה.[3][4] פנמה אף תמכה בקבלת ישראל לאו"ם וקבעה את שגרירותה בירושלים.[5]

ישראל ופנמה חתמו על הסכם שיתוף פעולה בתרבות ובתיירות ב-1963.[6] עד 1974 היו יחסי שתי המדינות טובים.[5] אולם, על רקע המחלוקת בין ארצות הברית ובין פנמה על רקע שאלת תעלת פנמה, ביקשה פנמה לגייס את תמיכת העולם השלישי והחלה לתמוך בהחלטות אנטי-ישראליות, אם כי התנגדה להחלטת האו"ם בדבר הגדרת הציונות כגזענות.[5] שינוי זה לא הפריע לאנשי עסקים ישראלים רבים להגיע לפנמה ולעסוק שם בעסקים שונים, כולל בחקלאות ובייעוץ ביטחוני. במיוחד בלט בשטח זה מייק הררי שקשר, מהגיעו לפנמה ב-1968 ועד פלישת ארצות הברית לפנמה בסוף 1989,[7] קשרים הדוקים עם שליטי פנמה: עומר טוריחוס ומנואל נורייגה.[8] באותן שנים הפכה פנמה למוקד השפעה ישראלית חשוב והמדינות שיתפו פעולה בנושאים ביטחוניים באופן חשאי,[7] והיחסים עם פנמה הוגדרו בזמן ראש הממשלה מנחם בגין כנכס אסטרטגי למדינת ישראל ובעלי חשיבות דרמטית לביטחון ישראל.[7]

בשכונת קריית מנחם בירושלים נקרא רחוב מסוים על שם מדינת פנמה,[9] ואילו בפנמה ישנם רחובות מסוימים, הנקראים על שם מדינת ישראל, וזאת בפנמה סיטי[10] ובצ'יטרה (ספ').[11]

ביולי 2002 פורסם על כך, שייסגרו שמונה נציגויות של ישראל במדינות שונות, כולל פנמה, עקב בעיות תקציביות.[12] שנתיים לאחר מכן, בספטמבר 2004 דווח על הכוונה לפתוח מחדש את שגרירויות ישראל בקרואטיה ובפנמה.[13]

באפריל 2016 נסעו לפנמה בעלי תפקידים שונים בארגון איחוד הצלה, על מנת להכשיר את מקביליהם בפנמה לגבי טיפול באירוע רב נפגעים. [14]

נושאים ביטחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 ביולי 1994 התפוצץ מטוס נוסעים (Alas Chiricanas Flight 901) בנתיב האוויר שבין קולון לבין פנמה סיטי, מה שגרם להתרסקותו. בעקבות זאת, כל 21 הנוסעים נרצחו, ביניהם 12 יהודים, ומתוכם ארבעה אזרחי ישראל.[15] אירוע זה התרחש יום לאחר הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה.

בינואר 2017 נעצרו שני פעילי חזבאללה בחשד שתיכננו בין היתר לפגוע בשגרירות ישראל בפנמה, וזאת לאחר שבמחשבו של אחד מהם התגלה תיעוד מעקב אחר אבטחת השגרירות.[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל–פנמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Nuevo embajador de Israel en Panamá presenta sus cartas credenciales". La Prensa (בספרדית). 26 בספטמבר 2018. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  2. ^ United Nations General Assembly Resolution 181, November 29, 1947, פרויקט אוואלון של בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל (באנגלית)
  3. ^ פנמה קוסטריקה הכירו בישראל, הבוקר, 20 ביוני 1948
  4. ^ פנמה הכירה בישראל, המשקיף, 29 ביולי 1948
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דניאל בלוך, פנמה עשויה לשנות עמדתה כלפי ישראל, דבר, 21 בספטמבר 1977
  6. ^ הסכם תרבות ישראל - פנמה, דבר, 4 באוקטובר 1963
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 רונן ברגמן, הרודן שלנו בפנמה: הדיקטטור שעזר למוסד, באתר ynet, 1 ביוני 2017
  8. ^ רן דגוני, גיל קיסרי, מייק הררי: הישראלי המונע את נפילת המשטר בפנמה, מעריב, 22 בינואר 1988
  9. ^ עיריית ירושלים, רחוב פנמה
  10. ^ גוגל מפות, Via Israel, Panama City
  11. ^ גוגל מפות, Calle Israel, Chitré
  12. ^ דיאנה בחור, משרד החוץ יסגור 8 נציגויות, אתר ynet, תאריך: 22.7.2002
  13. ^ דיאנה בחור-ניר, ישראל פותחת מחדש שגרירויות בקרואטיה ובפנמה, אתר ynet, תאריך: 27.9.2004
  14. ^ United Hatzalah of Israel, Israel EMS teamheads to Panama to help train paramedics for Mass Casualty Incident, 21.4.2016
  15. ^ Bomb caused plane crash, Panama official says, The New York Times, 21.7.1994
  16. ^ פעילי חזבאללה נעצרו בחשד שתכננו לפגוע בשגרירות ישראל בפנמה, מעריב On-Line, תאריך: 8.6.2017