יחסי ישראל–תימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי ישראל–תימן
ישראלישראל תימןתימן
Yemen Israel Locator.png
ישראל תימן
שטחקילומטר רבוע)
22,072 527,970
אוכלוסייה
9,210,100 29,825,964
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 73,630
תמ"ג לנפש (בדולרים)
34,430 2,469
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה

לישראל ולתימן אין קשרים דיפלומטיים רשמיים. תימן אינה מכירה בישראל ואנשים בעלי דרכון ישראלי, או דרכון אחר עם חותמת ישראלית מנועים באופן עקרוני מלהיכנס למדינה. על פי החוק הישראלי תימן נחשבת למדינת אויב של ישראל. תימן תמכה בעקיפין במדינות ערב בכל מלחמותיהן נגד ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי היחסים המתוחים בין שתי המדינות נעוצים בתקופה בה טרם הוקמה מדינת ישראל. ב-1947, עם הגעתן של החדשות לתימן אודות תוכנית החלוקה של האו"ם, החל גל של פוגרומים בעיר הנמל עדן כנגד היהודים תושבי המדינה. בפברואר 1948, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות של ישראל, נרצח האימאם יחיא ויורשו, אחמד בן יחיא, קרא לכל הערבים להתאחד נגד המדינה הציונית שעתידה לקום. הוא אף הודיע למצרים כי יעביר לה סיוע ככל שתילחם בישראל. לאחר שקיבל את הידיעות כי ישראל ניצחה במלחמת העצמאות, התיר ליהודי תימן לעלות לישראל במבצע מרבד הקסמים.

ישראל סייעה למורדים בתימן באספקת נשק, כאשר אלו נאבקו במצריים שהייתה אויבת של ישראל[1].

עם תחילת המגעים של הסכמי אוסלו, הוזמנה הזמרת עפרה חזה, שהוריה עלו מתימן, על ידי שגריר תימן באו"ם לבקר במדינה עם אישור מיוחד מהשלטונות. חזה תכננה לצרף לטיול את הוריה והתאריך שנקבע היה ביום הולדתה של חזה בנובמבר 1995, אך רצח יצחק רבין בתחילת אותו חודש, עצר את המגעים בין הזמרת לדיפלומטים התימנים. לדברי חזה, רוה"מ דאז יצחק רבין נתן את ברכתו לקשר בין מדינת תימן לזמרת ולטיול המתוכנן[2].

בשנת 2001 טען נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח שנציגויות מסחריות ישראליות במדינות ערביות הן משרדים של המוסד[3].

מלחמת האזרחים בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים של צפון תימן, בין התנועה המהפכנית של "הכוחות הרפובליקניים", שנתמכו על ידי מצרים בהנהגת נאצר לבין הכוחות המלוכניים בראשות אל באדר, שנתמכו על ידי סעודיה, וממלכת ירדן, ישראל שלחה נשק וסייעה לכוחותיו של אל באדר, לבקשת הממלכה המאוחדת, במה שכונה מבצע רוטב. ישראל הסכימה לסייע למלוכנים מכיוון שרצתה להחליש את מצרים, אויבתה העיקרית, ששלחה חיילים רבים לסייע לכוחות הרפובליקניים[4].

פרשת ברוך מזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1972 עצרו שירותי הביטחון התימני את לוחם המוסד ברוך מזרחי שביקר במדינה במסגרת פעילות מודיעינית מול יעדים טרור פלסטינים, בעקבות איום הפיגועים בציר הספנות לישראל דרך מצר באב אל-מנדב. כשנה לפני כן, ביצע ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין פיגוע נגד מכלית נפט קוראל סי שהייתה בדרכה מאיראן לישראל. מזרחי נחקר בכלא התימני ולאחר כחודשיים הוסגר למצרים, על רקע לחצים מדיניים שהופעלו על התימנים וגילוי אזרחותו המצרית של מזרחי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר יגיל הנקין, ‏"מה יבטיח את קיומנו?", השילוח 2, דצמבר 2016
  2. ^ עפרה חזה בתוכנית "חי בעשר" עם יאיר לפיד (בעברית), בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2020 
  3. ^ עלי ואקד, נשיא תימן: נציגויות ישראל הן משרדים של המוסד, באתר ynet, 13.07.01
  4. ^ יואב שטרן, כך התערבה ישראל במלחמת האזרחים בתימן, באתר הארץ, 26 ביולי 2004