יחסי ישראל-סינגפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל-סינגפור
ישראלישראל סינגפורסינגפור

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIsrael Singapure locator.svg
אודות התמונה
ישראל סינגפור
שטחקילומטר רבוע)
20,770 719.20
אוכלוסייה
8,424,904 5,995,991
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 528,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 88,076
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה

יחסי ישראל-סינגפור הם יחסים קרובים ביותר, המבוססים על שנים של סיוע והדרכה שהעניקה ישראל לסינגפור החל משנותיה הראשונות, בעיקר בצורת סיוע צבאי. ראשיתו של הקשר בשנת 1965, מיד לאחר פרישת סינגפור מהפדרציה המלזית. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות החלו במאי 1969.[1]

עצמאות סינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לישראל, הייתה סינגפור מושבה בריטית, החל מ-1819, ושימשה מעוז חשוב לאימפריה הבריטית במזרח הרחוק. במלחמת העולם השנייה נכבשה בידי היפנים, שביצעו טבח המוני בתושביה של סינגפור. (שנים אחר כך יספר לי קואן יו, אבי האומה הסינגפורית והאדם שהצעיד אותה למעמד של מעצמה כלכלית, כיצד נמלט מן הטבח, ולמד מהיפנים את כוחו של הפחד, בו ישתמש מאוחר יותר בשנות שלטונו בסינגפור). ב-1955 העניקה בריטניה אוטונומיה לאי. בשנת 1963 התאחדה סינגפור עם מלאיה ועם מדינות סבה וסאראוואק שבצפון האי בורניאו במה שנודע כפדרציה המלזית, אך אולצה לפרוש מהאיחוד בשנת 1965.

קשרים ביטחוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגפור, בראשותו של לי קואן יו, מנהיג "מפלגת הפעולה הסוציאליסטית העממית" (PAP), הייתה מדינה זעירה, דלת משאבים וידידים, ומוקפת באויבים. בינה לבין מלזיה, בעלת בריתה של בריטניה וארצות הברית, שררה איבה כתוצאה מפרישתה של סינגפור מהפדרציה. היות שמפלגתו של לי קואן יו הייתה אויבתה המרה של המפלגה הקומוניסטית במדינה, אפשרות הקשר עם ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות הייתה חסומה בפניו. על כן, סינגפור חיפשה בעלי ברית אחרים. היא פנתה להודו ולמצרים בבקשת סיוע צבאי, אולם שתיהן התעלמו מבקשתה. לבסוף החליט קואן יו, בדעה אחת עם שר ההגנה גו קנג סווי לפנות לישראל לקבלת עזרה, הצעה שנענתה בחיוב על ידי ישראל.

חודשים מספר אחרי הקמתה של סינגפור הגיעה אליה משלחת של שישה מומחים ישראלים בראשותו של אל"ם יעקב אלעזרי. המשלחת בנתה את הצבא הסינגפורי תחת מעטה חשאיות כבד, כצבא האידיאלי שלא צלחה בנייתו בישראל, לפי תוכניתו של האלוף רחבעם זאבי. בניית הצבא הצליחה כל כך, שכיום נחשב צבא סינגפור הזעירה לצבא החזק והמתקדם בדרום-מזרח אסיה. ברם, הקשרים הצבאיים לא הסתיימו בבניית הצבא: סינגפור נעזרה בישראל גם בתכנונם והרכבתם של המשטרה ושירות בתי הסוהר הסינגפוריים, ועד היום היא נחשבת לאחת הלקוחות הגדולים של אמצעי לחימה ישראלים.

קשרים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי קואן יו, אבי האומה הסינגפורית וראש ממשלתה הראשון

קשרים רבים נרקמו בין ישראל לסינגפור גם בתחום האזרחי. בין השאר נבנתה מערכת הבריאות הסינגפורית לפי זו הישראלית, ומומחי חינוך רבים נשלחו לישראל ללמוד את שיטות החינוך שלה, ובעיקר חינוך מתמטי שכן הסינגפורים סוברים ששיטת לימוד המתמטיקה בישראל מעודדת מחשבה יצירתית, תחום בו סינגפור חלשה במיוחד. למרבה האירוניה, דווקא בישראל מעריכים מאוד את החינוך הסינגפורי ומביאים אותו כדוגמה לחינוך למופת. לאחרונה החלו בישראל בהשתלמות מורים ב"חינוך סינגפורי" בטכניון[2]. בשנים האחרונות מושוות ישראל וסינגפור פעמים רבות בגלל הדמיון הרב ביניהן בתנאים המדיניים, הגאוגרפיים, והדמוגרפיים (מדינה קטנה וחסרת משאבים מוקפת אויבים גדולים ממנה).

קשרים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשכת המסחר ישראל-סינגפור החלה לפעול בשנת 1990 כתת-לשכה של לשכת המסחר ישראל-אסיה, שהוקמה כבר ב-1984. בשנת 1996 נחתם הסכם מחקר ופיתוח בין המדינות וב-1997 הוקמה קרן SIIRD מכוח ההסכם: קרן השקעות דו-לאומית למחקר ופיתוח תעשייתי משותף[3]. בשנת 2013 שהובל רמי בר וסוחרים נוספים, הסתכם סחר החוץ של המדינות ב-1.956 מיליארד דולר, קפיצה של 24.6% משנת 2012. סינגפור מייבאת מישראל בעיקר ציוד טכנולוגי ואילו ישראל מייבאת מסינגפור בעיקר ציוד מחשבים[4]. סינגפור מהווה מרכז עבור חברות ישראליות רבות, שפועלות בה וממנה אל השווקים של אסיה. מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בסינגפור, המשמשת כנקודת קשר עבור חברות ישראליות, בעלי עסקים ותעשיות, המחפשים הזדמנויות להשקיע בסינגפור. הנספחות מספקת שירותי פיתוח עסקי וכן שיווק וייעוץ אסטרטגי לחדירה לשוקי דרום מזרח אסיה. הנספחת הכלכלית בסינגפור היא רון שניר[5].

בין כרכור לסינגפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בין כרכור לסינגפור" היא תוכנית טלוויזיה ישראלית ששודרה בערוץ השני בהנחייתו של חיים הכט ובהפקתו של רואי מנדל, חוללה סערה גדולה בישראל. התוכנית עסקה בהשוואה בין ישראל לסינגפור (בניגוד למשתמע מן השם, שמה של העיר כרכור נבחר מטעמי חריזה בלבד), ובעיקר במה יכולה ישראל ללמוד מעיר המדינה הקטנה. ביקורת נשמעה על מנחה התוכנית, חיים הכט, ונטען שהוא משמיץ את מדינת ישראל לשווא.[דרוש מקור] מתנגדי התוכנית חגגו כשבאולימפיאדת אתונה (2004) הגולש גל פרידמן מכרכור זכה במדליית זהב, בעוד סינגפור לא זכתה באף מדליה, ובאופן כללי בפחות מדליות מישראל. כך או כך, התוכנית הובילה לדיון ציבורי נרחב והביאה את סינגפור קרוב לתודעתו של האזרח הישראלי הממוצע.

יחסה של סינגפור לסכסוך הישראלי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ומתמיד הייתה סינגפור ידידה קרובה של ישראל. עם זאת, היותה מוקפת במדינות מוסלמיות עצומות (שכנתה של סינגפור אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה) מנעה ממנה להציג עמדה ברורה ונחרצת לצד כלשהו בסכסוך. באופן רשמי, רוצים הסינגפורים לראות קץ לסכסוך תוך הענקת זכויות לאומיות לפלסטינים בדרך שתהיה מקובלת על ישראל. החשש מהאוכלוסייה המוסלמית הגדולה של שכנותיה של סינגפור ובראש וראשונה אינדונזיה ומלזיה, גרמה גם לעובדה שבעוד שלישראל שגרירות בסינגפור[6], נמנעה עד כה סינגפור מלפתוח שגרירות בישראל.

בפברואר 2017 ביקר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו בסינגפור. במסגרת הביקור דנו ראש הממשלה ועמיתו הסינגפורי על הרחבת הסכמי הסחר ועל חיזוק הקשר הביטחוני בין שתי המדינות.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל-סינגפור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ מאה מורים השתלמו ב"שיטת סינגפור" בטכניון, באתר העמותה הישראלית לקידום החינוך המתמטי לכל
  3. ^ "מדוע מעוניינת סינגפור ללמוד מישראל ומה יש לנו להציע", שי זריבץ', לשעבר הנספח הכלכלי בסינגפור, בבלוג מינהל סחר חוץ
  4. ^ "Singapore-Israel Trade hits almost S$2 billion in 2013", בלוג סינגפור, מינהל סחר חוץ
  5. ^ רון שניר, בבלוג מינהל סחר חוץ
  6. ^ אתר שגרירות ישראל בסינגפור