יחסי מונטנגרו–רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי מונטנגרו–רוסיה
מונטנגרומונטנגרו רוסיהרוסיה
Montenegro Russia Locator.svg
מונטנגרו רוסיה
שטחקילומטר רבוע)
13,812 17,098,242
אוכלוסייה
614,249 142,122,776
תמ"ג (במיליוני דולרים)
11,080 4,016,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
18,038 28,257
משטר
רפובליקה רפובליקה פדרלית

יחסי מונטנגרו–רוסיה הם יחסי החוץ בין מונטנגרו לרוסיה. למונטנגרו יש שגרירות במוסקבה, ולרוסיה יש שגרירות בפודגוריצה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה המודרנית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגרירות רוסיה לשעבר בצטיניה, שימשה עד תום שלטונו של ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו

בגלל מלחמת העצמאות של ראקוצ'י (1703–1711), העמדה של המיליציות הסרביות בגבול הצבאי של מלוכת הבסבורג הייתה בסכנה. בשנת 1704 נעשו הניסיונות הסרביים הראשונים להציע את שירותיהם עבור האימפריה הרוסית במאבקה של רוסיה נגד העות'מאנים. לפני תחילת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1710–1711), הקיסר הרוסי פיוטר הגדול הזמין מיליציות סרביות וסרבים בכלל להצטרף לכוחות הרוסים. בשנת 1711 הגיעה לסנקט פטרבורג המשלחת השלישית שנשלחה לרוסיה על ידי המטרופולין דנילו. המשלחת הרוסית הראשונה למונטנגרו הגיעה ב-3 במרץ 1711. פיוטר הגדול קרא לאורתודוקסים בבלקן להתקומם נגד העות'מאנים במהלך מערכת נהר פרוט.

בשנים 1715–1716 נסע המטרופולין המונטנגרי דנילו הראשון לסנקט פטרבורג, משם חזר באפריל 1716 עם שתי תעודות חתומות על ידי הקיסר פטר הגדול, הראשון שחייב את המונטנגרים לסייע לרוסים במקרה של מלחמה עם העות'מאנים, והשנייה עזרה שנתית של 500 רובלים למנזר צטיניה.[1]

סצ'פן מאלי היה מתחזה של פיוטר השלישי, קיסר רוסיה שביקש לשלוט במונטנגרו. הוא תמך בסבה פטרוביץ כבישוף כאשר השבטים המונטנגרים תמכו בארסנייה פלמנאק.[2]

במהלך כהונתו של המטרופוליטן פטר הראשון, הוא והמושל יובאן ראדוניץ' היו שני הראשים של מונטנגרו, האחד לפי התואר, השני לפי העמדה בפועל.[3] השניים התנגשו בפוליטיקה הבינלאומית: המטרופוליטן תמך ברוסיה ואילו יובאן הסתמך על אוסטריה.[3] בשאלה אם לתמוך באוסטריה או לא, שני הצדדים התנגשו במהלך המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791) ובמהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792).[4]

המאה ה-19 עד 1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הרוסית פתחה קונסוליה בקוטור במלוכת הבסבורג באוקטובר 1804, אשר הייתה אמורה לשמש "הגנה על תושבי מונטנגרו וברדה".[5] היא הוכרה רשמית על ידי האוסטרים באותו חודש.[6] בין השליחים הרוסים הפעילים במונטנגרו היו מזורבסקי (המשנה) ומרקו איווליץ'. בשנת 1806, הכוח הרוסי-מונטנגרי תחת פיקוחו של דמיטרי סניאבין כבש את קוטור, אך העביר אותו לצרפתים.

פטר הראשון הגה תוכנית בשנת 1807 להחיות את האימפריה הסרבית ("האימפריה הסלבנו-סרבית"), והודיע עליה לחצר הקיסרית ברוסיה. התוכנית חזתה ברוסיה כיורשת; התואר של הקיסר הסרבי יוחזק בידי הקיסר הרוסי, אולם היא סוכלה על ידי הסכם השלום הצרפתי-רוסי.[7]

ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו, המלך האחרון של מונטנגרו, החליף תמיכה עם המלוכה הרוסית. בשנת 1868 הוא עשה מסע לרוסיה, שם התקבל בקבלת פנים ידידותית מצד הצאר, אלכסנדר השני. שתיים מבנותיו של המלך ניקולא נישאו לנסיכים גדולים מבית רומנוב, הנסיכה מיליצה והנסיכה אנסטסיה. תחת פיקוחו של ניקולא הראשון, מונטנגרו הייתה בעלת ברית של רוסיה במלחמת רוסיה–יפן. מתנדבים ממונטנגרו נלחמו בצבא הרוסי. בשנת 1905 הכירה יפן בעצמאות מונטנגרו והכריזה על סיום המלחמה.[8]

התקופה היוגוסלבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה שתי המדינות היו חלק מברית המועצות ויוגוסלביה, בהתאמה.

חברות בנאט"ו והסלמת מתחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר ביולי 2015 של המרכז לדמוקרטיה וזכויות אדם שקיבל תמיכה כלכלית מנאט"ו מצא כי 36.6 אחוזים תומכים בחברות, ל-37.3 אחוזים נגד, עם חילוקי דעות חדים בין קבוצות אתניות: 71.2 אחוז מהלבנים המונטנגרים ו-68 אחוז מהמונטנגרו בוסניאקים תמכו בחברות, ואילו רק 11.3 אחוזים מהסרבים המונטנגרים עשו זאת. ביוני 2015 אמר מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג שתמיכה ציבורית נמוכה בנאט"ו יכולה להשפיע האם מונטנגרו תוכל להצטרף לברית.[9] בדצמבר 2015 אמר דובר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי הצטרפותה של מונטנגרו לנאט"ו עלולה להביא ל"פעולות תגמול".[10]

בסוף אפריל 2017, לאחר שהפרלמנט המונטנגרי אישר את הצטרפותה של המדינה לברית, הוציא משרד החוץ הרוסי הצהרה לפיה ההחלטה להצטרף לנאט"ו התקבלה באופן המתריס "לרצונם של כמעט מחצית המדינה אוכלוסייה שיוצאת נגד ההצטרפות."[11] אנליסט ממסדי רוסיה העיר כי נאט"ו זקוקה למונטנגרו בכדי לפתוח במלחמה היברידית ולייצבן את אירופה.[12] המתיחות בין המדינות גברה לאחר מכן באופן דרמטי,[13] כאשר מונטנגרו האשימה את רוסיה בהתערבות בענייניה הפנימיים ואסרה על כניסה לאזרחים רוסים מסוימים, כולל גורמים רשמיים בכירים כמו דמיטרי רוגוזין, ניקולאי פטרושב ורמזן קדירוב.[14][15][16][17]

ב-5 ביוני 2017, היום בו הצטרפה מונטנגרו רשמית לנאט"ו, אמר משרד החוץ הרוסי, "לאור המסלול העוין שבחרו הרשויות במונטנגרו הצד הרוסי שומר לעצמו את הזכות לנקוט בצעדים נגדיים על בסיס הדדי. בפוליטיקה, ממש כמו בפיזיקה, לכל פעולה יש תגובה הפוכה."[18][19]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה ממלאת תפקיד גדול בכלכלה המונטנגרית. בשנת 2012 דיווח מונסטאט כי לאנשי עסקים רוסים יש מניות ברוב מ-32% מהעסקים הזרים שנמצאים במונטנגרו.[20]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס S7 איירליינס Il-86 (לא שימש לאחר 2009) ממריא מטיבאט, מונטנגרו.

מונטנגרו ורוסיה הגיעו להסכמה על אשרות כניסה ללא ויזה למטיילים בין המדינות מאז 2008.[21] מונטנגרו מוכרת כאחד היעדים הפופולריים ביותר בקרב תיירים רוסים.[22] בקיץ 2011, הרוסים היוו למעלה מ-20% מכלל התיירים שביקרו במונטנגרו.[23]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפירוק סרביה ומונטנגרו, רוב המפעלים העסקיים במונטנגרו היו בבעלות המדינה. לאחר העצמאות, הפרטה המונית בלעה רבות מחברות המדינה לשעבר של מונטנגרו. ההפרטה במונטנגרו הוכרה בקרב גורמים רשמיים ברוסיה כעניין הנתון במחלוקת מאז 2005, אז ולדימיר וונייב (באותה תקופה המייצג של הקונסוליה הרוסית בפודגוריצה) אמר בסרקזם במסיבת עיתונאים בנושא הפרטה של מפיק האלומיניום המונטנגרי KAP כי "הוא לא ידע שמונטנגרו הייתה המדינה ה-51 של ארצות הברית."[24] וונייב האשים גם את העיתונות המונטנגרית במימון "בדולרים" על ידי ארצות הברית במטרה לתמוך בגל הפרטה לא פרופורציונלי לטובת האינטרסים האמריקניים.[25]

בעלות על נכסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוק האיגוד הסרבו-מונטנגרי הביא גם למכסים על שטחים גדולים שנמכרו לפרופילים אקסצנטריים בבורסות שנויות במחלוקת. העיתונות הרוסית טענה בשנת 2012 כי אזרחים רוסים מחזיקים לפחות 40% מרכוש הנדל"ן בכל מונטנגרו.[26] בשנת 2009, פורטל החדשות הקרואטי גלובוס כינה את מונטנגרו "מושבה רוסית", והאשים את מילו ג'וקאנוביץ' באסטרטגיות מניפולטיביות בהפרטה שלאחר העצמאות לטובת היתרונות של כאלו שאינם מונטנגרים, במיוחד טייקונים רוסים.[27]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stamatović 1999.
  2. ^ Journal of Central European Affairs. 1959. עמ' 81. 
  3. ^ 3.0 3.1 Stanojević & Vasić 1975, p. 460.
  4. ^ Čubrilović 1983, p. 362.
  5. ^ Nikola Čupić (1938). Godišnjica Nikole Čupića. 47–50. עמ' 98. 
  6. ^ Raspopović 1996, p. 190.
  7. ^ Јован Милићевић (1994). "Петар I Петровић, Идеја о обнови српске државе". Црна Гора 1797-1851. Историјa српског народа, V-1 (Београд). עמ' 170–171. 
  8. ^ http://hnn.us/roundup/entries/26860.html
  9. ^ [NATO Seeks Higher Montenegro Public Support for Membership "NATO Seeks Higher Montenegro Public Support for Membership"] Check |url= scheme (עזרה). The New York Times. Associated Press. 11 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2015. 
  10. ^ Nato invitation to Montenegro prompts Russia warning BBC, 2 Dec 2015
  11. ^ Комментарий Департамента информации и печати МИД России в связи с голосованием в Скупщине Черногории по вопросу присоединения к НАТО 28.04.17.
  12. ^ НАТО в Черногории попытается развязать гибридную войну - эксперт Zvezda, 28 April 2017.
  13. ^ "Montenegro protests after senior politician held while changing planes at a Moscow airport". AP. 29 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2017. 
  14. ^ Montenegro Bars 149 Russians Linked To Annexation Of Crimea Radio Free Europe/Radio Liberty, 3 June 2017.
  15. ^ Черногория запретила въезд 149 гражданам России и Украины NEWSru, 2 June 2017.
  16. ^ Iznenadilo nas miješanje Rusije RTCG, 28 May 2017.
  17. ^ Montenegro's Russia Meddling Claims Aim to Cover Economic Woes - Opposition
  18. ^ Russia threatens retaliation as Montenegro becomes 29th NATO member Reuters, 5 June 2017.
  19. ^ Подгорица ушла на Запад
  20. ^ Blic - Vesti - Ekonomija - Rusi vlasnici trećine stranih firmi u Crnoj Gori (Serbian) Retrieved July 2, 2012.
  21. ^ Russia, Montenegro visa-free travel regime comes into effect Retrieved November 21, 2008.
  22. ^ Tourism-Review: Ten Most Popular Foreign Countries Among Russian Tourists Retrieved August 23, 2010.
  23. ^ Balkans.com - Serbia and Russian tourists lead Montenegro's tourism in August Archived 2011-10-14 at the Wayback Machine Retrieved September 30, 2011.
  24. ^ "A Slav's best friend". 28 באפריל 2005. בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2017. 
  25. ^ "Russian consul calls Montenegro USA's 51st state". 6 באפריל 2005. בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2017. 
  26. ^ "Rusi vlasnici 40 odsto nekretnina u Crnoj Gori" [Russians own 40 percent of real estate in Montenegro] (בסרבית). 10 בינואר 2012. בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2017. 
  27. ^ Ruska kolonija Crna Gora