יחסי מין מחוץ לנישואים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור מהמאה ה-18 של הצייר הסקוטי דייוויד אלן המתאר רווק צעיר שהואשם בקיום יחסי מין מחוץ לנישואים. הבחורה נראית עם אמה הכועסת בחזית התחתונה של הציור, מבכה את גורלה, בעוד שהוריו של הבחור יושבים נבוכים עם ראש כפוף משמאל.

יחסי מין מחוץ לנישואים היא מערכת יחסים מינית בין שני אנשים שאינם נשואים זה לזה.[1][2] כאשר יחסי מין מחוץ לנישואים מתקיימים בין אנשים שלפחות אחד מהם נשוי לאחר, המעשה קרוי "ניאוף" או "בגידה".

מבחינה היסטורית, קיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשב לנעשה לא מוסרי, ולטאבו בתרבויות רבות, ואף נחשב לחטא על פי היהדות, הנצרות והאסלאם. קיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשב בעבר לעבירה פלילית בכמה ממדינות ארצות הברית. בהווה קיום יחסי מין מחוץ לנישואים עדיין נחשב לעבירה פלילית בחלק מהמדינות המוסלמיות. אף על פי כן, החל משנות ה-60 של המאה ה-20 יחסי מין מחוץ לנישואים הפכו למקובלים בהרבה יותר ברחבי העולם, ובמיוחד במדינות המערב - כל עוד המעשה מבוצע בהסכמה, ושני האנשים הם מעל לגיל ההסכמה. היחס לאנשים המקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים נותר שנוי במחלוקת בתרבויות וחברות מסוימות ברחבי העולם.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הישראלי אינו עוסק ביחסי מין מחוץ לנישואים, כלומר אין איסור בחוק על קיומם. גם כאשר אחד מהשותפים ליחסי מין מחוץ לנישואים נשוי לאחר, החוק האזרחי אינו עוסק בכך. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין קובע כי לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, "היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה". בהתאם לכך, כאשר אשתו של שמעון בגדה בו עם ראובן, לא יוכל שמעון לתבוע פיצוי מראובן על הנזק שגרם לו מעשה הבגידה שראובן היה שותף לו. תביעה למתן פיצוי כזה מכוח מרכיב אחר בדיני הנזיקין, עוולת הרשלנות, נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שהשופט יצחק עמית ציין:

ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים, בבחינת נטע זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש.[3]

דיון בהתרת קשר הנישואים בין בני זוג יהודים מתקיים בבית דין רבני, שבו לבגידת האישה, המתבטאת בקיום יחסי מין עם גבר שאינו בעלה, מיוחס משקל רב - האישה הבוגדת אסורה לבעלה ולבועלה, כלומר הניאוף מחייב את גירושיה של האישה ללא קבלת תשלום כתובה ומזונות, והיא אינה רשאית להינשא בישראל לאיש שאתו נאפה. במשפטי גירושים מיוחס משקל לבגידה, העלולה להשפיע על חלקו של הבוגד ברכוש המשותף (ראו הרחבה בערך בגידה (זוגיות)).

סעיף 346 לחוק העונשין מטיל עונש על "הבועל קטינה שמלאו לה ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לה שש עשרה שנים, והיא אינה נשואה לו", כלומר יש ענישה על קיום יחסי מין מחוץ לנישואים עם קטינה בגיל האמור, אף שאין ענישה כאשר הקטינה נשואה לבועלה.

יחס הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות אוסרת על קיום יחסי מין מחוץ לנישואים.

לפי הנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצרות, המבוססת על התנ"ך, אוסרת על קיום יחסי מין מחוץ לנישואים ואף מעודדת התנזרות ממין לפני הנישואים.

לפי האסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חוקי האסלאם נאסר לקיים יחסי מין מחוץ לנישואים וחוקי השריעה אף קבעו שיש לתת על כך עונש של מאה מלקות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Fornication". Student Dictionary. Merriam-Webster. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2 דצמבר 2013. נבדק ב-15 פברואר 2013.
  2. ^ "Fornication". TheFreeDictionary.com. נבדק ב-25 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ ע"א 8489/12 פלוני נ' פלוני, ניתן ב-29 באוקטובר 2013


Sexual orientation - 4 symbols.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מיניות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.