יחסי סוריה–פקיסטן
| יחסי סוריה–פקיסטן | |
|---|---|
|
|
| |
| סוריה | פקיסטן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 187,437 | 796,095 |
| אוכלוסייה | |
| 24,051,936 | 244,010,540 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 11,159 | 376,533 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 464 | 1,543 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי סוריה–פקיסטן הם היחסים ההיסטוריים, הבינלאומיים והדו-צדדיים בין סוריה לפקיסטן. באמצעות חילופי הציוויליזציות העתיקים, אזורים בפקיסטן המודרנית היו חלק מדרך המשי עם סוריה, ובמשך מאות שנים פעלו מיסיונרים אסלאמיים סורים שהכניסו את האסלאם בחלקים המשולבים כיום בפקיסטן לאחר שנת 711.
פקיסטן תמכה בנשיא בשאר אל-אסד,[1] ותומכת בפתרון שלום של מלחמת האזרחים בסוריה וכן בהתנגדות לכל פעולות צבאיות נגד סוריה.[2][3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזורים המורכבים מסוריה המודרנית ופקיסטן היו בשליטת אימפריות צמודות בנקודות שונות בהיסטוריה, כולל בתקופת שלטון האימפריה הפרסית, כיבוש אלכסנדר הגדול, האימפריה הסלאוקית והאימפריה הסאסאנית. עם זאת, ההשפעה המשפיעת ביותר נעשתה במהלך ח'ליפות אומיה, שהשתרעה מספרד להודו בשיאה והתרכזה בדמשק. הפרובינציות ההודיות של הח'ליפות כללו את סינד המודרנית, בלוצ'יסטן ודרום פנג'אב, ובמהלך שלטונם גויסו בעלי מלאכה הודים (כמו גם יוונים, פרסים ומצרים) כדי לסייע בבניית המסגד הגדול של דמשק.
יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
פקיסטן וסוריה החליפו נציגים דיפלומטיים ראשונים בפברואר 1950. ציר פקיסטן בסוריה מונה גם לציר לא־תושב בירדן, עיראק ולבנון. באוגוסט 1950 הודיע הציר הסורי החדש בקראצ'י כי סוריה תומכת בעמדתה של פקיסטן לגבי הסכסוך על חבל קשמיר, אך ציר סוריה בהודו הצהיר שהציר בפקיסטן לא הוסמך לפרסם הצהרה כזו.[4]
שנות ה-60 וה-70: יחסים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי החוץ החלו לצמוח במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר הכוחות המזוינים של פקיסטן סייעו לסוריה, במיוחד טייסי הקרב שהטיסו את מטוסי הקרב של חיל האוויר הסורי.
בשנות השבעים הגיע נשיא סוריה חאפז אל-אסד לפקיסטן כדי להשתתף בארגון הוועידה האסלאמית הבינלאומית, והיה הנשיא הסורי הראשון שביקר בפקיסטן. הנשיא חאפז אל-אסד האמין שהוא בן בריתו הקרוב של ראש ממשלת פקיסטן זולפיקאר עלי בהוטו. לדעתו של המדינאי לשעבר, קורשיד קסורי, שתיקתה של פקיסטן היא תוצר של "קשרים היסטוריים בין משפחות בהוטו ואל-אסד".[5] לאחר מותו של זולפיקאר עלי בהוטו, נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, העניק מקלט לבנזיר, מורטזה ושאהנאוואז בהוטו ב-1979 לתמוך בקמפיין השמאלני שלהם נגד נשיא פקיסטן גנרל מוחמד זיא אל-חאק.
פקיסטן ומלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באירועים שהובילו למלחמת יום הכיפורים נגד ישראל בשנת 1973, הועבר על ידי ראש הממשלה זולפיקאר עלי בהוטו כוח צבאי חזק מפקיסטן לכוחות הצבא הסוריים בכדי לסייע ולספק הכשרה קרבית צבאית הכרחית, שהתבקש על ידי נשיא סוריה חאפז אל-אסד. בין השנים 1973 –1977 הכשירו היועצים הצבאיים מפקיסטן את אנשי צבא סוריה בטקטיקות צבאיות שונות תוך שמירה על אוגדה קרבית חזקה בכדי לספק הגנה על דמשק מפני כל התקפות אפשריות של צבא ישראל במהלך המלחמה. צי פקיסטן גם מילא תפקיד פעיל במתן הגנה לחיל הים הסורי בעוד חיל האוויר הפקיסטני שלח יחידה גדולה של טייסי הקרב שלו כדי להטיס את מטוסי חיל האוויר הסורי, שפעלו משדה אינשאס של חיל האוויר המצרי.[6] טייסי הכנף הפקיסטנית בראשות מפקד הכנף מסעוד חטיף, הטיסו כמה ממטוסי הקרב מיג-21 של חיל האוויר הסורי ולפי הדיווחים ביצעו סיורים אגרסיביים מעל גבול סוריה וישראל.[7]
שנות ה-70 וה-80: קירור ונורמליזציה של היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הדחתו של בהוטו, יחסי פקיסטן עם סוריה התדרדרו לאחר שהנשיא מוחמד זיא אל-חאק תפס את השליטה במדינה בשנת 1978.[8] בשנת 1981 היחסים התדרדרו כאשר מטוס בואינג 720 של פקיסטן אינטרנשיונל איירליינס, נחטף על ידי פעילי אלזולפיקאר בדמשק. ממשלת פקיסטן העריכה זמן רב כי אל-זולפיקאר נהנה מתמיכתו של הנשיא חאפז אל-אסד.
המתיחות גברה כאשר סוריה התייחסה לחוטפים כאורחי מדינה, ומשלחת משרד החוץ בראשות מייג'ור גנרל רחים חאן לא זכתה לטיפול.[8] היחסים נותרו מתוחים במהלך החמש השנים הבאות, כאשר משרד החוץ הצליח במשא ומתן מוצלח, לנרמל את היחסים עם סוריה. בשנת 1987 ערך הנשיא מוחמד זיא אל-חאק ביקור ממלכתי בדמשק וקיים פגישה אחת עם הנשיא חאפז אל-אסד כדי להוביל את הדיון לנורמליזציה של היחסים. בנוגע לחוסר היציבות הפוליטית בפקיסטן ודיכוי ברית השמאל בראשות בנזיר בהוטו, הכריז הנשיא חאפז אל-אסד בנאום: "לו פקיסטן אימצה את הערבית, שפת הקוראן, כשפה הלאומית, השסעים הלשוניים והפילוגים הפוליטיים ואנרכיה לא הייתה מתרחשת. פקיסטן הייתה נשארת מדינה מאוחדת."
לאחר מותו של הנשיא מוחמד זיא אל-חאק, בנזיר בהוטו הפכה לראשת הממשלה, ובעקבות כך היחסים התחממו שוב כאשר בנזיר בהוטו קידמה רעיונות שמאליים חזקים ויחסים עם מוסקבה.[8]
שנות השמונים–2000: מסחר, מסחר וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-90 סוריה ביקשה בהצלחה עזרה מפקיסטן להקמת מפעל טרקטורים משלה במדינה. מאז שנות ה-90 סייעה פקיסטן לשדרג את תעשיית הסוכר, המלט, הדשנים והנייר בסוריה, וכן הוגבר שיתוף הפעולה בתהליך החקלאות.[9]
במסגרת תוכנית סיוע טכני בפקיסטן (PTAP), מעניקה פקיסטן מלגות סמסטר לסטודנטים סורים ללימודי מדעי החקלאות באוניברסיטת פייסלבאד; פקיסטן השקיעה גם בהקמת המכונים למדעי המחשב ואינפורמטיקה בדמשק בסוף שנות התשעים.[9] מאז עלייתה של בנזיר בהוטו ומפלגת העם הפקיסטנית (PPP) לשלטון בשנת 1993, התחממו היחסים כאשר סוריה תמכה בעמדתה של פקיסטן כלפי קשמיר ומתייחסת לכיבוש ההודי של מזרח קשמיר כ"תוקפנות גלויה". עם זאת ההכרה הסורית כי קשמיר היא נושא דו-צדדי בין הודו לפקיסטן. לאחר משא ומתן ארוך, פקיסטן וסוריה הסכימו לשיתוף פעולה הדדי והחלפת מומחים בתחום המדע והטכנולוגיה שהביאו להקמת הוועדה המשותפת של פקיסטן–סוריה למדע וטכנולוגיה בשנת 2005.[10]
התמיכה המוסרית והדיפלומטית של פקיסטן בעמדתה של סוריה על רמת הגולן באו"ם נמשכת מסיומה של מלחמת ששת הימים. על בסיס שנתי, פקיסטן מייצאת כמות גדולה של חיטה וכותנה לסוריה במחירי מינימום בתמורה לכך שסוריה תספק נפט גולמי לפקיסטן במחירים נמוכים יותר.[דרוש מקור]
2010 – הווה: מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2010 ערך הנשיא אסיף עלי זרדארי ביקור ממלכתי בסוריה כדי להיפגש עם הנשיא בשאר אל-אסד כדי לזרז חילופי משלחות ברמה הממשלתית והפרטית במגזרים הפוליטיים והכלכליים, ובסופו של דבר חתם על חוזה סחר בשנת 2010.[11]
לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, אימצה פקיסטן מדיניות של נייטרליות כלפי הצדדים.[12] העמדה הרשמית של פקיסטן מתנגדת בחריפות לשימוש החזק בכוח צבאי נגד סוריה.[13] בישיבת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות נמנעה פקיסטן מההצבעה על החלטה נגד סוריה באספה הכללית של האו"ם. בוועידה שערכה איראן, פקיסטן דחקה בקהילה הבינלאומית לכבד את הריבונות, העצמאות והשלמות הטריטוריאלית של סוריה.[1]
פקיסטן דחקה בתוקף בארצות הברית ובמעצמות המערב להימנע משימוש בכוח צבאי בסוריה. בהצהרה טען דובר משרד החוץ, איזז צ'ודרי, כי יש לכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של סוריה. פקיסטן הביעה מאוד דאגות עמוקות מהאלימות המתמשכת ומהאיום של פעולה צבאית אפשרית אמריקאית בסוריה.[14] משרד החוץ בפקיסטן גינה בחריפות את השימוש לכאורה בכלי נשק כימיים של ממשלת סוריה, "כל הצדדים המעורבים צריכים לאמץ מהלך של דיאלוג במקום אלימות ויש לחפש אחר פתרון של הסכסוך בשלום", צוטט משרד החוץ.[15] היועץ לביטחון לאומי, סרטאג' עזיז, ציטט באו"ם כי: "פקיסטן מגנה את השימוש בנשק כימי, אך היא אינה תומכת בתקיפות אוויריות שמציעה ארצות הברית מכיוון שהיא רק תהפוך את המצב ל"סבוך יותר".[3] עזיז קרא לארצות הברית ובריטניה, "עלינו לחכות לדיווח של נציגות האו"ם על סוריה."[16]
עד דצמבר 2015 הצהיר משרד החוץ של פקיסטן כי הוא מתנגד לכל ניסיון להפיל את ממשלתו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד.[17]
עד שנת 2018 בית הספר הבינלאומי של פקיסטן בדמשק, הנמצא בחסות שגרירות פקיסטן, הפך לבית ספר מוביל במדינה.[18]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Baqir Sajjad Syed (2012-08-09). "Pakistan backs Syrian govt, opposes foreign intervention". Dawn News archives, area studies. נבדק ב-31 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Subohi, Afshan (1 בספטמבר 2013). "Syrian crisis: fallout on Pakistan". Dawn News (area studies) views. נבדק ב-2 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Kamran Yousaf (30 באוגוסט 2013). "FO briefing: Pakistan opposes military action in Syria". Express Tribune. נבדק ב-2 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ גת רימון, סוריה, המזרח החדש 2, חוברות 1–4, אוקטובר 1950 / חשון תשי"א, עמ' 61
- ^ Imtiaz, Saba (9 באוגוסט 2011). "Rights violations: Pakistan maintains discreet silence over Syria protest". Express Tribune. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "PAF during Yom Kippur War - Egypt". PAF. אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2013. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chengappa, Bidanda M. (2004). Pakistan, Islamisation, armed forces, and foreign policy. New Delhi: A.P.H. Publ. ISBN 8176485489.
- ^ 1 2 3 Khan, Ayaz Ahmad (28 ביולי 2012). "Syria-Pakistan relations". Dawn News Area studies, 2012. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Zehra, Nasim (באוגוסט 2000). "Revitalizing Pakistan-Syria Policy". Pakistan Defence Journal. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pakistan, Syria agree for science and technology cooperation". Behrain News Agency. 1 באוגוסט 2005. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Staff (10 בינואר 2010). "Pakistan, Syria agree to boost ties". The Nation. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2013. נבדק ב-28 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Web Edition (1 בספטמבר 2013). "Pakistan wants peaceful solutions ti Syria Crises". The News International. נבדק ב-31 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ sTAFF (31 באוגוסט 2013). "Pakistan opposes use of force in Syria". Zee News. נבדק ב-30 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Pakistan strongly urged Americans to restraint over Syria". The Nation. Pakistan. 2 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-26 בנובמבר 2013. נבדק ב-2 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2013-11-26. נבדק ב-2013-09-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ APP (30 באוגוסט 2013). "Breakthrough expected on drone issue, says Sartaj Aziz". Express Tribune. נבדק ב-2 בספטמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ http://www.dawn.com/news/1228523/syrian-crisis-pakistan-against-any-attempt-to-topple-bashar-al-assad
- ^ https://blogs.tribune.com.pk/story/75903/the-pakistan-international-school-of-damascus-the-unreported-and-silent-success-story-of-diplomacy/
