יחסי קומורו – קוריאה הצפונית
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| יחסי קומורו – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| קומורו | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,235 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 863,671 | 26,223,828 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,243 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 1,439 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית דמוקרטית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי קומורו–קוריאה הצפונית הם מערכת היחסים הנוכחית וההיסטורית בין האיחוד של איי קומורו לבין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה. אף אחת משתי המדינות לא שומרת שגרירות אחת אצל השנייה אך בעבר היה לקוריאה הצפונית שגריר במורוני.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית כוננו זמן קצר לאחר שקומורו קיבלה את עצמאותה מצרפת ב-6 ביולי 1975. ב-13 בנובמבר באותה שנה הפכה קומורו לחברה ה-143 באו"ם. זה היה בתקופת שלטונו של הנסיך סעיד מוחמד ג'עפר, שהחליף את הנשיא אחמד עבדאללה בהפיכה רק חודשים קודם לכן. הוא עצמו הוחלף בינואר 1976 על ידי עלי סולה, סוציאליסט אסלאמי מהפכן ואנטי קולוניאליסטי. סולה, נוסף על ביצוע רפורמות רדיקליות, הקים קשרים הדוקים עם מדינות רבות בזמן המלחמה הקרה, ונהג לסייע לתנועות מהפכניות. בין אלו הייתה קוריאה הצפונית, אשר הקימה שגרירות בקומורו בתוך שנה. ב-18 בינואר 1977 הציג השגריר הראשון ג'וניונג את כתב האמנתו לסגן הנשיא מוחמד חסן עלי, וביקר אצל הנשיא סולה.
המנהיג המאואיסטי, שקיבל תמיכה מהמשמרות האדומים ומצבא טנזניה בראשות ג'וליוס נייררה, קיבל גם סיוע מהצפון קוריאנים. ב-15 במרץ 1978, נתן שגריר קוריאה הצפונית מתנה מקים-איל סונג לנשיא סולה, שבמהלכו הביעה קומורו את תמיכתה המלאה ואת הסולידריות האיתנה עם מאבקו של העם הקוריאני כדי להשיג איחוד קוריאני עצמאי ושליו.
רק חודשיים לאחר האירוע הזה סולה נהרג בהפיכה של שכירי חרב צרפתיים, אשר שמו על כיסאו כנשיא קומורו את הנשיא לשעבר אחמד עבדאללה. שלטונו של עבדאללה היה אנטי-קומוניסטי מובהק, וב-3 בדצמבר 1983 הפכה קומורו למדינה האפריקנית היחידה שניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם קוריאה הצפונית, כאשר ב-9 באוקטובר אותה שנה ניסו הצפון-קוריאנים לרצוח את ראש הצבא הדרום קוריאני צ'ון-דו-האן במהלך ביקור בבורמה. בשאר תקופת כהונתו שמר עבדאללה על קשרים קרובים עם קוריאה הדרומית, כמו בביקור בסיאול ב-1987. היחסים התחדשו בשנות התשעים, עם סיום ממשלת עבדאללה ב-1989, והחליפו שורה ארוכה של משטרים לא יציבים.
