יחסי שומרונים-נוצרים
יחסי השומרונים עם נוצרים לאורך ההיסטוריה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי "הברית החדשה", ישו קיבל סיוע מהאישה השומרונית בבאר כאשר היה זקוק למים. לפי "הבשורה לפי מתי", ישו סירב להטיף את הלכותיו לשומרונים בתואנה שאין הם מזרע ישראל.[1] גם המונח "השומרוני הטוב" משקף גישה פולמוסית נוצרית אל מול השומרונים, ובא להציג את אותו השומרוני שהיה טוב כלפי יהודי (פרוטו-נוצרי) כ"יוצא דופן" מקרב עמו.
בימים שלאחר התנצרות האימפריה הרומית, הנוצרים נהגו להציק לשומרונים על אמונתם וניסו להמיר את דתם לנצרות בכוח. המצב החמיר עד כדיי שהשומרונים החלו לשאת על עצמם נשק להגנה עצמית בתפילות יום השבת בבתי הכנסת שלהם בבית שאן, והכו בתגובה בנוצרים ביד קשה.[2]
בשנת 415 נשלחו חיילים ביזנטיים אל קבר יוסף במבצע שכונה "מבצע ההעברה" (Translatio), והמקורות הנוצריים מציינים כי המשימה הושלמה בהצלחה וכי עצמותיו של יוסף נלקחו משליטת השומרונים והועברו לקונסטנטינופול.[3] השומרונים חולקים עליהם וטוענים כי שורת אירועים נסיים מנעו מהחיילים הנוצריים להצליח במשימתם.[3] השומרונים מציינים כי גם את עצמות הכהנים הגדולים הראשונים: אלעזר הכהן, איתמר הכהן ופינחס שלדבריהם נקברו בעוורתא שממזרח לשכם, ניסו הביזנטיים לגנוב ולהעביר לקונסטנטינופול; אולם אין לטענה זו תימוכין במקורות הנוצריים המוכרים.[3]
במאה החמישית לספירה הכריז זנון, קיסר האימפריה הביזנטית כי על הר גריזים, מוקד הקדושה בדת השומרונית, תבנה כנסייה בשם "כנסיית מריה, אם האל" וכי השומרונים אינם מורשים עוד לסגוד על ההר. ככל הנראה מטרת הקמת הכנסייה הייתה להתריס כנגד המשך הדת השומרונית ולהכריח את השומרונים להתנצר בסיפוח מקום התפילה הקדוש ביותר להם.[4]
ב-484 מינו לעצמם השומרונים את השומרוני החילוני, יוסטא איש קיסריה, בירת ארץ ישראל בתקופה הביזנטית, שפתח במרד נגד הנוצרים ולאחר כישלון המרד שלו, נתפס והוצא להורג. הנוצרים התלוננו לקיסר זנון ודרשו להחרים את רכוש עשירי השומרונים ולמנוע מהם לשרת בצבא.[2] פרוקופיוס טוען כי לאחר כישלון המרד השומרוני, הוכרחו רבים מתושבי קיסריה השומרונים להתנצר (לכל הפחות, למראית עין) וכי את מרידות השומרונים הניעו האיכרים מביניהם.[2]
המגמה האנטי-שומרונית בקרב הנוצרים בארץ ישראל המשיכה, וב-528[5]קמו השומרונים להגנת עצמם ומינו את יוליאנוס בן צבר למנהיגם ופתחו במרידות כנגד גזירות השמד שהמיטו עליהם הנוצרים. המרד דוכא ב-529. לאחר מותו של יוליאנוס המרד דעך משמעותית אך לא תם לגמרי ונמשך עד לחודש אפריל 530 לספירה, שכן לאחר תאריך זה אין עוד עדויות להתנגשויות נוספות בין השומרונים לנוצרים.[6] במהלך דיכוי המרד, שומרונים רבים מצאו את מותם - לפי גרסתו של מלאלס מספר ההרוגים הגיע ל-20,000[5] בעוד פרוקופיוס טוען למספר גדול בהרבה - 100,000 שומרונים הרוגים.[7]
כמו כן, לפי פרוקופיוס, לאחר דיכוי המרד הקיסר יוסטיניאנוס הראשון כפה על שומרונים (אותם החשיב לצד היהודים לאויבי הנצרות[2]) רבים להתנצר, וזו רבים נעתרו לדרישה זו במטרה להפסיק את מסע הרדיפות כנגדם. אולם, אף על פי שרבים מהם נטבלו לנצרות, לפי הכרוניקן פסחאלה, השומרונים דבקו באמונתם הקודמת וקנו בכסף מהמושלים את זכותם לשמור על דתם השומרונית.[8]
היו שהציעו כי השומרונים כמעט ולא נפגעו מהצלבנים, וכי קהילותיהם בשכם, באשקלון ובקיסריה נותרו כמו שהיו.[9] השומרונים לעומת זאת מחזיקים במסורת כי רבים מהם התנצרו בימי הצלבנים וכי אין להם תקווה שצאצאי השומרונים שהתנצרו אז יחזרו לחיקם.[10]
במאה ה-14 הוקם מנזר על ראש הר גריזים, כנראה בהתרסה כנגד שרידי השומרונים.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תחילת ההטפה בקרב השומרונים והגויים, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ 1 2 3 4 שמעון דר, השומרונים בקיסריה, תעודה קובץ מחקרים של בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג כה בארץ ובתפוצות בימי בית שני ובתקופת המשנה ספר זיכרון לאריה כשר, אוניברסיטת תל אביב, תשע"ב
- ^ 1 2 3 עמיחי שוורץ, בין הגליל ליהודה: להתהוותה של הגיאוגרפיה הנוצרית הקדושה בשומרון, מחקרי יהודה ושומרון ל"א, מס' 1, אוניברסיטת אריאל, 2022, עמ' 5-43.
- ^ בית אבי חי | ארץ חפר - עונה 2: מפגש רביעי - השומרונים והר גריזים, באתר www.bac.org.il
- ^ 1 2 תרגום: Elizabeth Jeffeys, Michael Jeffeys and Roger Scott, 18, The Chronicle of John Malalas, Malburne: Australian Association For Byzanite Studies, 1986, עמ' 260-261
- ^ שם, עמ' 219
- ^ Procopius of Caesarea, 11, THE SECRET HISTORY OF THE COURT OF JUSTINIAN, 558 CE, עמ' 47-48
- ^ שם, תרגום לכרוניקן פסחאלה, עמ' 232
- ^ The Crusades, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ צבי אילן, "זבח פסח השומרוני", למרחב, 16 אפריל 1968, עמ' 3.
- ^ עמיחי שוורץ, [https://www.ariel.ac.il/wp/judea-and-samaria-research-studies/wp-content/uploads/sites/144/2022/07/5-43עמיחי-שוורץ.pdf#page=5 בין הגליל ליהודה: להתהוותה של הגאוגרפיה הנוצרית הקדושה בשומרון], מחקרי יהודה ושומרון, אוניברסיטת אריאל, 2022, עמ' 5-43