לדלג לתוכן

יחס הטליבאן לנשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשים לובשות בורקה בשוק בקאבול, ספטמבר 2021, חודש לאחר שהטליבאן השתלט על המדינה בפעם השנייה.

משטר הטליבאן באפגניסטן נודע בכללים הנוקשים כלפי התנהגות, לבוש, השכלה ועבודה של נשים, שנאכפים תוך הפעלת אלימות, אמצעי מעקב והפרדה מגדרית. שלטון הטליבאן מבסס מדיניות הזו לגבי מעמד האישה באפגניסטן על פי פרשנות קיצונית של האסכולה החנפית לפירוש השריעה.[1][2]

עם תחילת התקופה הראשונה לשלטון הטליבאן (1996–2001) חויבו נשים ללבוש בורקה בציבור בכל עת. במסגרת מדיניות של הפרדה מגדרית, נאסר עליהן לעבוד וללמוד בבתי ספר לאחר גיל שמונה. נשים שביקשו לרכוש השכלה נאלצו לפנות לבתי ספר מחתרתיים, שם הן ומורותיהן פעלו תוך סיכון אישי במקרה של גילוי. בנוסף, נאסר עליהן לקבל טיפול רפואי מרופאים גברים, אלא אם היו מלוות בגבר קרוב משפחה – דבר שהוביל לכך שרבות מהן נותרו ללא טיפול רפואי נאות.[3]

לאחר השתלטותם המחודשת של הטאליבן על אפגניסטן בשנת 2021, הותר לנשים ללמוד באוניברסיטאות בכיתות נפרדות מגדרית, אך היתר זה בוטל במהרה. על נשים נאסר לעבוד ברוב מסגרות העבודה, למעט במערכות הבריאות והחינוך.[4][5] הן חויבו לעטות ניקאב וכיסוי גוף מלא בציבור, כך שרק עיניהן חשופות, ונאסר עליהן לנסוע למרחק העולה על 70 ק"מ ללא ליווי של גבר קרוב משפחה. בשנת 2022 דחה מנהיג הטאליבן, הייבתוללה אח'ונדזאדה, את הביקורת הבין־לאומית והקריאות להקלות, והצהיר על סירובו לקיים משא ומתן בנושא.[6] בהמשך, הורחב האיסור על חינוך נשים גם להשכלה גבוהה, וכן נאסר עליהן לעבוד בארגונים לא ממשלתיים.[7] בשנת 2023 סגר המשטר מכוני יופי במדינה, והוטלו הגבלות נוספות שאסרו על כניסת נשים לחדרי כושר ולפארקים.[8]

רקע: זכויות נשים לפני שלטון הטליבאן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה של אפגניסטן, עד התקופה המודרנית, הנורמות החברתיות במרבית הקהילות באפגניסטן הטו להטיל מגבלות שונות על נשים, שהודרו על פפי רוב מהנהגה ושליטה בקהילות ומהשתתפות בתהליכי קבלת החלטות. בעידן המודרני, היחס לנשים הושפע מהמפגש בין מנהגים מסורתיים ודתיים של קהילות ופרויקטים מודרניים של בניין אומה (אנ'), שהובילו לקונפליקטים ולתנודות חדות במדיניות כלפי נשים.[9]

אמיר אפגניסטן עבד א-רחמן ח'אן, ששלט בשנים 1880–1901, החל לקדם רפורמות ביחס לנשים, שכללו בין השאר העלאת הגיל המותר לנישואים והזכות של נשים לרשת את הרכוש של בעלן ואביהן. בנו, האמיר חביבאללה ח'אן, המשיך מגמה זו והתיר לנשים ללמוד בבתי ספר. על אף ההתקוממות של גורמים שמרניים יותר, בנו, האמיר והשאה אמאנוללה ח'אן, המשיך את הרפורמות ביתר שאת. ב-1919 קיבלו נשים זכות להצביע; בשנות ה-20 נפתחו בתי ספר לנשים ובתי ספר מעורבים, וב-1924 חוקקו חוקים מתקדמים לגבי זנישואים וזכותיותיהן של נשים במסגרת המשפחתית. על אף, שהממשל טען שהרפורמות מצייתות לכללי האסלאם, הן עוררו התנגדות בחלקים רבים של האוכלוסייה, בעיקר מחוץ לערים, והיו גורם מאיץ בהתמרדות השמרנית נגד המלוכה. מרידות נגד השלטון הובילו לביטול של חלק ניכר מהרפורמות בסוף שנות ה-20.[10][9]

בשנים 1929–1978 חידש הממשל את התהליך של יצירת מדיניות חופשית וליברלית יותר כלפי נשים, אך שינוי זה היה הדרגתי ואיטי יותר בהשוואה לרפורמות של שנות ה-20. תחת שלטונו של מוחמד זאהר שאה (1933–1973) קיבלו נשים גישה לבתי ספר ומוסדות השכלה, וב-1964 אושרה זכותם של נשים להצביע ולהיבחר לתפקידים פוליטיים. קוברה נורזאי (אנ') הייתה ללברת הקבינט הראשונה ב-1966. עם זאת, תעסוקת נשים הוגבלה בעיקר למקצועות החינוך והבריאות, וניסיונות לרפורמה מקיפה יותר בשנות ה-50 נתקלו בהתנגדות. לאחר ההפיכה ב-1973 ועלייתו לשלטון של מוחמד דאוד ח'אן, אושרה (ב-1975) חוקה חדשה שקבעה שוויון מגדרי וחוקים חדשים הונהגו בהתאם. עם זאת, לממשל לא היה כוח מספק כדי לאכוף את החוקים האלו, שיושמו בעיקר בקרב האליטה העירונית.[11]

בשנות השלטון הקומוניסטי (1978–1992) ניסה שלטון הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן (אנ') לקדם בכוח הזרוע את זכויותיהן של נשים אפגניות. נשים בתקופה זו הפכו לחלק בלתי נפרד מהכלכלה האפגנית: כ-70% מהמורים, כ-40% מהרופאים וכ-50% מהסטודנטים היו נשים, ומקצועות כגון עריכת דין והנדסה נפתחו בפניהן. הרפורמות נתקלו בהתנגדות חריפה באזורים הכפריים, ולעיתים קרובות הן נתפסו כאנטי-אסלאמיות. עם נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1992, התהפף בן לילה מעמדן של הנשים במדינה; הקבוצות השונות שנלחמו זו בזו במלחמת האזרחים על שליטה במדינה התנגדו לשוויון מגדרי ופתחו בקמפיין של "אסלאמיזציה", שמבסגרתו איבדו נשים את מרבית הזכויות שקיבלו בעשורים הקודמים.[12]

שלטון הטליבאן הראשון (1996–2001)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הטליבאן לשלטון הוחמרה הגישה כלפי נשים, ורבות מהזכויות שנותרו להן לפני כן נשללו. כחלק ממגמה זו, נשללה מנערות הזכות ללמוד בבתי ספר אחרי גיל 8. תעסוקת נשים נאסרה ברוב המגזרים, וכתוצאה ממגבלות על תנועת נשים ויצירת הפרדה מגדרית בתחבורה ציבורית, נפגעה תעסוקת נשים גם בתחומים שבהם היא הותרה. נשים הוכרחו ללבוש כיסוי גוף מלא, כגון בורקה, ונאסר עליהן להיפגש עם רופאים וספקי שירותי בריאות אחרים ללא ליווי של מחרם (אנ') (مَحْرَمٌ), גבר בן משפחה. כתוצאה מכך, בשילוב הירידה במספר הנשים המועסקות במערכת הבריאות, נפגעה בריאותן של נשים אפגניות רבות. בנוסף, הטליבאן הורה על הסרת כלל התמונות של נשים במקומות ציבוריים וקבע הוראות נוספות, כגון החובה לכסות חלונות הנמצאים בגובה הרחוב, במטרה לגביל את נראותן של נשים בציבור.[13]

נשים אפגניות לובשות בורקה

הופעה במקומות ציבוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עליית הטליבאן לשלטון נאסר על נשים להופיע בציבור ללא כיסוי גוף מלא (כגון בורקה).[14] מגבלות נוספות נועדו לכפות את תפיסתהמשטר לגבי צניעותן של נשים. כך למשל, נאסר על נשים לנעול נעלי עקב, כדי שגברים לא ייאלצו לשמוע את צעדיהן, שעשויים לעורר בהם ריגוש;[14] נאסר על נשים לדבר בקול רם בפומבי או לצחוק, כדי שגברים זרים לא ייאלצו לשמוע את קולן.[14][15]

הטליבאן החיל מגבלות נוספות שנועדו להגביל את הנראות של נשים במרחבים ציבוריים. כך, נאסרה תצוגה של תמונות וסרטי וידאו המראים נערות ונשים בעיתונים, בספרים ובמרחב הציבורי; נאסרה הופעה של נשים ברדיו, בטלוויזיה והתכנסויות ציבוריות;[14][13] נאסר על נשים להופיע במרפסות דירותיהן ונקבעה חובה לכסות חלונות בקומות הקרקע.[14][13] בנוסף, מוסדות תרבות וספורט נסגרו בפני נשים, ונשללה מהן הזכות להשתתפות בפעילויות תרבותיות או ספורטיביות.[3]

שימוש בתחבורה וחופש התנועה של נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למגבלות ישירות על תנועת נשים, הנחיות שונות בנוגע להתנהגותן במרחב הציבורי הקשו על חופש התנועה שלהן. כך למשל, ונשים שלא יכלו להרשות לעצמן לרכוש בורקה – בגד שנחשב ליקר יחסית – נאלצו להסתגר בבתיהן. בדצמבר 1998 הוציא "המשרד לקידום המידות הטובות ולמניעת החטא" צו האוסר על נהגי מוניות להסיע נשים שלא כיסו את פניהן לחלוטין.[16][17] בין האיסורים בתחום התחבורה והתנועה:

  • איסור לרכב על אופניים או אופנועים, אפילו כאשר לבשו בורקה או לוו על ידי מחרם.[14]
  • נאסר על נשים לנסוע במונית ללא כיסוי גוף ופנים וללא ליווי מחרם.[14]
  • קווי האוטובוס הופרדו מגדרית, על מנת למנוע נסיעה של גברים ונשים באותו כלי תחבורה.[14]

תעסוקת נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בספטמבר 1996 אסר משטר הטאליבן את העסקתן של נשים בבתי עסק, לרבות במשרדים ממשלתיים. סגירת מערכת החינוך לבנות, שבה כמעט כל צוות ההוראה בבתי הספר היסודיים היה מורכב מנשים, הותירה אלפי נשים ללא תעסוקה. מנהיג הטאליבן באותה תקופה, מוחמד עומאר, הבטיח כי עובדות המדינה והמורות ימשיכו לקבל שכר חודשי בסך כ-5 דולרים.[18] ביולי 2000 נאסרה העסקת נשים בארגונים ללא מטרת רווח, למעט בתחום הבריאות.[19]

חינוך והשכלת נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1996–2001, בעת שלטון הטאליבן הראשון באפגניסטן, נאסרה לחלוטין גישתן של נשים ונערות לכל מסגרת חינוך והשכלה לאחר גיל 8.[13]

שירותי בריאות לנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עליית הטאליבן לראשונה לשלטון, רופאים גברים הורשו לטפל בנשים בבתי חולים. זמן לא רב לאחר השתלטותם ב-1996 חל איסור על רופאים גברים לטפל בנשים, החלטה אשר חזרה על עצמה לאחר השתלטותם השנייה ב-2021.[20][3][21]

תקופת מלחמת אפגניסטן (2001–2021)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת אפגניסטן (2001–2021) והרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן (2004–2021), ביססו כוחות הקואליציה בראשות הברית משטר חדש וליברלי יותר כלפי נשים, שבבסיסו בבירה קאבול ובאזורים עירוניים אחרים. עם זאת, כוחות של הטליבאן המשיכו לשלוט באזורים שונים של המדינה. על פי דו"ח של Human Rights Watch, באזורים שבשליטת הארגון נאלצו התושבים לציית הן לחוקים ולהוראות של הממשלה המרכזית והן לכללים שנאכפו על ידי הגורמים המקומיים הנאמנים לטליבאן.[22]

באזורים שבשליטת הממשלה האפגנית מוסדות חינוך והשכלה נפתחו לילדות ולנשים, ובשנים 2002–2014 מיליוני אפגניות נרשמו ללימודים. משנת 2014 חלה ירידה במספר הנשים שזכו לחינוך והשכלה, בגלל בעיות מימון, עלייה בשחיתות והתגברות בעיות הביטחון במדינה. מנגד, באזורים שבשליטת הטליבאן, מוסדות חינוך והשכלה לא נפתחו לרוב לנערות ולנשים. בתחילת התקופה שליטי הטליבאן הכריזו כי הם לא מתנגדים עוד לחינוך לנשים, אך ברוב המקרים מדיניות זו לא יושמה בפועל. מדיניות הטליבאן לא הייתה אחידה והשתנתה ממחוז למחוז. בחלק מהמחזוות שבשליטת הארגון, חינוך לבנות התאפשר עד לגיל ההתבגרות, בעוד שבאחרים חינוך לבנות נאסר לחלוטין. במחוז קונדוז, חלק מן האזורים שבשליטת הטליבאן איפשרו לבתי ספר לבנות להמשיך לפעול, ואף איפשרו לנשים לנסוע לאזרים שבשליטת הממשלה; לעומת זאת, במחוז הלמנד, לא היו כלל בתי ספר מתפקדים לבנות. בחלק מהאזורים שבשליטת הארגון ארגונים בין-לאומיים ללא מטרת רווח הצליחו להקים בתי ספר לבנות.[22]

אכיפה של "חוקים למען מידות טובות ולמניעת החטא", המשיכו להיאכף באזורים שבשליטת הטליבאן, לעיתים תחת כסות של אכיפת נורמות מקומיות. חלק ניכר מחוקים אלה נועדו לאכוף נורמות חברתיות הקשורות בהתנהגות והופעה של נשים.[22]

באזורים שבשליטת הטליבאן נשים יכלו לפנות לבתי משפט של הארגון כדי להסדיר עניינים שקשורים לירושה ולקניין, אך בתי המשפט לא נתנו מענה בנושאים שקשורים לאלימות במשפחה, והענישה הקשה כלפי נשים וגברים שנחשדו במעשים לא מוסריים הרתיעה נשים מלפנות לבתי המשפט בעניינים אלה.[22]

שלטון הטליבאן השני (2021–הווה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן בשנת 2021 השתלטו הטליבאן על קאבול ועל מרבית המדינה. בתחילה הבטיחו שלטונות הטאליבן כי זכויותיהן של נשים יישמרו, ונשים וילדות יוכלו להמשיך לקבל חינוך והשכלה, "כל עוד פעילויות אלה יהיו בהתאם לחוקי השריעה".[23][24] למרות הודעה זו, חזר הטליבאן במהרה להטלת מגבלות על נשים. בספטמבר 2021 נסגר המשרד הממשלתי לענייני נשים, שתפקידו היה לקדם זכויות נשים, ובמקומו נפתח "המשרד לקידום המידות הטובות ומניעת החטא" שמשמש כמשטרת מוסר ולאכיפה של מגבלות שמוטלות על נשים.[25]

הופעה במקומות ציבוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 2021, מספר ימים לאחר הודעת הטליבאן שזכויות נשים יישמרו, הוציא השלטון אזהרה זמנית שלפיה על נשים להישאר בביתן, שנימוק שחיילי הטליבאן לא אומנו כיצד להתייחס לנשים.[25][26]

ב-21 בנובמבר 2021 נאסרה הופעת נשים בטלוויזיה, למעט בשידורי חדשות.[25] נשים חויבו לכסות את פניהן גם בשידורי חדשות, וביוני 2023 נאסר על נשים להשתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה שבהן המנחים הם גברים.[27]

במאי 2022 אסר צו של המשרד לקידום מידות טובות ומניעת החטא על הופעת נשים מחוץ לבתיהן ללא כיסוי פנים. הצו קבע שגברים יהיו אחראים למקרים שבהם נשים תחת חסותם לא יכבדו את ההוראות. אנשי הטליבאן הסבירו שאם נשים צריכות לצאת לרחוב עליהן ללבוש חיג'אב, עליהן לכסות את עצמן, אך הכיסוי הטוב ביותר הוא הישארות בבית. בפועל הצו גרם לכך שיציאת נשים מבתיהן הוגבלה למקרים הכרחיים בלבד.[25]

הטליבאן החמיר בהדרגה מגבלות על שהייה של נשים בפארקים ציבוריים ובמתחמי פנאי אחרים. באפריל 2022 נקבע שנשים וגברים יוכלו להיכנס לפארקים בימים שונים, אך באוגוסט באותה השנה נקבע שבמקומות שבהם הרשויות אינן יכולות לאכוץ את ההפרדה המגדרית הפארקים יהיו סגורים לחלוטין לנשים. בנובמבר הוכרז שכניסת נשים תיאסר בכל הפארקים וכן במכוני הכושר, משום שהציבור התעלם מההוראות הקודמות.[28] במהלך 2023 נאסרה כניסת נשים גם לאתרים היסטוריים ולפארק הלאומי בנד-י אמיר (אנ').[27]

שימוש בתחבורה וחופש התנועה של נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2021 נאסר על נשים לנסוע יותר מ-50 מיל מבתיהן ללא ליווי מחרם. על בעלי רכבים נאסר להסיע נשים שפניהן אינן מכוסות לחלוטין.[25]

חינוך והשכלת נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרת הארגון לשלטון באוגוסט 2021, הוצהר כי תותר לנשים גישה לחינוך במסגרת שתעמוד ב"סטנדרטים אסלאמיים", אך בפועל נאסרה גישתן של נערות לחטיבות ביניים ותיכונים בספטמבר 2021.[29] כבר ב-30 באוגוסט נאסר חינוך במוסדות מעורבים, ונאסר על גברים לשמש כמורים לבנות,[30] וב-17 בספטמבר נאסר חינוך לבנות מעבר לחינוך ליסודי. הטליבאן כי חינוך בחטיבות ביניים לבנות יחזור באביב, אך נכון ל-2025 הבטחה זו לא קוימה,[31][32][25][27] ואפגניסטן היא המדינה היחידה בעולם שבה נאסר על נערות לקבל חינוך מעבר לבית ספר יסודי.[33]

ב-20 בדצמבר 2022 הודיע משרד ההשכלה הגבוהה של הטאליבן לאוניברסיטאות הציבוריות והפרטיות כי נאסר על נשים להמשיך בלימודים אקדמיים, גם לא במסגרת כיתות נפרדות,[34][35] ונאסר על נערות להשתתף בקורסים פרטיים מעבר לכיתה ו'.[27] בהודעת המשרד נמסר כי לימודים אלה יישארו אסורים עד שייווצר "סביבת לימודים מתאימה", והובטח כי סביבה כזו תסופק בעתיד.

תעסוקת נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 בספטמבר 2021 נאסר על נשים לעבוד במוסדות מוניציפליים בקאבול, למעט בעבודות שגברים לא יכולים לעסוק בהן, כגון ניקוי שירותי נשים. לפני השתלטות הטליבאן, 27% מכוח העבודה המוניציפלי היה נשים.[25] במרץ 2022 נקבע איסור על שילוב נשים וגברים במשרדי ממשלה; ביולי נקראו נשים שעבדו במשרד האוצר לשלוח קרובי משפחה גברים לעבודה במקומן, אם ברצונן להמשיך לקבל משכורת.[27]

נשים המשיכו לעבוד בארגונים בין-לאומיים ללא מטרת רווח, עד שהעסקתן בארגונים אלה נאסרה בדצמבר 2022.[36][37][27] באפריל 2023 נאסר על נשים גם לעבוד עבור ארגון האומות המאוחדות.

הטליבאן פגע בהדרגה במקצועות ובתי עסק שמרבית עובדיהם היו נשים. באוגוסט 2022 פוטרו כלל דיילות האוויר בדצמבר 2022 נאסר על הפעלת מאפיות בבעלות נשים; ביולי 2023 נסגרו כל מכוני היופי בהוראת הממשלה. בחלק מהמקרים, הפגיעה בתעסוקת נשים נעשתה על ידי הוראות מקומיות. כך למשל, במרץ 2024 נאסר על תעסוקת נשים באריגת שטיחים בשישה מחוזות שונים בפרובינציית ננגרהאר.[27]

לפי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), עד סוף 2022 שיעור תעסוקת נשים ירד בכ-25% לעומת התקופה שלפני השתלטות הטאליבן (2021), בעוד שיעור התעסוקה הגברית ירד בכ-7% בלבד.[38] תחום השירות הציבורי סגור לנשים גם כן, נאסר עליהן להיות שופטות ועיתונאיות[39]התקבלו היתרים חלקיים לעיסוקים בבריאות (אחיות, מיילדות) ובחינוך, אך תחת מגבלות קפדניות, כולל דרישה לליווי של גבר, הפרדה מגדרית במקומות עבודה, וצנזורה קולית ציבורית.[40] בדצמבר 2024 הטאליבן חזר והטיל איסור על קבלת הכשרה כאחיות או מיילדות, גם באזורים בהם בעבר הותרה נגישות חלקית בהגבלות.[41]

שירותי בריאות לנשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח של משמר זכויות האדם מפברואר 2024 נטען שהירידה החדה בהיקף הסיוע הזר לאפגניסטן לאחר השתלטות הטליבאן הובילה להידרדרות באיכות השירותים הרפואיים שניתנים לתושבי המדינה. המשטר אפשר לנשים לעבוד בתחום הבריאות, אך מגבלות על תעסוקה, תנועה ולבוש הכבידו במיוחד על היכולת של נשים לקבל ולהעניק שירותים רפואיים. הכלל שעל נשים לקבל ליווי מגבר בן משפחה הקשתה במיוחד. בנוסף, אחץ המשמעויות של המגבלות על השכלת נשים היא מחסור מתמשך בנשים שיכולות להעניק טיפול רפואי לנשים אחרות.[42] על פי ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים, הקושי של נשים לקבל גישה לשירותי בריאות הביא לירידה בתוחלת החיים של נשים וכן לעלייה בתמותת נשים בהיריון ובלידה, במיוחד לאור העלייה במספר ההריונות של נערות בגיל ההתבגרות.[43]

בפברואר 2023 הורו שלטונות הטאליבן לבתי מרקחת בקאבול ובמזאר-י שריף להפסיק למכור תרופות וגלולות למניעת הריון.[44] בדצמבר 2024 אסר הטליבאן על הכשרה לנשים בקהילות בתחום הבריאות, ובכך סגר גם את אחד מהפרצות שאפשרו לנשים לרכוש השכלה.[45]

ענישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבר במשטרת הדת של הטליבאן מכה אישה אפגנית בקאבול ב-26 באוגוסט 2001. הצילומים צולמו על ידי האגודה המהפכנית של נשות אפגניסטן.

נשים אפגניות רבות נענשו בגין עבירות על חוקי הטליבאן לגבי נשים, לעיתים קרובות העונשים בוצעו כמפגן פומבי באירועים רשמיים שנערכו באצטדיונים ובכיכרות עירוניות או כחלק מאלימות ספונטנית ברחוב. נשים שהפרו צווים נענשו לעיתים באלימות קשה. לדוגמה:

הוצאה פומבית להורג של אישה, המכונה זרמינה, על ידי הטליבאן באצטדיון הספורט גאזי, קאבול, 16 בנובמבר 1999. אם לחמישה ילדים נמצאה אשמה ברצח בעלה בזמן שישן.[46]
  • בשנת 1999 הוצאה להורג אם לחמישה ילדים לעיני כ-30,000 צופים באצטדיון גאזי בקאבול, לאחר שהורשעה ברצח בעלה. האישה נכלאה במשך שלוש שנים ועונתה במהלך תקופת מעצרה. על פי דיווחים, היא סירבה לטעון לחפותה, בטענה כי המעשה נעשה בעת שניסתה להגן על בתה.[46]
  • נשים עובדות נדרשות לעזוב את עבודתן. אי ציות לאיומי הטליבאן הוביל להרג נשים רבות, כמו במקרה של חוסאי, אישה בת 22, ביולי 2010.[47]
  • בשנת 2013 נורתה למוות הסופרת ההודית סושמיטה בנרג'י על ידי חמושים המזוהים עם הטאליבן, לאחר שלכאורה הפרה את תכתיבי הארגון. בנרג'י הייתה נשואה לאיש עסקים אפגני ועברה להתגורר באפגניסטן זמן קצר קודם לכן. היא שרדה שני ניסיונות קודמים להוצאתה להורג והצליחה להימלט להודו. על בסיס חוויותיה כתבה ספר שתיאר את בריחתה מהטאליבן, אשר עובד בהמשך גם לסרט קולנוע.[48]
  • ב-12 ביולי 2021 הוכתה למוות אישה במחוז פריאב על ידי לוחמי הטאליבן, וביתה הוצת, לאחר שסירבה לבשל לקבוצת לוחמים של הארגון שפעלו באזור.[49]
  • באוגוסט 2021, דיווחה משטרת אפגניסטן כי הטליבאן הרגו אישה במחוז בלח' משום שלבשה בגדים צמודים ולא הייתה מלווה בגבר כפי שנדרש. הארגון הכחיש את המקרה.[50]
  • במרץ 2024 הודיע מנהיג הטליבאן הייבתוללה אח'ונדזאדה שהמשטר יאפשר סקילה פומבית של נשים.[27]

תגובות בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלטות ראשונה

בנובמבר 1995, השעתה קרן החירום הבין-לאומית של האו"ם לילדים את כל הסיוע לחינוך באזורים הנמצאים תחת שליטת הטליבאן, בטענה כי האיסור על שילוב גברים ונשים במערכת החינוך מהווה הפרה של אמנת זכויות הילד.[51]

האו"ם גינה את אפגניסטן על שלילת זכויות נשים תחת שלטון הטאליבן, במיוחד לאחר שהטאליבן סגר בתי ספר לבנות, אסר על נשים לצאת מהבית ללא ליווי גבר, והרחיק נשים מעבודה ציבורית.[2]

השתלטות שנייה

פעילות מוחות נגד הטליבאן ב-28 באפריל 1998 בפשאוור, פקיסטן.

במאי 2022 פרסם המשרד לקידום המידות הטובות ומניעת החטא צו המחייב את כל הנשים באפגניסטן ללבוש כיסויי גוף מלאים בציבור, כגון בורקה או עבאיה בשילוב ניקאב, אשר מאפשר לראות את עיניהן של הנשים בלבד. הצו קבע כי ינקטו צעדי אכיפה, הכוללים קנסות, מאסר או פיטורים מעבודה ממשלתית כמו גם נגד גברים שלא יבטיחו שקרוביהם הנשים יעמדו בדרישות החוק. ארגוני זכויות אדם, ובהם משלחת האו"ם באפגניסטן, מתחו ביקורת על ההחלטה.[52]

בינואר 2025 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) שני צווי מעצר, הראשון נגד המנהיג העליון של הטאליבן, הייבתאללה אחונדזאדה, והשני נגד נשיא בית המשפט העליון, עבד אל-חכים חקאני, בגין ביצוע פשעים נגד האנושות במסגרת מסע הדיכוי והרדיפה נגד נשים וילדות אפגניות, הכוללים שלילת חופש התנועה, זכויות השליטה בגופן, זכויות החינוך והחיים הפרטיים והמשפחתיים שלהן.[53] ב-8 ביולי 2025 אישר בית הדין הפלילי הבינלאומי את צווי המעצר באופן רשמי.[54]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Alaa Hajyahia, "Taliban Weaponize Afghanistan’s Justice System Against Women, UN Finds, American Society of International Law, June 17, 2025
  2. 1 2 Human Rights Watch, HUMANITY DENIED, ‏October 2001
  3. 1 2 3 הנשים הבלתי נראות של אפגניסטן, באתר www.lib.cet.ac.il
  4. ↑ "Afghanistan: Taliban confirm secondary school ban for girls". BBC Newsround (באנגלית בריטית). 2021-12-08.
  5. ↑ Hadid, Diaa (2022-12-20). "'The Taliban took our last hope': College education is banned for women in Afghanistan". NPR (באנגלית).
  6. ↑ Graham-Harrison, Emma (2022-07-01). "'It's our system': Taliban leader hits out at foreign demands on Afghan regime". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  7. ↑ "Afghanistan: Taliban ban women from universities amid condemnation" (באנגלית בריטית). 2022-12-20.
  8. ↑ "Taliban order Afghanistan's hair and beauty salons to shut". BBC News (באנגלית בריטית).
  9. 1 2 European Parliamentary Research Service, "Women's rights in Afghanistan: An Ongoing Battle, Briefing to the European Parliament, updated September 2024, p. 2
  10. ↑ Shireen Kahn Burki, "The Politics of Zan from Amanullah to Karzai: Lessons for Improving Afghan Women's Status", in Land of the Unconquerable: The Lives of Contemporary Afghan Women, edited by Jennifer Heath and Ashraf Zahedi (University of California Press: 2011), pp. 45–50
  11. ↑ Shireen Kahn Burki, "The Politics of Zan from Amanullah to Karzai: Lessons for Improving Afghan Women's Status", in Land of the Unconquerable: The Lives of Contemporary Afghan Women, edited by Jennifer Heath and Ashraf Zahedi (University of California Press: 2011), pp. 50–53
  12. ↑ Shireen Kahn Burki, "The Politics of Zan from Amanullah to Karzai: Lessons for Improving Afghan Women's Status", in Land of the Unconquerable: The Lives of Contemporary Afghan Women, edited by Jennifer Heath and Ashraf Zahedi (University of California Press: 2011), pp. 53–54
  13. 1 2 3 4 European Parliamentary Research Service, "Women's rights in Afghanistan: An Ongoing Battle, Briefing to the European Parliament, updated September 2024, p. 4
  14. 1 2 3 4 5 6 7 8 Some of the restrictions imposed by Taliban on Afghan women (1996-2001), www.rawa.org
  15. ↑ החוק החדש והמחמיר של הטליבאן: אסור לנשים להרים את הקול ולצחוק בציבור, באתר מאקו, 16 בספטמבר 2024
  16. ↑ Juan R. I. Cole, The Taliban, Women, and the Hegelian Private Sphere, Social Research 70, 2003, עמ' 771–808
  17. ↑ ליאור תושיה, ‏האימה הסתיימה? הצצה למציאות הקשה של נשים תחת השלטון שהבטיח שינוי, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2022
  18. ↑ Taliban sack all female civil servants, teachers, www.rawa.org
  19. ↑ Physicians for Human Rights, "Women's health and human rights in Afghanistan, 24 May 2001
  20. ↑ ליאור תושיה, ‏האימה הסתיימה? הצצה למציאות הקשה של נשים תחת השלטון שהבטיח שינוי, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2022
  21. ↑ Elliott Davis Jr, Report: Afghan Maternal Health Care in ‘Crisis’, usnews, ‏26 ביולי 2025
  22. 1 2 3 4 Human Rights Watch, “You Have No Right to Complain”: Education, Social Restrictions, and Justice in Taliban-Held Afghanistan, June 30, 2020
  23. ↑ Joseph Krauss, Rahim Faiez, Kathy Gannon, Ahmad Seir, Taliban vow to respect women, despite history of oppression, AP News, ‏August 17, 2021
  24. ↑ Any party in Afghanistan declaring it follows Islamic Sharia must uphold and protect the rights of women and girls, OHCHR, 24 August 2021
  25. 1 2 3 4 5 6 7 Louisa Spector, Timeline of Taliban Restrictions of Women’s Rights, Feminist Majority Foundation, July 27, 2022
  26. ↑ Rob Picheta, Zahid Mahmood, Taliban tell Afghan women to stay home from work because soldiers are ‘not trained’ to respect them, CNN, ‏August 25, 2021
  27. 1 2 3 4 5 6 7 8 United Nations Institute of Peace, Tracking the Taliban's (Mis)Treatment of Women
  28. ↑ Associated Press, Taliban ban women from parks and gyms in Afghanistan, NBC News, ‏November 10, 2022
  29. ↑ Matthew Loh, The Taliban's education minister says it will allow Afghan women to attend university, but mixed gender classes will be banned, Business Insider (באנגלית אמריקאית)
  30. ↑ Srishti Goel, Taliban declare ban on co-education in Afghanistan, prohibit men from teaching girls, Republic World, August 30, 2021
  31. ↑ "Afghanistan: Taliban ban women from universities amid condemnation" (באנגלית בריטית). 2022-12-20.
  32. ↑ ליאור תושיה, ‏האימה הסתיימה? הצצה למציאות הקשה של נשים תחת השלטון שהבטיח שינוי, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2022
  33. ↑ UNESCO, Afghanistan: Four years on, 2.2 million girls still banned from school, August 14, 2025
  34. ↑ Noori, Hikmat (2022-12-20). "Taliban ban Afghan women from university education". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  35. ↑ ליאור תושיה, ‏האימה הסתיימה? הצצה למציאות הקשה של נשים תחת השלטון שהבטיח שינוי, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2022
  36. ↑ ליאור תושיה, ‏האימה הסתיימה? הצצה למציאות הקשה של נשים תחת השלטון שהבטיח שינוי, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2022
  37. ↑ "Foreign aid groups halt work after Taliban ban on female staff" (באנגלית בריטית). 2022-12-25.
  38. ↑ Women bear brunt of Afghanistan job losses | International Labour Organization, www.ilo.org, ‏2023-03-07 (באנגלית)
  39. ↑ 3.15. Women and girls | European Union Agency for Asylum, euaa.europa.eu (באנגלית)
  40. ↑ KabulNow, HRW: Women’s Workforce Participation in Afghanistan Falls to 5% Under Taliban, KabulNow, ‏2025-05-01 (באנגלית אמריקאית)
  41. ↑ Afghanistan’s Taliban Ban Medical Training for Women | Human Rights Watch, ‏2024-12-03 (באנגלית)
  42. ↑ Human Rights Watch, "A Disaster for the Foreseeable Future", February 12, 2024
  43. ↑ UN Women, FAQs: What it’s like to be a woman in Afghanistan in 2025, August 7, 2025
  44. ↑ Janjua, Haroon (2023-02-17). "Taliban fighters stop chemists selling contraception". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  45. ↑ Sahar Fetrat, Afghanistan’s Taliban Ban Medical Training for Women, Human Rights Watch, December 3, 2024
  46. 1 2 Filmed by RAWA: Taliban publicly execute an Afghan woman, www.rawa.org
  47. ↑ The Taliban War on Women Continues « RAWA News, www.rawa.org
  48. ↑ B. P. Staff, Indian Author Sushmita Banerjee killed by Taliban in Afghanistan, Biharprabha News | Connecting Bihar with the entire World (באנגלית אמריקאית)
  49. ↑ Anna Coren,Sandi Sidhu,Abdul Basir Bina,Hilary Whiteman, The Taliban knocked on her door 3 times. The fourth time, they killed her, CNN, ‏2021-08-17 (באנגלית)
  50. ↑ "Afghan Police Say Taliban Killed Young Woman For Wearing Tight Clothing". Radio Free Europe/Radio Liberty (באנגלית). 2021-08-05.
  51. ↑ U.S. Department of State Country Report on Human Rights Practices 1996 - Afghanistan, Refworld (באנגלית)
  52. ↑ Graham-Harrison, Emma (2022-05-07). "Taliban order all Afghan women to cover their faces in public". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077.
  53. ↑ "Afghanistan: Internationaler Strafgerichtshof beantragt Haftbefehl gegen Taliban-Anführer". Der Spiegel (בגרמנית). 2025-01-23. ISSN 2195-1349.
  54. ↑ אתר למנויים בלבד בית הדין בהאג הוציא צו מעצר למנהיג טליבאן בגין רדיפת נשים באפגניסטאן: "ביצע פשע נגד האנושות", באתר הארץ, 9 ביולי 2025
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחס_הטליבאן_לנשים&oldid=43650036"