יחס היהדות לתורת האבולוציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריאת העולם בכתב היד, ספר הרשומות מנירנברג, שנת 1493

תורת האבולוציה, המקובלת כיום כקונצנזוס מדעי,[1] מאתגרת את תפיסת בריאת העולם כפי שהיא מתוארת במסורת היהודית. ביהדות לזרמיה יש גישות שונות כלפי תורה זו, חלק מהן שואב השראה מגישות שהתפתחו כלפי תורת האבולוציה בהגות הנוצרית. גישות אלה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: זו השוללת את תורת האבולוציה מכל וכל בטענה שהיא מתנגשת עם האמונה היהודית ולכן יש לדחותה, וזו המצדדת בתורת האבולוציה מתוך אמונה כי היא אינה משנה את מעורבותו של אלוהים באמצעות השגחה.

הגישה הראשונה, המכונה "בריאתנות" בשל דבקותה בסיפור הבריאה התנ"כי, שוללת את הממצאים המדעיים של תורת האבולוציה ומקבלת באופן מלא את תיאור הבריאה בספר בראשית על דרך הפשט. חלק ממצדדי גישה זו מקבלים ברוח דומה גם את התיאורים הכרונולוגיים המפורטים בתנ"ך, ולפיכך מאמינים שגיל העולם הוא כפי שמקובל במניין השנים בלוח העברי, כלומר כ-5,800 שנה. גישה זו היא הגישה המקובלת ברובו הגדול של הציבור החרדי בישראל.[2]

הגישה השנייה, המקבלת את האפשרות להיתכנות הטענות שהעולם קיים מיליארדי שנים ושהחיים התפתחו באמצעות אבולוציה, נחלקת לפרשנויות פילוסופיות שונות, המיישבות את תורת האבולוציה עם היהדות על פי השקפות דתיות שונות. ההשקפה העיקרית בתוך קבוצה זו קוראת תיגר על מאפיין האקראיות בתורת האבולוציה, וטוענת כי יש ריבוי של הוכחות על קיומן של חוכמה, תוכנית ומגמה מאחורי תהליך ההתפתחות. אף שתפיסתם של רוב ההוגים היהודיים הדוגלים בגישה זו דומה לרעיון התכנון התבוני, אין לתפיסה זו יומרה להוות תאוריה מדעית שאמורה להחליף או לרשת את תורת האבולוציה. בניגוד לנצרות, מצדדי האבולוציה ביהדות אינם מחשיבים את תפיסתם כרעיון מדעי, אלא כרעיון רוחני שביכולתו לגשר בין האמונה הדתית באל ובהשגחה לבין התפיסה המדעית המקובלת.

הסתירות בין תורת האבולוציה לבין המסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיות העיקריות נעוצות בהיבטים אחדים:

  1. בעיית הזמן: לפי שיטות גיול המאובנים המדעיות התפתחותם של המינים על כדור הארץ נמשכה מיליארדי שנים, ואם קדמונית של כל בני האדם החיים כיום חיה לפני כ-170 אלף שנה.[3] בעוד שלפי התפיסה היהודית המסורתית, העולם נברא לפני כ-5,800 שנים בלבד.
  2. בעיית ההתפתחות: תורת האבולוציה טוענת שהמינים של בעלי החיים התפתחו זה מזה בהדרגה, במקביל להתפתחות הצמחים, באמצעות תהליך מתמשך של ברירה טבעית ומוטציות שעדיין מתרחש כיום. מנגד, המקרא מתאר בריאה בשלבים נפרדים: קודם כל הצמחים, לאחר מכן כל בעלי החיים הימיים והעופות, לאחר מכן בעלי חיים יבשתיים, ולבסוף האדם.
  3. בעיית חוסר התכלית: על פי תורת האבולוציה כל המינים התפתחו על ידי מנגנונים טבעיים, ללא תכנון או תכלית, בעוד שעל פי התיאור של בריאת העולם כל המינים נוצרו באופן מכוון על ידי אלוהים.
  4. בעיית המקור: במקרא מתואר שהארץ הוציאה את הצמחים, בעלי החיים היבשתיים והאדם שנוצר "עפר מן האדמה", בעוד שלפי תורת האבולוציה הצמחים, בעלי החיים ובני האדם התפתחו לאורך הדורות אלו מאלו.

הסברים אפשריים לסתירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. לגבי בעיית הזמן: התורה אינה מציינת במפורש את משך קיומו של העולם, וששת ימי הבריאה אינם חייבים להתפרש כשש יממות בנות 24 שעות. השמש והירח, שבעזרתם מודד האדם את זמן היממה, נזכרים רק ביום הרביעי, ולפיכך יש המפרשים שששת ימי הבריאה היו שש תקופות שונות, שכולן או חלקן יכלו להימשך גם מיליארדי שנים.[דרוש מקור]
  2. לגבי בעיית ההתפתחות: יש המפרשים שהמינים נבראו בהדרגה זה מתוך זה (כך לדוגמה בספר "בראשית ברא"- פרופ' נתן אביעזר).
  3. לגבי בעיית חוסר התכלית: הסתירה נובעת מהבדלים בתפיסה - המדע אינו מקבל השגחה אלוהית ומייחס לאבולוציה סיבות טבעיות.
  4. לגבי בעיית המקור: אין הכרח לפרש את יצירת האדם ושאר המינים מהאדמה באופן מילולי, כפי שבבראשית, ג', י"ט נכתב "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וגם שם יש המפרשים שאין הכוונה שהאדם היה גוש של עפר.[דרוש מקור]

הסברים קדם דרוויניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי הנראה ראשון ההוגים היהודים שהתייחס לממצאים עליהם נסמכה, לימים, תורת האבולוציה, הוא הרב ישראל ליפשיץ ב"דרוש אור החיים",[4] שנדפס לראשונה ב-1830, 29 שנים לפני פרסום ספרו של צ'ארלס דרווין מוצא המינים ו-41 שנים לפני פרסום ספרו מוצא האדם. במאמר זה, שנועד לבאר את משמעות תחיית המתים במסורת היהודית, מזכיר הרב ליפשיץ את גילוין של ארבע שכבות קרקע מתקופות שונות, שבהם נמצאו שלדים ומאובנים של צורות חיים קדומות, לרבות דינוזאורים ו"פראאדעמיטען", שלדבריו הם "הבני אדם שהיו בעולם קודם בריאת אדם הראשון העכשויי". בהקשר של ממצאים אלו הוא מזכיר את אגדות חז"ל ודברי המקובלים, לפיהן טרם בריאת העולם אלוהים ברא עולמות אחרים, ש"לא הועילו לו", והחריבם, ושהיו 974 דורות של בני אדם ש"עלו במחשבה להיבראות", ולדברי הרב ליפשיץ נבראו בפועל, הושמדו עקב קלקול מעשיהם, ונשמותיהם נתגלגלו בבני האדם שבעולם הנוכחי לצורך תיקונן. בהסתמך על פירושו של רבינו בחיי לסיפור בריאת העולם שבתורה, הוא כותב שהעולם נבנה ונחרב שבע פעמים, במחזוריות של 7,000 שנה, עד להגעתו לשלמותו הסופית, ושכעת הוא נמצא במחזור הרביעי, שבו ניתנה לדבריו התורה, שהיא כנגד המאורות שבריאתם מתוארת ביום הרביעי לבריאה. לפיכך מפרש הרב ליפשיץ את שני הפסוקים הראשונים בתורה:

"בְּרֵאשִׁית" - בתחילת כל ההתחלות;

"בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם" - "העטהער, הממלא את כל חלל העולם הנראה";

"וְאֵת הָאָרֶץ" - כל כדור הארץ;

על תיאור העולמות הקדומים מדלגת התורה, לפי שאינו משמעותי עבור העולם הנוכחי, ומתמקדת רק בחורבנם:

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" - כאמור בתרגום המיוחס ליונתן, הארץ הייתה שוממה מבני אדם;

"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - "קבלה דחיפה ברוח סועה וסערה עושה דברו, ונתבלבלו סדרי הטבע הקדום באש ובמים, ונתהווה חושך ע"פ תהום."

"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - היא הרוח המחייה את הכול.

תגובות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הופעת "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין ב-1859, עורר הספר סערה בחוגים הדתיים, גם אלה היהודיים. בתחילה דחו כל הזרמים את האבולוציה: הרב אברהם גייגר, מייסד היהדות הרפורמית, צידד בבריאתנות, וכמוהו עשו גם ראשי הרפורמים באמריקה, הרב דוד איינהורן ויצחק מאיר וייז; האחרון הוסיף להיות מתנגד עקשני לתורה החדשה. ההוגה הרפורמי הראשון שתמך באבולוציה היה הרב קאופמן קוהלר, שנשא סדרת הרצאות ב-1874 בה תיאר התפתחות הדרגתית של המינים כמחזקת את רעיון ההתגלות המתמשכת של האל העומד בבסיס הזרם. תפישתו נעשתה לשלטת בתחילת המאה ה-20. בקרב הקונסרבטיבים רווחו גישות בריאתניות זמן ארוך יותר: אחד מראשיהם באמריקה, הרב חנוך יהודה קאהוט, תקף את התאוריה בדרשה שנשא ב-1886 וקבע כי המין האנושי התקיים 5,740 שנה בדיוק.[5] עד שנות ה-30 התעלמה התנועה לרוב מהנושא, אך בסופן ניכרה קבלה שקטה שלו: ב-1938 הוזמן ארתור קומפטון להרצות בבית המדרש לרבנים באמריקה על ידי ההנהלה, והסביר כיצד התאוריה תומכת בקיומו של אל המתערב בטבע ללא הרף.[6] בין האורתודוקסים הייתה התגובה לרעיון שלילית כמעט בלי יוצא מן הכלל, אך לא תמיד אחידה. ב-1873 נשא רש"ר הירש, מנהיג הזרם בגרמניה, דרשה בה דחה את האבולוציה אך קבע כי גם אם המדע יוכיח שהיא נכונה, היהדות תוכל להתמודד עם מסקנה זו.[7]

מצדדים בבריאתנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגים רבים ביהדות האורתודוקסית משתייכים לאסכולת הבריאתנות, כלומר קבלת סיפור בריאת העולם שבספר בראשית כפשוטו. הוגים אלו, שגישתם נותנת את הטון במערכת החינוך החרדית, רואים את האבולוציה כתאוריה השערתית (ספקולטיבית) שאינה ניתנת להוכחה, ודוחים אותה כסותרת את הכתוב בתורה. עמם נמנה הרב מנחם מנדל שניאורסון,[8] שלדבריו ייתכן כי התנאים הקיצוניים ששררו בעולם בראשיתו יצרו מראית עין של עולם בן יותר מששת אלפי שנים, וייתכן שאלוהים ברא מלכתחילה מאובנים באדמה, ללא שקדם לכך תהליך התפתחות, ומשום כך אין בממצאים מתחום הגאולוגיה, פלאונטולוגיה וכדומה כדי לסתור את האפשרות של בריאת העולם ללא אבולוציה.[9] את הסיבות לכך שהאבולוציה בכל זאת התקבלה אצל רבים ייחס ל"טבע האדם המבקש לו למצוא פתרון לכל אשר סביב לו, גם בדוחק גדול... והשואף מטבעו להמצאנות ומקוריות, כדי לגלות את חריפותו האנליטית והאינדוקטיבית".

הוגה נוסף שצידד בגישה זו הוא ד"ר יצחק רפאל עציון.[10] עציון כתב כי הגאומטריה לא-אוקלידית שנתגלתה במאה ה-19 הוכיחה שאקסיומות שבעבר נחשבו לאמיתות מוחלטות (כגון שדרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד) הן למעשה שרירותיות, וניתן לבנות גאומטריות עם אקסיומות חלופיות. לדבריו, גם הנחות היסוד שעליהן נשענים "המדעים ההיסטוריים", כגון העדר כוח עליון וקצב קבוע של תהליכים טבעיים מסוימים שעליהם נשען התיארוך, הן אמונות שרירותיות שאין בכוחן לערער על אמונה בתורה.[11][12]

ההתנגדות לתורת האבולוציה וביטולה כשגויה מזוהה עם מקצת המדענים הדתיים, כגון הביוכימאי משה טרופ, ועם מחזירים בתשובה כגון הרב אמנון יצחק והרב צבי ענבל.

יהודה לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב פרופסור יהודה לוי כתב[13] שאמנם היו בין גדולי התורה שקבעו שלאמיתו של דבר אין סתירה בין תיאור בריאת העולם בספר בראשית ובין תאוריית האבולוציה, אך לו קשה לקבל את האחרונה "בשל הקשיים המדעיים שבה." לפיכך, גרס:

מוטב להניח שכל מין ומין נברא לעצמו, כמשמעות פשטות המקרא. ... היתה תכנית, וניתן לסדר את המון הברואים לפי סולם של מורכבות ושיכלול, כאשר כל שלב דומה מאוד לשכנו. אבל עדיין רחוקה הדרך מעובדה זו ועד הטענה שהתפתחו זה מזה

מצדדים באבולוציה המוכוונת בידי האל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגים אחרים מצדדים בגישה שהאבולוציה אכן יכולה להיות נכונה, אבל התפתחות המינים קרתה באופן שהוכוון באופן כלשהו בידי ה'. בין אלה ניתן למנות את אליהו בן-אמוזג (בספרו "אם למקרא"), את הראי"ה קוק, את הרב גדליה נדל (בספרו "בתורתו של ר' גדליה"), את פרופ' שלום רוזנברג ואת פרופ' יהודה לוי. גישתם נותנת את הטון בתוכנית הלימודים במחשבת ישראל של מוסדות החינוך הממלכתי-דתי בישראל.

הראי"ה קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב קוק סבר כי האמונה היהודית אינה צריכה להתכחש לתורת האבולוציה, או להיות אדוקה בפשט פירוש המקראות. במכתבו לתלמידו ד"ר זיידל משנת 1908,[14] טען בעניין "המחקרים החדשים" כי אין צורך להתנגד לכל גילוי שעומד בסתירה לפשט התורה, "מפני שאין זה כלל עיקר של תורה, לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות..." עם זאת, תמיכתו בתורת האבולוציה לא הייתה רק מכורח המציאות, אלא בעיקר מצד אמונתו הוויטליסטית בעולם.

בחיבורו שמונה קבצים (א' תקצ"ד) כתב:

להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעלי החיים, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים.

הרב קוק ציין בכמה מקומות כי התפיסה של בריאה שלא נעשית בבת אחת, אלא על ידי ריבוי מדרגות, אולי זרה להמון, אבל יחידי סגולה שלמדו את תורת הסוד אמונים דווקא על סגנון מחשבה כזה (אורות הקודש ב', עמ' תקמ"א). עוד הוא מציין כי הסתירה לתורת האבולוציה איננה נובעת מפרשת הבריאה בספר בראשית דווקא, מפני שדבר גלוי וידוע הוא שפרשת הבריאה היא בגדר סתרי תורה ואין להבינה כפשטה (שם, עמ' תקמ"ב), אלא הקושי הגדול נעוץ בכך שההמון התרגל לסגנון מחשבה של בריאה פתאומית שהאל מחולל, ולמצב שבו יש ירידת דורות מאדם הראשון בגן עדן, וקשה לו לקשור את עולמו הרוחני ותפיסותיו הדתיות למהלך של בריאה התפתחותית:

תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מותאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלהי מואר בבהירות מוחלטת, שדווקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.

הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', תורת ההתפתחות, עמ' תקל"ז, 1938

הרב קוק קרא לא לפחד משינוי תפיסתי בהבנת פרשת הבריאה, וסבר שהניסיון לחבר בין התורה לאבולוציה יהיה בו קידום מוסרי והתפתחותי גם באמונתו של האדם. בהתאם לאמונתו הדתית, הוא סבר כי הטבע אינו עיוור וכי מדריכה אותו תכלית, וטען שדווקא ההתפתחות ההולכת "ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון" מצביעה על תכלית היקום. הוא אף אמר על רעיון האבולוציה כי "בעומקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד ההשגחה".[15]

עם זאת, הרב קוק טען שתורת האבולוציה בעצמה עדיין צריכה לעבור אבולוציה, כדי לתאר קפיצות שאירעו בהיסטוריה כמו יצירת עם ישראל, "ואז יובן אורם של ישראל בעצם בהירותו."[14] הוא אף הסתייג מכמה נקודות בתורת האבולוציה, במיוחד ביחס לאנושות עצמה באלפי השנים האחרונות, מתהליך של התפתחות:

ובכלל אין אנו צריכים להיות כ"כ מאודקים לשיטת ההתפתחות. יש בה ודאי כמה נצוצי אמת, אבל גם כן כמה כזבים ודמיונות. עובדה ברורה היא, שהיו בדורות הראשונים אנשים גדולים שאין לנו דוגמתם, ולכל הפחות לא נוכל להעמידם במעלה התחתונה מההתפתחות לערכנו. אלא שההתפתחות האיטית היא אחת מרבבות אין-סוף הדרכים, שחי העולמים מתגלה בם.

אגרות הראי"ה, איגרת קיז, לרב שמואל אלכסנדרוב, יפו, אדר תרס"ח - תחילת 1908

פרופ' יוסף בן שלמה מייחד פרק שלם בספרו "שירת החיים" לתפיסת הרב קוק את האבולוציה, וכותב: "ברור שהרב קוק מקבל כמה מיסודות תורת האבולוציה לא רק כדגם ביולוגי להשקפה מטפיזית, אלא כתיאור אמיתי של עולם התופעות, שיש לו תוצאות חשובות גם בתחום ההיסטורי" (עמ' 110).

הרב גדליה נדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב גדליה נדל, מבכירי תלמידיו של החזון אי"ש, ומראשי כולל חזון אי"ש מאמץ אף הוא את האבולוציה, כפי שמפורסם בספר "בתורתו של ר' גדליה". על פי פרשנותו, רעיון התפתחות האדם הועלה עוד על ידי רבי עובדיה ספורנו, בן המאות ה-15 וה-16, מאות שנים לפני דרווין.[16][17]

לגבי התפתחות עולם הצומח הוא כותב (שם, עמ' צד-צה):

"כשנוצרו הצמחים ביום השלישי - אין סיבה לחשוב שהם נוצרו כולם בבת אחת. ישנה השתלשלות של מינים. ישנם שינויים גנטיים, מוטציות, היוצרים מינים חדשים, וזהו תהליך הלוקח זמן רב מאד... במקום לדבר על "התפתחות" נדבר על התקדמות הבריאה, משלב לשלב, מצורה לצורה, ברצון ה', הפועל באמצעות המלאכים. אמנם, התקדמות זו היא תהליך ממושך. כל שינוי בטבע לוקח הרבה מאד זמן, בצעדים קטנטנים. כך היא פעולתו של הקב"ה."

לגבי בריאת האדם הוא כותב כך (עמ' צט-ק):

"התיאור של יצירת האדם מן העפר הוא בדרך משל ומליצה. הקב"ה לא לקח כף עפר וגיבל אותה במים, כמו שעושים הילדים בגן... בריאת האדם בצלם א-לוקים זהו סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי, השייך לקטיגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם על שניתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם הצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו... ההוכחות של דרווין, ושל חוקרי המאובנים, לקיומם של שלבים קודמים כאלה, נראות משכנעות. הטעות של דרווין היא בראייה הכללית של הדברים, המתחמקת מן השאלה איך נוצרו השינויים. אך עם ההכרה ברצון האלוקי הפועל בטבע באמצעות המלאכים - אין לנו שום צורך לשלול את תיאור המאורעות כפי שהחקירה המדעית מציגה אותם... האדם שעליו נאמר "נעשה אדם בצלמנו" הוא שלב אחרון של התקדמות הדרגתית."

שלום רוזנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף פרופ' שלום רוזנברג[18] הולך בעקבותיו של הראי"ה קוק. ראשית הוא מקדים כי השימוש במושג "אבולוציה" כמוהו כשימוש במושג הקדום "טבע", שאיתו התמודד ריה"ל בספר הכוזרי, והוא ניסיון לברוח מהתמודדות עם טביעות אצבע אלוהים המופיעות בבריאה. לדבריו, במקביל לקבלת הראיות להתפתחות הדרגתית של הבריאה מדומם לצומח, ומשם לחי ולחושב ומְדבר, ישנן ראיות רבות בתופעות של עולם הטבע לכך שחייבת להיות תבונה ומגמה להתפתחות החיים, ושלא מדובר באקראיות עיוורת ששולטת בהתפתחות. אלא שבלקסיקון של איש המדע לא קיים מושג המבטא יותר ממקרה, וזהו המקום שבו לדעתו איש הדת צריך לומר את דברו. לפי רוזנברג, הכוחות הפועלים בעולם הם מלאכי ה': מלאכים כימיים, פיזיקליים, ביולוגיים ואולי מלאכים אבולוציוניים, אך מאחוריהם נמצא שולחם, רבונו של עולם. לדידו המלאכים פועלים באופן עיוור, ולפיכך פעולתם נראית כמקרית, אך היא איננה כזו. לדבריו:

נבדיל, אם כן, בין אבולוציה לבין דרוויניזם. האבולוציה מלמדת את התהליכים. זוהי תאוריה שיש להתווכח עליה, ולבדוק היטב היטב במתודה ובמסקנותיה. אולם הדרוויניזם ניסה לעשות משהו מעבר לכך. הוא ניסה לתת לתאוריה הזו הסבר המתבסס על המקריות, המאבק, המוות, והישרדות המעטים שנהפכים למותאמים ביותר. יתכן ותהליך זה נכון לגבי קטעים מסויימים של עולם החי, אך אין אנו יכולים להסכים להכליל אותו ולהסביר דרכו את כל הופעת החיים. ... אנו מאמינים באמונה שלמה שהתהליכים האלה אינם תהליכים מקריים, אלא יש בהם יד מכוונת. זו התיזה שהאמונה הדתית מוכנה להמר עליה ולהתחייב עליה.

לדבריו, לעומת הפיזיקה שבה תקף העקרון כי הכוחות הם עיוורים, בביולוגיה מתרחש נס, יש בה ארגון מוחלט, ומי שלומד אותה צריך להסבירה על פי עקרון התכליות. נניח שמחר מדענים ימצאו חומר מסוים בגוף האדם, הם יצטרכו לשאול לשם מה נמצא החומר הזה בגוף האדם, שהרי התיזה אומרת כי אין בגוף האדם דברים לבטלה, והכל משרת את המכלול.

רוזנברג מצטט את הרנ"ק, שפירש את הברכה היהודית "ברוך משנה הבריות", שהקב"ה משנה את הבריות כך שהם יהיו מותאמים לסביבות ולתנאים שבהם הם חיים. ובהקשר לזה הוא מעלה טיעון כי ייתכן שהקב"ה טבע בגנים עצמם את האפשרות לשינוי כדי שהמינים ובכללם האדם, יתאימו את עצמם בצורות שונות לאקלימים השונים, לא מתוך הסתגלות פאסיבית שבמקרה אלא בניצול היסודות והאפשרויות שהאל שם בטבע. על פי רוזנברג, נראה כי בחיים ישנה תוכנית-על שהולכת ומתפצלת ומשתמשת בכל פעם בחומרים אחרים.

לדבריו, היקפו ומסובכותו של המדע בימינו אינם מאפשרים לאנשים להיות מומחים בכל התחומים, אבל למרות הכל לאדם יש מחויבות לשפוט את השופטים, לחקור את החוקרים, ולבקר את המבקרים, ולא ללכת שבי אחרי דבריהם באופן עיוור. האדם צריך לשאול האם עמדות בסוגיות מרכזיות הן הכרחיות מבחינת המדע, או שהם תוצאות של אופנה ורוח הזמן, ואינן בגדר של עמדות מדעיות אלא דתיות או פילוסופיות.

מיכאל אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ד"ר מיכאל אברהם מציג בספר "אלוהים משחק בקוביות" (2011) גישה שלפיה האבולוציה והאמונה הדתית הם שני מישורי דיון נפרדים. מחד גיסא, על פי הממצאים האמפיריים, הצדק עם הנאו-דארוויניסטים בכך שהאבולוציה אכן קרתה, ומאידך, הצדק גם עם הבריאתנים הטוענים כי הסיכוי להתרחשות כזו אפסי. המסקנה היא כי ה"בלתי סביר" אכן קרה. מסקנה כזו מלמדת על התערבות של כוח עליון שיבצע את אותה פעילות בלתי סבירה. מכאן שהאבולוציה היא ראייה לקיומו של אלוהים.[19]

מפרשים את התורה כך שתורת האבולוציה אינה רלוונטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישעיהו ליבוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' ישעיהו ליבוביץ סבר שהיהדות אינה דת אנתרופוצנטרית (ששמה את האדם במרכז) אלא תיאוצנטרית (ששמה את האל במרכז) ולכן כתבי הקודש אינם קיימים כדי לספק אינפורמציה מדעית על העולם, דבר שהיה הופך את התורה לחולין, אלא כדי להגדיר את עבודת ה' ויראת ה'.

לפי ליבוביץ, הפסוק הראשון בתורה אינו מובן בשום דרך אחרת מאשר "הקריאה הגדולה המופנית אל האדם להכיר באפסות השמיים והארץ - מפני פחד ה' והדר גאונו". לדעתו אין שום דבר בפרשת הבריאה שיכול לשלול את האבולוציה, מפני שמגוחך לחשוב שהשכינה ירדה על הר סיני כדי ללמד אותנו כמה פרקים במדעי הטבע או ההיסטוריה, דבר שהאדם יכול לעשות לבדו בתבונתו האנושית.[20]

ליבוביץ התייחס אל תולדות התפתחות המינים על כדור הארץ, כפי שהיא מתגלה על ידי מדע הפלאונטולוגיה ברשומות המאובנים, כאל עובדה מדעית, ובלשונו "אינני חושב, אני יודע שהייתה אבולוציה. כמו שאני יודע – לא מאמין – שקיימת יבשת אוסטרליה, אף שלא ראיתיה מעודי".[21] בתפקידו כעורך האנציקלופדיה העברית כתב את הערך "דרוויניזם",[22] ועל תורת האבולוציה של זמנו בערך "התפתחות",[23] וכן כתב הקדמה להוצאה בעברית של ספרו של צ'ארלס דרווין "מוצא המינים".

ליבוביץ סבר שמהות החיים, בניגוד לשאלה של מנגנוני החיים, היא שאלה מטפיזית ולא מדעית.[24] בכך היא דומה לבעיית גוף-נפש, שאף היא, לשיטתו של ליבוביץ, איננה ניתנת להסבר בכלים מדעיים.

יואל ב. וולוולסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הד"ר יואל ב. וולוולסקי (אנ'), דיקן בישיבת פלטבוש שבניו יורק[25] מגדיר את הגישות של מורים המצנזרים את תורת האבולוציה או מתארים אותה כתאוריה רעועה, "כהשקפה גרועה וכמדע גרוע עוד יותר". לדבריו, "אין זה נכון יותר להגדיר אבולוציה כ"סתם תאוריה" מאשר להגדיר כך כל תחום בכימיה או בפיזיקה". לדבריו, מאחר ש"הביולוגיה האבולוציונית מסיקה רבות ממסקנותיה מתחומי המדע האחרים", אין "להניח כי התאוריה האבולוציונית היא קשקוש כאשר במציאות אנו נסמכים על הנחות היסוד שלה (גם אם באופן בלתי-מודע) בקבלת החלטות יומיומיות, ואף מכריעות, בחיינו."

באשר ליחס בין תורת האבולוציה לסיפור מעשה בראשית שבתורה, אמר וולוולסקי כי "התורה היא ספר של אמת נצחית; ככזו היא אינה יכולה להיות ספר לימוד מדעי", וכי עיקר מסריה בפרשת הבריאה הם "דחיית ראיית העולם של עובדי האלילים בתקופת מתן תורה.... התורה מסלקת כלאחר-יד ראיית עולם פגאנית שכזו, ומציגה בריאה המתפתחת ללא מאמץ, מכוונת על ידי ה', שהוא כל-יכול ומוסרי, ואשר, כמו אמן, מגלה וחושף את הפוטנציאל העשיר הגלום בבריאתו." בנוסף, "המסר השני בסיפור הבריאה מכוון כנגד עבודת אלילים מסוג אחר, והיא עבודת אלילים מדעית, הטוענת שכל דבר מתקדם באופן אקראי משלב אחד לשני. כאן אכן מצוי מסר לאדם המודרני."

עם זאת, בשתי סוגיות הוא קורא תיגר על דברים היכולים להשתמע מתורת האבולוציה:

הראשונה היא דרוויניזם חברתי, האמונה שככל שיצור ממוקם גבוה יותר בעץ האבולוציה, כך גבוה יותר ערך קיומו. יונקים חשובים מדגים; אנשי המאה ה-21 מוסריים יותר מאלו שחיו במאה ה-14. אין צורך להכביר במילים על כך שדוקטרינה חברתית זו היא יישום מוטעה של המדע האבולוציוני; יש לדחות אותה בשיעורי הביולוגיה כמדע גרוע וכסוציולוגיה גרועה.

הסוגיה השנייה היא צדו השני של המטבע, דהיינו האמונה כי האדם אינו שונה איכותית מבעלי החיים, מכיוון שגם הוא אינו אלא ענף נוסף בעץ האבולוציה. כאן אכן קיימת סתירה בין הטקסטים המקראיים והמדעיים."

את הטקסט שבו כתוב כי האל נפח באדם נשמת חיים, הוא מסביר כי

"בעלי חיים הפכו לבני אדם רק כאשר ה' נפח בהם את רוח אפו השמימי. זו הסיבה בגינה אנו רשאים, לדוגמה, לבצע ניסויים רפואיים בבעלי חיים, אך לא בבני אדם. עבורנו, ישנו הבדל יסודי בין בעלי חיים לבני אדם במישור המטאפיזי, לא הפיזי. זוהי אמירה תאולוגית ולא מדעית, שאינה נוגעת כלל, לדוגמה, ליכולת הבלעדית של בני האדם לתקשר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתנגדים לאבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצדדים בהיתכנות האבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו עמדתה הרשמית בנושא של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית "Is Evolution a Theory or a Fact?", מתוך הספר"Science, Evolution, and Creationism", Francisco J. Ayala, Bruce Alberts et al., National Academy of Sciences and Institute of Medicine. 2008
  2. ^ בסקר של מרכז המחקר פיו ב-2016, 96% מן החרדים ו-85% מן הדתיים העדיפו את הקביעה "בני אדם ויצורים חיים אחרים התקיימו בצורתם הנוכחית מאז ראשית הזמן" על פני קביעה שהללו עברו אבולוציה.
    About half of Israeli Jews believe in evolution. Pew Research Center, March 3, 2016
  3. ^ Cyran, K. A. and Kimmel, M. (2010) "Alternatives to the Wright-Fisher model: the robustness of mitochondrial Eve dating" Theoretical population biology. Vol. 78(3), pp. 165-172
  4. ^ המאמר באתר היברובוקס.
  5. ^ Richard G. Olson, Richard Olson, Science and Religion, 1450–1900: From Copernicus to Darwin, JHU Press, 2006. עמ' 217-218.
  6. ^ G. N. Cantor, Marc Swetlitz, Jewish Tradition and the Challenge of Darwinism, University of Chicago Press, 2006. עמ' 53-54.
  7. ^ Natan Slifkin, The Challenge of Creation: Judaism's Encounter with Science, Cosmology, and Evolution, Zoo Torah, 2006. עמ' 290.
  8. ^ אגרות הקודש, תשל"ב מובא ב"תורה ומדע" עמ' 68-66
  9. ^ מכתב מתאריך, י״ח בטבת, ה׳תשכ״ב
  10. ^ "חינוך והוראה - עציון" מוסד הרב קוק ירושלים ה'תש"ן עמ' 8-9
  11. ^ "המדע והדת" ת"א תש"ז
  12. ^ יצחק רפאל עציון: אמת מדעית ואמת דתית (לבעיית המדע והדת)
  13. ^ בספרו "מול אתגרי התקופה", בהוצאת עולם הספר התורני, ירושלים, 1993, שיחה מה: "תאוריית האבולוצייה והתורה"
  14. ^ 1 2 אגרות הראי"ה, איגרת קלד למשה זיידל, יפו, תרס"ח
  15. ^ אורות הקודש ב', תורת ההתפתחות וההשגחה, עמ' תקמ"ז
  16. ^ "בתורתו של ר' גדליה, כתב יצחק שילת
  17. ^ ספורנו בראשית ב ז.
  18. ^ בספרו "בעקבות הכוזרי" (עמ' 135-124)
  19. ^ מיכאל אברהם, האם איינשטיין טעה? "אלוהים משחק בקוביות", באתר ynet, 23 ביוני 2011
  20. ^ ישעיהו ליבוביץ, מדע ודת ישראל. המאמר מובא בשלימותו בספר "תורה ומדע" עמ' 134-129, וזמין באתר של כתבי ליבוביץ
  21. ^ ראיון עם ישעיהו ליבוביץ,"ידיעות אחרונות" 31.3.1994
  22. ^ ישעיהו ליבוביץ, "דרוויניזם", האנציקלופדיה העברית, כרך י"ג עמ' 108–117, תשכ"א
  23. ^ ישעיהו ליבוביץ, "התפתחות: תורת ההתפתחות הפילוגנטית, בין אונטוגנזה לפילוגנזה", האנציקלופדיה העברית, כרך ט"ו עמ' 717–739, תשכ"ב
  24. ^ ורד לי, חמש שאלות ליוסף נוימן - האדם לא נברא ולא בצלם, באתר הארץ, 5.7.2010 - ריאיון עם פרופ' יוסף נוימן
  25. ^ אתר דעת, הוראת אבולוציה בישיבה תיכונית
  26. ^ ריאיון עם מחבר הספר