ייליך

**ייליך**
**Jülich**
סמל ייליך סמל ייליך	דגל ייליך דגל ייליך
	ארמון הרנסאנס בתוך מצודת ייליך
מדינה	גרמניה
מדינה פדרלית	נורדריין-וסטפאליה
ראש העיר	Axel Fuchs
שטח	90.4 קמ"ר
גובה	83 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	33,158 (31 בדצמבר 2022)
‑ צפיפות	360 נפש לקמ"ר (31 בדצמבר 2021)
קואורדינטות	50°55′20″N 6°21′30″E / 50.922222°N 6.358333°E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.juelich.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני ייליך

ייליך (בגרמנית: Jülich, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏, בהולנדית: Gulik, בצרפתית: Juliers, בניב הריפוארי: Jöllesch) היא עיר במחוז דירן (אנ'), במדינה הפדרלית של נורדריין-וסטפאליה בגרמניה. כאזור גבול בין המעצמות המתחרות באזור הריין התחתון (אנ') והמז, העיר ודוכסות ייליך מילאו תפקיד היסטורי מימי הביניים ועד המאה ה-17.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייליך מוזכרת לראשונה בתקופה הרומית כיוליאקום (Juliacum) לאורך דרך חשובה דרך עמק הרור. היישוב בוצר במהלך התקופה הרומית המאוחרת, ונכבש על ידי הפרנקים והפך למרכז של נפה שהפך לגרעין של מעצמה אזורית. הרוזנים והדוכסים של ייליך הרחיבו את השפעתם במהלך ימי הביניים והעניקו לייליך מעמד של עיר ב-1234 (הרוזן וילהלם הרביעי). במהלך קרבות עם הארכיבישוף של נסיכות הבוחר מקלן, ייליך נהרסה ב-1239 ושוב ב-1278.

בשנת 1416 העניק הדוכס ריינלד (Rainald) מייליך-גלדרן (Jülich-Geldern) לעיר עצמאות בניהול ענייניה הכספיים. בעקבות שריפה ב-1547, נבנתה העיר מחדש כעיר אידיאלית (אנ') בסגנון הרנסאנס בניהולו של האדריכל אלסנדרו פסקוואליני (אנ'). מאוחר יותר ביקר במצודת ייליך המהנדס הצבאי הצרפתי סבסטיאן דה וובאן וסיווג אותה כדוגמה למופת.

לאחר ששושלת המשפחתית הדוכסית הגיעה לקיצה ב-1609, חולקה דוכסות ייליך במלחמת הירושה של ייליך; כחלק מאותה מלחמה, המבצר בייליך נכבש על ידי כוחותיו של הקיסר רודולף. המצור ב-1610 על ידי כוחות הולנדים, ברנדנבורג ופפלאץ הוביל לכניעה ולנסיגה של כוחות האימפריה.

ייליך נכבשה על ידי הרפובליקה ההולנדית עד 1621–22 כאשר הספרדים כבשו את המבצר לאחר חמישה חודשי מצור. השליטה בעיר עברה מאוחר יותר לידי רוזנות פפאלץ-נויבורג, ולאחר מכן לידי נסיכות הבוחר מפפאלץ (1685) ונסיכות הבוחר מבוואריה (1777).

בשנים 1794–1814 הייתה ייליך חלק מצרפת תחת השם ז'ולייר (Juliers). הצרפתים הוסיפו לביצורים את מצודת ראש הגשר הנפוליאונית. בשנת 1815 הפכה לעיר מחוז מבוצרת של פרוסיה. העיירה נוהלה לאחר מכן בתוך פרובינציית ייליך-קלווה-ברג הפרוסית (1815) ולאחר מכן בתוך פרובינציית הריין (1822). המבצר נהרס ב-1860.

ב-16 בנובמבר 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, הושמד 97% משטחה במהלך הפצצות בעלות הברית, שכן היא נחשבה לאחד המכשולים העיקריים לכיבוש חבל הריין, אף על פי שביצורי העיר, ראש הגשר והמצודה יצאו מכלל שימוש זה מכבר. העיר ההרוסה הייתה נתונה לקרבות קשים במשך מספר חודשים עד שבעלות הברית הצליחו בסופו של דבר לחצות את הרור ב-23 בפברואר 1945. קיימים צילומי סרטי חדשות של המפקד העליון דווייט אייזנהאואר בכניסה הדרומית למצודה.^[1]

ייליך הפכה לחלק מהמדינה החדשה של נורדריין-וסטפאליה לאחר המלחמה. בשנים 1949–1956 נבנה מרכז העיירה מחדש בהתאם לתוכניות של עיר הרנסאנס.

בשנת 1998 התקיים יריד הגנים הממלכתי בייליך. מה שאפשר את השיקום הנרחב של ביצורי ראשי הגשרים והקמת פארק פנאי גדול, פארק ראשי הגשרים.

בימינו ידועה העירה בעיקר בזכות מרכז המחקר מרכז המחקר של ייליך (אנ') (הוקם ב-1956) ובקמפוס הלוויין של אוניברסיטת המדע השימושי של אאכן (אנ') (הוקם ב-1970). נקודת ציון בולטת של העיירה הוא מגדל המכשפה (אנ'), שער עיר ושריד לביצורי העיר מימי הביניים. השרידים המרשימים ביותר מהעבר הם, עם זאת, גם ראש הגשר הנפוליאוני וגם המצודה.

היסטוריה של הגידול באוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של האוכלוסייה
שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה
300	1,500	1860	3,119	31/12 1960	14,339
1533	1,300	1900	4,964	31/12 1970	20,778
1647	1,300	1920	7,688	31/12 1980	30,433
1735	1,520	1931	10,051	31/12 1990	31,149
1795	2,025	1939	12,000	31/12 2000	33,434
1802	2,429	31/12 1951	10,182	31/12 2019	34,115

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייליך שוכנת בעמק הרור על גדות הנהר רור, באזור שטוח יחסית ופורה מאוד. היא שוכנת כ-20 קילומטרים מהגבול עם הולנד, וכ-30 קילומטרים מהגבול עם בלגיה. העיר קלן והנהר ריין רחוקים כ-40 קילומטרים מזרחה. העיירה גובלת בעיירה ליניך (אנ') בצפון, עיריית טיץ (אנ') בצפון-מזרח, עיריית נידרצייר (אנ') בדרום-מזרח, עיריית אינדן (אנ') בדרום ובעיריית אלדנהופן (אנ') במערב. גודלה המרבי הוא 13.3 קילומטרים ממזרח למערב ו-10.9 קילומטרים מצפון לדרום. פרט לנהר רור זורמים בתחומי העיירה היובלים אלאבך (Ellebach), איקטבאך (Iktebach) והתעלות: Krauthausen-Jülicher Mühlenteich ו-Altdorf-Kirchberg-Koslarer Mühlenteich.

הנקודה הגבוהה ביותר בייליך נמצאת בבורהיים (Bourheim), בגובה 110 מ' מעל גובה פני הים (למעט זופיינהוהה (אנ'), הר מלאכותי רחב בגובה 302 מטרים מעל פני הים, הבנוי מפסולת ממכרה ליגניט פתוח סמוך, מכרה האמבך הפתוח (אנ')). הנקודה הנמוכה ביותר, 70 מטרים מעל גובה פני הים, נמצאת ברובע בארמן (Barmen).

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בייליך מסווג כאקלים ימי (סיווג Cfb על פי שיטת קפן).^[2]

אקלים בייליך
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	4.5	5.7	9.5	13.7	18.3	21.4	22.8	22.7	19.7	14.7	8.8	5.7	14.0
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-0.3	0	2.2	4.6	8.3	11.4	13.1	13.1	10.6	7.1	3.5	0.9	6.2
משקעים ממוצעים (מ"מ)	63	52	61	56	70	80	79	76	63	62	68	70	800
מקור: Climate-data.org^[2]

דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מפקד האוכלוסין של 2011, 59.4% מתושבי ייליך היו קתולים ו-14.9% פרוטסטנטים, ו-25.7% היו חסרי דת, השתייכו לקהילה דתית אחרת או לא מסרו מידע. מאז, מספר הקתולים בייליך ירד מתחת ל-50%. בשנת 2021 היו 827 אנשים שעזבו את הכנסייה (1% מכלל האוכלוסייה).

ייליך היא מקום מושבה של נפת הכנסיות של ייליך (Kirchenkreis Jülich), שבה כמעט 20 קהילות פרוטסטנטיות באזור הרור ואליו משתייכים למעלה מ-86,000 מאמינים. 16 הקהילות הקתוליות בייליך חברו יחד לקהילת הקהילות (GdG) Heilig Geist Jülich שבדיוקסיה של אאכן. אחוזת בית אוברבאך (Haus Overbach), הכוללת משרדים, מנזר ובית ספר של המסדר על שם פרנציסקוס מסאל, ממוקמת ברובע בארמן. קהילה נוצרית-בפטיסטית אוונגליסטית (Evangeliumschristen-Baptisten), קהילה אוונגליסטית (Freier Evangelischer) והכנסייה האפוסטולית החדשה (Neuapostolische Kirche) מיוצגות ככנסיות חופשיות בייליך.

ב-11 בספטמבר 2011 נפתח מסלול עלייה לרגל אקומני בחבל יוליך. הוא מתחיל בייליך ולאחר מכן מוביל למעלה מ-100 קילומטרים דרך ייליך והכפרים שמסביב. מקומות לינה הם הכנסיות המקומיות. ניתן לבקר במסלול ברכב, באופניים או ברגל. בניית נתיב עלייה לרגל מבוסס על רעיון של אנקה קפל (Anke Keppel) מקוסלר (Koslar, רובע של ייליך).

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים חיו בייליך מהמאה ה-13. הם גורשו מהעיר ב-1595 והותר להם לשוב ברבע הראשון של המאה ה-17. בית הכנסת בעיר נחנך ב-1860 והקהילה הגיעה לשיאה, 137 יהודים, ב-1910. עם עליית הנאצים לשלטון התגוררו בעיר 120 יהודים. רובם היגרו ושארית הקהילה חוסלה ב-24 במרץ 1941.^[3]

בליל הבדולח נשרפו חפצי הקודש מול בית הכנסת של ייליך (גר'), אבל בית הכנסת לא ניזוק. בהפצצה של ייליך ב-16 בנובמבר 1944 נפגע בית הכנסת קשה, וב-1958 נהרס ובמקומו הוקם בית דירות. ב-1983 הוצבה במקום לוחית זיכרון.

בית הקברות היהודי של ייליך (גר') הוא מונומנט תרבותי מוגן. המקום הוא אתר בית הקברות השני של הקהילה היהודית לאחר שהצבא החרים את האתר הקודם ב-1816. בית הקברות פעל עד 1942 ויש בו עדיין כ-50 מצבות. האנדרטה שהוקמה בשנת 2001 בסמוך לבית הקברות מנציחה את התושבים היהודים ממחוז יוליך שנרצחו על ידי הנאצים.

דתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייליך פועל מרכז אסלאמי.

מוסדות מחקר ומוסדות אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המחקר של ייליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז המחקר של ייליך (אנ') הוא אחד ממתקני המחקר הגדולים באירופה.

חתן פרס נובל פטר גרינברג, שזכה בפרס בשנת 2007 על אפקט ההתנגדות מגנטית עצומה בתחום הפיזיקה יחד עם אלבר פר, עבד במשך 32 שנים במרכז המחקר ייליך ועבד כאורח במרכז המחקר ייליך עד מותו ב-2018 נפטר בשנת 2018 כאורח במכון פטר גרינברג הקרוי על שמו.^[4]

מרכז המחקר של היום נבנה במקור כמקום לכורים הגרעיניים MERLIN (FRJ-1) ו-DIDO (FRJ-2), שמאז נסגרו ופורקו. ליד מרכז המחקר נמצא הכור הניסיוני AVR, שגם הוא נסגר, ומפעל המחזור של חומר הביקוע הגרעיני של ייליך.

רחובות ביוליך נקראו על שם ליאו ברנדט, מייסד מרכז המחקר, על שם קרל היינץ בקורץ, יו"ר הדירקטוריון הוותיק של מרכז המחקר, ועל שם רודולף שולטן, היו"ר הוותיק של המועצה הטכנית של מרכז המחקר ומפתח הכור הגרעיני מסוג כור גז בטמפרטורה גבוהה (אנ').

מדע שימושי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפוס ייליך עם הפקולטות לכימיה וביוטכנולוגיה, טכנולוגיה רפואית ומתמטיקה תעשייתית וטכנולוגיית אנרגיה הוא חלק מאוניברסיטת המדע השימושי של אאכן (אנ').

המכון הסולארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הסולארי ייליך של אוניברסיטת המדע השימושי של אאכן (אנ'), הקיים מאז 1991, מילא תפקיד מפתח בפיתוח תחנת הכוח להדגמה תרמית סולארית ולבדיקה, תחנת הכוח של מגדל השמש ייליך (אנ').