יי (קבוצה אתנית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יי
ꆈꌠ (בשפת יי)
彝族 (בסינית)
נשות יי בלבוש אופייני בקונמינג, יונאן
נשות יי בלבוש אופייני בקונמינג, יונאן
אוכלוסייה
9 מיליון (2010)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין (יונאן, סצ'ואן, גוויג'ואו, גואנגשי): 9 מיליון
וייטנאםוייטנאם  וייטנאם 4,541 (2009)

לאוסלאוס  לאוס תאילנדתאילנד ותאילנד 2,203 (2015)
שפות
שפת יי (הרוב); מנדרינית דרום-מערבית מיעוט
דת
הרוב בימואיזם (גרסה מקומית של היי לשמאניזם); המיעוט דאואיזם בודהיזם טיבטי
קבוצות אתניות קשורות
באמר, נאסי, צ'יאנג, טיבטים, וטוג'יה
בני היי מדָאלְיָאנְגְשָׁאן
אישה בת עם היי בבגד מסורתי
אישה בת עם היי עם תינוק בבגד מסורתי
גבר בן עם היי בבגד מסורתי
אישה בת עם היי בבגד מסורתי

יִימנדרינית תקנית: 彝族; בפין-יין: Yízú) או נְווֹסְווֹשפת יי: ꆈꌠ; ב-IPA: nɔ̄sū; בכתב סיני: 诺苏; בפין-יין: Nuòsū) או לוֹ לוֹווייטנאמית: Lô Lô; בתאית: โล-โล) היא קבוצה אתנית שבניה מתגוררים בדרום-מזרח אסיה, בסין, בוייטנאם ובתאילנד. בני הקבוצה מונים כתשעה מיליון, והם הקבוצה האתנית השביעית בגודלה מבין 55 הקבוצות האתניות המוכרות על ידי ממשלת סין. הם חיים בעיקר באזורים הכפריים של יונאן, סצ'ואן, גוויג'ואו וגואנגשי בדרך כלל באזורים ההרריים. הנציבות האוטונומית יי ליאנגשאן (凉山彝族自治州) היא נציבות אוטונומית בדרום סצ'ואן הכוללת את הריכוז הגדול ביותר של בני היי בסין, כשני מיליון תושבים. ריכוזים של בני היי חיים גם במחוזות הצפוניים של וייטנאם.

בני היי מדברים ניבים שונים של שפות לולויות (אנ'), הקרובות לשפה הבורמזית. הגרסה היוקרתית היא שפת נווסוו (אנ') הכתובה בכתב יי (אנ').

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך יותר מ-9 מיליון בני היי, מעל ל-4.5 מיליון חיים במחוז יונאן, 2.5 מיליון חיים בדרום מחוז סצ'ואן, ומיליון חיים בפינה הצפונית-מערבית של מחוז גוויג'ואו. כמעט כל בני היי מתגוררים באזורים ההרריים ולעיתים קרובות ומתפרנסים למחייתם על מדרונות הרים תלולים הרחק מערי סין.

הבדלי הגובה באזורים בהם חיים בני היי משפיעים ישירות על האקלים והמשקעים באזורים אלה. ההבדלים הבולטים הללו הם הבסיס לאמירה הנושנה כי באזור היי "מזג האוויר שונה כמה קילומטרים משם". אוכלוסיות יי באזורים שונים שונות מאוד זו מזו, ומתפרנסות בדרכים שונות לחלוטין.[1]

קבוצות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שקבוצות שונות של היי מתייחסות לעצמן באופנים שונים (כולל נִיסוּ, סָאנִי, אָאשִׂי, לוֹלוֹ, אָה, אצ'ה), ולפעמים הן מדברות שפות לא מובנות הדדית, הם קובצו לקבוצה אתנית אחת על ידי הסינים, וניתן לסווג את הכינויים המקומיים השונים לשלוש קבוצות:

  • ני (ꆀ). הכינויים נְווֹסוּ, נָאסוּ, נֶסוּ ושמות דומים נחשבים כנגזרים מהשם שבו הם מכנים את עצמם "ꆀ" (ניפּ) בתוספת הסיומת "סוּ" המציינת "אנשים". השם סָאנִי גם הוא וריאציה על קבוצה זו. יותר מכך, מקובל להניח שהשמות הסיניים 夷 ו-彝 (שניהם בפין-יין Yí) נגזרו מ"ני".
  • לולו. הכינויים לולו, לולופו וכו' קשורים לסגידה של אנשי היי לטיגריס, כיוון ש"לו" בניב שלהם פירושו טיגריס.
  • אחרים. קבוצה זו כוללת כינויים אחרים של קבוצות שונות של היי. חלקן עשויות להיות קבוצות אתניות אחרות, אך מוכרים כיי על ידי הסינים. ה"פוּ" עשויה להיות רלוונטית לקבוצה אתנית עתיקה (濮). באגדות של היי הצפוניים, כבשו אנשי היי את אנשי הפו ואת שטחם בחלק הצפון-מזרחי של הנציבות האוטונומית יי ליאנגשאן.

הקבוצות המפורטות להלן ממוינות לפי הסיווג הלשוני הרחב שלהן והאזור הגאוגרפי הכללי בו הן גרות. בתוך כל חלק, מופיעות תחילה הקבוצות הגדולות יותר.

סיווג הערכת גודל האוכלוסייה קבוצות
דרומיות 1,082,120 נִיסוּ, נָאסוּ דרומיים, מוּגִ'י, אָה צֶ'ה, גָאיְסוּ דרומיים, פּוּלָה, בָּוֹקָה, לֶסוּ, צֶ'סוּ, לָאווּ, אָאלוּ, אָאדְזונְג, שְׂיוֹבָּה
דרום-מזרחיות 729,760 פּוֹלְווֹ, סָאנִי, אָאשִׂי, אָאגֶ'ה, לוֹלוֹ דרום-מזרחיים, גְ'יָאסוֹאוּ, פּוּוָה, אָאלְווֹ, אָאווּ, דִיגָאו, מֶנְג, שִׂיצִ'י, אָאטִי, דָאיְגָ'אן, אָאסָאחֵיי, לָאבָּה,
דְזְווֹקֶה, אָאנִי, מִינְגְלָאנְג, לונְג
מרכזיות 565,080 לוֹלוֹפּוֹ, דָאיָאו לִיפּוֹ, צֶה נְיֵה-סוּ, אֶנִיפּוּ, לוֹפִּי, פּוֹפֵּי
מזרחיות 1,456,270 נָאסוּ מזרחיים, פָּאנְשְׂייֵן נָאסוּ, ווּסָה נָאסוּ, שְׁווֵיְשִׂי נָאסוּ, ווּדִינְג לִיפּוֹ, מָאנְגְבּוּ נוֹסוֹ, גֶפּוֹ מזרחיים, נָאיְסוּ, ווּמֶנְג, נָאלְווֹ, סָאמֵיי,
סָאנְיֵה, לְווֹווּ, גְווֹפּוּ, גֶסֶה, שְׂיָאוחֵיי נֵייסוּ, דָאחֵיי נֵייסוּ, דֶפּוֹ, לָאקָה, לָאגוֹאוּ, אָאלִינְג, טוּשׁוּ, גוֹאוּדְזוֹאוּ, ווֹפּוּ, סָאמָאדוּ מזרחיים
מערביות 1,162,040 מִישָׁבָּה לָאלְווֹ, לוֹלוֹ מערביים, שְׂיָאנְגְטָאנְג, שִׂינְפִּינְג לָאלוּ, יָאנְגְלְיוֹ לָאלוּ, טוּסוּ, גָאיְגִ'י, גְ'ייֵנְטוֹאוּ לָאלְווֹ, שִׂיגִ'ימָה, לִימִי, מִילִי,
לָאווּ, צְ'יָאנְגְיִי, סָאמָאדוּ מערביים, גֶפּוֹ מערביים, שׂוּ'גָ'אנְג לָאלוּ, אֶקָה, גָאיְסוּ מערביים, סְווָאן, פֶּנְגְדְזְה
צפוניות 2,534,120 שֶׁנְגְבָּה נוֹסוּ, יִינְווֹ נוֹסוּ, שְׂיָאולְיָאנְגְשָׁאן נוֹסוּ, בּוּטְווֹ נוֹסוּ, סְווֹדִי, טְייֵנְבָּה נוֹסוּ, בָּאי יִי, נָאזְ'ווֹ, נָאז'וּ, טָאלוּ, מִישִׂיסוּ, לִיווּ,
אָאווּ צפוניים, טָאגוּ, לְיוֹדֶה, נָאדְזָה, טָה'אָר
בלתי מסווגות 55,490 מִיצְ'ה (מִיצְ'יֵה), גִ'ינְגְחונְג נָאסוּ, אָאפּוּ, מוּדְזְה, טָאנְגְלָאנְג, מִיצָ'ה, אָאיִידְזְה, גְוָאיְגוּן

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים אחדים מאמינים כי היי הם צאצאים מהעם הקדום הצ'יאנג שחי במערב סין של ימינו, שאחת ההשערות היא שהם גם אבותיהם של הטיבטים הנאסי והצ'יאנג. במאה השנייה לפנה"ס הם נדדו מדרום-מזרח טיבט דרך סצ'ואן ולמחוז יונאן, שם ניתן למצוא כיום את האוכלוסיות הגדולות שלהם. חלקם המשיך עד תאילנד.

החברה של רבים מבני היי בליאנגשאן ובצפון-מערב יונאן הייתה מפוצלת בין מעמדות שכללו צורה מורכבת של עבדות. התושבים חולקו ל"נְווֹחְווֹ" או "יי שחורים" (כלומר אצילים), ל"צ'וּ'נְווֹ" או "יי לבנים" (פשוטי העם) ולעבדים. יי לבנים היו חופשיים והיו יכולים להחזיק רכוש ועבדים, אך היו קשורים לאדון כלשהו. בני קבוצות אתניות אחרות הוחזקו כעבדים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הסינית מכירה בשש שפות יי שאינן מובנות הדדית מענפים שונים של שפות לוליות:[2]

שפת היי הצפוניים היא הנרחבת ביותר עם כשני מיליון דוברים, והיא הבסיס לשפת הספרות. קיימות גם שפות יי בווייטנאם העושות שימוש בכתב יי כדוגמת מנצי.

רבים מבני היי ביונאן, גוויג'ואו וגואנגשי יודעים מנדרינית תקנית, ושיחה המערבת שימוש בשתי השפות היא דבר נפוץ.

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב יי היה במקור לוגוגרפי כמו כתב סיני, ומתוארך לפחות למאה ה-13. היו אולי 10,000 תווים, שרבים מהם היו אזוריים, מכיוון שהכתב מעולם לא עבר סטנדרטיזציה בכל העמים של היי. כמה יצירות של היסטוריה, ספרות ורפואה, כמו גם אילן היוחסין של המשפחות השולטות, שנכתבו בכתב העתיק של יי, עדיין נמצאות בשימוש, וישנן באזור לוחות אבן עתיקים ואסטלות של היי.

תחת הממשל הקומוניסטי עבר הכתב סטנדרטיזציה ככתב הברות. בכתב זה נעשה שימוש נרחב בספרים, עיתונים ושלטי רחוב.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני היי מנגנים במספר כלי מוזיקה מסורתיים, כולל כלי קשת וכלי פריטה גדולים, גם גם כלי נשיפה הקרויים "בָּווּ" (巴乌) ו"מָאבּוּ". בני היי מנגנים גם ב"חוּלוּ שֶׁנְג",[3] אם כי שלא כמו בני מיעוטים אחרים ביונאן, היי לא מנגנים בחולו שנג לשירי חיזור או אהבה. קוֹאוּשְׂייֵן, כלי קטן הדומה לנבל פה, הוא כלי נגינה נפוץ בין היי מליאנגשאן. שירי קוֹאוּשְׂייֵן יכולים לשמש בשירי אהבה. הריקוד של בני היי הוא כנראה הצורה המוכרת ביותר של ביצועים מוזיקליים, כיוון שמרבים לבצע אותו בחגים ובחגיגות.

שמות הבנים של בני היי הם פטרונימיים, ומבוססים על ההברה האחרונה או שתי ההברות האחרונות בשם האב.

הצלמת קולט פו (Colette Fu) שוהה מ-1996 בקהילות היי במחוז יונאן ומצלמת אותם. סדרת ספרי הפופ-אפ שלה "אנו בני הדרקון הטיגריס" (We are Tiger Dragon People), כוללת צילומים של קבוצות יי רבות.[4][5]

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני היי מאמינים בצורה של אנימיזם, בהובלת שמאן המכונה בימו (Bimo). הם עדיין שומרים על כמה טקסטים דתיים קדומים שנכתבו בכתב הפיקטוגרפי הייחודי שלהם. הדת שלהם מכילה גם אלמנטים רבים של דאואיזם ובודהיזם.

בימואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימואיזם היא הדת האתנית של היי. השמאן של אמונה זו קרוי בימו, שפירושו "אמן הכתבים". הבימו ממלא תפקיד בלידות, בקבורות, בחתונות ובחגים. לעיתים קרובות רואים אותם ברחובות כשהם מתייעצים בכתבים עתיקים. הפולחן של בני היי מעלה לדרגה אלוהה את האבות הקדמונים בדומה למאמינים של דת הסינית העממית, מעבר לאלי הטבע המקומי: אש, הרים, עצים, סלעים, מים, אדמה, שמיים, רוח ויערות.

פולחנים ממלאים תפקיד מרכזי בחיי היומיום ומטרתם ריפוי, גירוש שדים, בקשת גשם, קללת אויבים, ברכה, ניבוי עתידות וניתוח יחסיו של אדם עם האלים. הם מאמינים שדרקונים מגנים על כפרים מפני רוחות רעות ושדים הגורמים למחלות. עם זאת, הדרקון של היי אינו דומה לדרקון בתרבות המערבית ולא זהה לזה שבתרבות ההאן. לאחר שמישהו נפטר הם מקריבים חזיר או כבשה בפתח הדלת כדי לשמור על יחסים עם נשמת המת. היי מאמינים שרוחות רעות גורמות למחלות, יבולים גרועים ותקלות אחרות וכי הם מאכלסים את כל הדברים החומריים. היי מאמינים שלכל אדם יש כמה נשמות. במוות, נשמה אחת נשארת לשמור על הקבר ואילו האחרת מתגלגלת בסופו של דבר לצורה חיה כלשהי.

צורת הנוֹסוּ של הבימואיזם (הדת של תת-הקבוצה של הנוֹסוּ או הנווסוו של היי) מבדילה בין שני סוגים של שמאנים: ה"הבימוֹ" וה"סוּני" (suni), בהתאמה, שמאנים שתפקידם עובר בירושה, ושמאנים שעוברים הדרכה. אפשר להפוך לבימו על סמך אב שמאני לאחר זמן של חניכה או הכרה רשמית של בימו זקן כמורה, סוני לעומת זאת חייב להיבחר. הבימו זוכים להערצה גדולה, עד כדי כך שדת הנוסו מכונה גם "דת בימו". בימו יכול לקרוא כתבים של היי, בעוד שהסוני אינם יכולים. שניהם יכולים לבצע טקסים, אך רק בימו יכול לבצע טקסים הקשורים למוות. ברוב המקרים, סוני מבצעים רק סוג של גירוש שדים לריפוי מחלות. באופן כללי, סוני יכול להיות רק ממשפחות צנועות ואילו בימו יכול להיות ממשפחות אריסטוקרטיות וצנועות כאחד.

בעשורים האחרונים עברה האמונה הבימואיסטית תחייה, כאשר נבנו מקדשים גדולים בראשית העשור השני של המאה ה-21.[6]

דתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהיי ביונאן אימצו את הבודהיזם כתוצאה ממפגשים עם קבוצות אתניות בודהיסטיות אחרות שנמצאות בעיקר ביונאן, כמו הדאי והטיבטים. האל החשוב ביותר של הבודהיזם של יי הוא מהאקאלה (אנ'), אלוהות זועמת שנמצאה בווג'ריאנה ובבודהיזם טיבטי. במאה ה-20, המירו כמה מבני היי בסין את דתם לנצרות, לאחר הגעתו לאזור של המיסיונר האוסטרלי גלדסטון פורטאוס (אנ') בשנת 1904, ומאוחר יותר, רופאים מיסיונרים כמו אלפרד ג'יימס ברומהול (אנ'), ג'נט ברומהול, רות דיקס וג'ואן ויילס מהמיסיון ללב סין (אנ'). ארגון המיסיון קיים עדיין בשם OMF International (אנ'). המספר המדויק של נוצרים מבני היי אינו ידוע. בשנת 1991 דווח כי היו במחוז יונאן לפחות 1,500,000 נוצרים מבני היי, במיוחד בנפת לוּצְ'וֵאן בה יש יותר מ 20 כנסיות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Benoît Vermander. L'enclos à moutons: un village nuosu du sud-ouest de la Chine. Paris: Les Indes savantes (2007).
  • Cheng Xiamin. A Survey of the Demographic Problems of the Yi Nationality in the Greater and Lesser Liang Mountains. Social Sciences in China. 3: Autumn 1984, 207–231.
  • Clements, Ronald. Point Me to the Skies: the amazing story of Joan Wales. (Monarch Publications, 2007), ISBN 978-0-8254-6157-6.
  • Dessaint, Alain Y. Minorities of Southwest China: An Introduction to the Yi (Lolo) and Related Peoples. (New Haven: HRAF Press, 1980).
  • Du Ruofu and Vip, Vincent F. Ethnic Groups in China. (Beijing: Science Press, 1993).
  • Goullart, Peter. Princes of the Black Bone. (John Murray, London, 1959).
  • Grimes, Barbara F. Ethnologue. (Dallas: Wycliffe Bible Translators, 1988).
  • Cultural Encounters on China's Ethnic Frontiers. The History of the History of the Yi. Edited by Stevan Harrell. (Seattle: University of Washington Press, 1995).
  • Ollone, Henri d', vicomte (1912) In Forbidden China: the d'Ollone mission, 1906–1909, China--Tibet--Mongolia; translated from the French of the second edition by Bernard Miall. Chapters II-V & VII. London: T. Fisher Unwin
  • Perspectives on the Yi of Southwest China. Edited by Stevan Harrell. (Berkeley / Los Angeles / London: University of California Press, 2001), ISBN 0-520-21988-0.
  • Pollard, S. (1921) In Unknown China: Record of the Observations, Adventures and Experiences of a Pioneer Missionary During a Prolonged Sojourn Amongst the Wild and Unknown Nosu Tribe of Western China London, Seeley Service and Co. Limited
  • China's Minority Nationalities. Edited by Ma Yin. (Beijing: Foreign Language Press, 1994).
  • Zhang Weiwen and Zeng Qingnan. In Search of China's Minorities. (Beijing: New World Press).
  • Ritual for Expelling Ghosts: A religious Classic of the Yi nationality in Liangshan Prefecture, Sichuan (The Taipei Ricci Institute, Nov. 1998), ISBN 957-9185-60-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ethnic Groups - china.org.cn". china.org.cn. 
  2. ^ Andrew West ,The Yi People and Language
  3. ^ Alan R. Thrasher, Hulu sheng
  4. ^ Fu, Colette (2013). Yi costume festival (באנגלית). Colette Fu. </ref>
  5. ^ Fu, Colette; Wasserman, Krystyna (2016). Wanderer/Wonderer: Pop-Ups by Colette Fu : October 14, 2016-February 26, 2017. (באנגלית). National Museum of Women in the Arts. 
  6. ^ 从中华彝族祭祖寻根南诏土主文化