ילדי בית הזכוכית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילדי בית הזכוכית
כריכת הספר "ילדי בית הזכוכית"
מידע כללי
מאת יעל פורמן
איורים ינון זינגר
שפת המקור עברית
סוגה מדע בדיוני
הוצאה
הוצאה מודן
שנת הוצאה 2011
מספר עמודים 111
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 0002000524296
הספרייה הלאומית 003145217

ילדי בית הזכוכית הוא ספר מדע בדיוני ישראלי לילדים ונוער מאת הסופרת יעל פורמן. הספר עוסק בסוגיות אתיות הנוגעות לבני המים הבדיוניים, זן מהונדס גנטית, שפותח משילוב תאי דגים ובני אדם. הספר מבוסס על הסיפור הקצר "קירות ריקים", אשר זכה במקום הראשון בתחרות סיפורי "סוף העולם" לשנת 2009.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקדי היא ילדה בת תשע המתגוררת באחד הבתים המיוחדים בישראל, בית שחציו אקווריום. יחד עם אביה ואמה האנושיים המתגוררים בחלקו היבש של הבית, חיות גם שתי משפחות של בני מים בחלק האקווריום של הבית. חברתה הטובה ביותר של שקדי היא כיילה, בת מים בגילה ושקדי למדה את שפת הסימנים, שפת בני המים, כדי שתוכל לתקשר עם כיילה. למרות שהן חברות טובות מאז גיל שנתיים, כיילה לא מודעת לדברים רבים שמתרחשים על פני האדמה כיוון שהיא אינה יכולה לחיות מחוץ למים.

הוריה של שקדי מדריכים סיורים בבית, כדי לממן את עלויות הטיפול בבני המים. באחד הסיורים משתתף אורי, פעיל מה"ליגה האנושית". הוא מאשים את אביה של שקדי בכליאת יצורים חיים ועידוד תעשיית בני המים. אביה של שקדי טוען חזרה שהוא מעניק תנאי מחיה מצוינים לבני המים שברשותו. שקדי המבוהלת מתחילה לבכות מתוך שכנוע שמטרתו של אורי לקחת ממנה את כיילה, אולם כיילה מנחמת אותה. הלידה של אטלן, אחת מבנות המים הבוגרות שבאקווריום, משכיחה משקדי את הבהלה. אטלן מועברת לאקווריום הגדול בירושלים, לצורך הלידה וכאשר שקדי מגיעה לביקור יחד עם הוריה, היא מזדעזעת לגלות את התנאים בהם מוחזקים בני המים.

לכבוד יום הולדתה העשירי שקדי מזמינה את כל ילדי כיתתה לביתה. חלק מהילדים דופקים על זכוכית האקווריום ואחרים לועגים לעירומה של כיילה במים. שקדי מתנצלת בפני כיילה המפוחדת ומבטיחה שלא תיתן לילדים שהרביצו לחזור. למחרת, היא חוזרת מבית הספר אל הפגנה סוערת שמתרחשת מול ביתה. אורי מהליגה האנושית מגלה את שקדי, שאינה מצליחה לפלס דרך בהמון, ומסביר לה יחד עם פעילה נוספת שההפגנה נועדה לשחרר את בני הים כולם ולהעניק להם חיים טובים יותר. שקדי מסבירה לפעילה שכיילה מכירה רק אותה ואת ביתה ושהיא וודאי תפחד לעבור למקום אחר בלעדיה והפעילה משיבה שכאשר בני המים אינם מכירים כל מצב אחר, לרצונם אין כל משמעות. בימים הבאים ממשיכות ההפגנות מול ביתה של כיילה ולאחר שמתפרסם תחקיר על תנאי גידול מחפירים של בני מים אצל אנשים אחרים, עובר בקריאה טרומית חוק בכנסת שיאסור אחזקה ובעלות של בני מים.

לאחר שהחוק עובר בקריאה שלישית ומגיע ליישומו אצל משפחתה של שקדי, בני המים רוצים לסרב לעבור. אביה של שקדי מסביר שהוא יוכנס לכלא אם יסרבו והם נכנעים. בני הים מועברים לכנרת ונדהמים לגלות את המרחבים החדשים. שקדי מבינה שהעברת בני המים נעשתה לטובתם.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות רבות ציינו לחיוב את העובדה שמדובר בספר מדע בדיוני ישראלי, המתרחש בסביבה ישראלית.[1] ביקורות אחרות כתבו כי מדובר בספר זורם עם שפה קלילה[2] שאולי מיועד יותר לקריאת מבוגרים וקיוו שהוא יעזור לפתח ביקורתיות ביחס לבעלי חיים אצל הקורא.[3] קרוב משפחתה של הסופרת כתב בביקורתו כי דעותיה של הסופרת הטבעונית נראות בבירור בספר, למשל יחסה לכליאת חיות.[4] באנונימוס, עמותה לזכויות בעלי חיים, נכתב כי תיאור בני המים כאנושיים מקלה על ההזדהות עימם ומורחב כי ככל הנראה הספר טוען לשחרור כל בעלי החיים ולא רק כאלו הדומים לאדם.[5]

הספר היה מועמד לפרס גפן של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה בקטגוריית ספר מקור לשנת 2012.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]