ילדי התרבות השלישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא אנציקלופדית חרף המקורות האיכותיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא אנציקלופדית חרף המקורות האיכותיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

ילדי התרבות השלישית (באנגלית: TCK, Third culture kids[א]) הם אנשים שחיו וגדלו בסביבה ובתרבות שונה מזאת של הוריהם או של מדינת הלאום שלהם בחלק ניכר משנות התפתחותם[1]. למרות שהמונח מתייחס בעיקר לילדים שעוברים את התהליך בעת שאישיותם מתעצבת, המונח חל גם על מבוגרים[2]. מחקרים שנעשו בנושא מצאו שילדי התרבות השלישית עוברים בין תרבויות לפני שהזדמן להם לפתח את זהותם האישית והתרבותית באופן מלא.

התרבות הראשונה של ילדים אלו מתייחסת לתרבות המדינה שממנה מקורם של ההורים, התרבות השנייה מתייחסת לתרבות של המקום בו מתגוררת המשפחה והתרבות השלישית מתייחסת לשילוב שתי התרבויות הללו. המונח ילדי התרבות השלישית יכול להיות מיושם על כל המעמדות החברתיים כולל סטודנטים, מהגרים ופליטים[3].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח ילדי תרבות שלישית (Third culture kids) נטבע לראשונה על ידי החוקרים ג'ון ורות יוסים (John and Ruth Useem) בשנות החמישים לתיאור ילדים של אזרחים אמריקאיים העובדים ומתגוררים מחוץ לארצם[4]. רות יוסים ועמיתיה (1963) תיארו אנשים שעברו חוויה כזו כבעלי סטנדרטים מובחנים של התנהגות בין אישית, נורמות הקשורות בעבודה, אורח חיים וסגנון תקשורת. סטנדרטים אלו יוצרים קבוצה תרבותית חדשה: ילדי התרבות השלישית[5]. כך כתבה רות יוסים בשנת 1963:

בסיכום הדברים שראינו במפגשינו הבין תרבותיים, התחלנו להשתמש במונח "תרבות שלישית" כמונח כללי לכיסוי סגנונות החיים המשותפים שנוצרו ונלמדים על ידי אנשים הנמצאים בתהליך השתייכות לחברה שהם נמצאים בה או אחד לשני. המונח "ילדי תרבות שלישית" הוטבע ביחס לילדים המלווים את הוריהם לחברה אחרת.

קיי ברנמן איקין (Kay Branaman Eakin),יועצת החינוך לשעבר של משרד החוץ של ארצות הברית, עבדה עם משפחות אמריקאיות שחזרו לארצות הברית לאחר שהתגוררו מחוץ למדינה. כך היא הגדירה את המושג ילדי תרבות שלישית- כשמישהו בילדותו בילה תקופת זמן משמעותית בתרבות אחת או יותר מלבד מקום המוצא, וכתוצאה מכך שילב אלמנטים בין התרבויות השונות[6].

היווצרות ילדי התרבות השלישית בקרב אמריקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות צבאי או דיפלומטי של ההורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי התרבות השלישית שיש להם הורים או אפוטרופוסים אנשי צבא הם בעלי רמות שונות של חשיפה לתרבות המקומית, זאת בשל האפשרות לגור בבסיס או מחוצה לו. לאלו שחיים מחוץ לבסיס או שאינם קשורים קשר הדוק לצבא (כגון: עובדי קבלן בטחוניים), תהיה חשיפה גבוהה יותר ועיצוב תרבותי. ולאלו שיבלו את רוב זמנם בבסיס תהיה חשיפה נמוכה יותר ועיצוב תרבותי מינימלי. ילדים צבאיים שנחשפים וחיים בתוך התרבות מקומית מגיל לידה נוטים להראות רמה גבוהה מאוד של עיצוב תרבותי, ועם רילוקיישן הם עשויים להיצמד לתרבות האמורה במשך שנים, אם לא לכל אורך חייהם. רילוקיישן עבור ילדי תרבות שלישית ספציפיים אלה הוכח כפוגע מבחינה רגשית במיוחד[7].

בעוד שחלק מהילדים חיים בצמוד לבסיסים צבאיים, חלק מילדי התרבות השלישית גדלים ממעבר ממדינה למדינה ביחידה דיפלומטית[8].

שליחות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי מיסיונרים, בשליחות דתית, מבלים בדרך כלל את רוב זמנם בחו"ל יותר מכל ילדי התרבות השלישית ולרוב במדינה אחת. 85% מילדי המיסיונרים מבלים יותר מעשר שנים במדינות זרות ו-72% מתגוררים במדינה זרה אחת בלבד. מבין כל ילדי התרבות השלישית, הם בדרך כלל בעלי האינטראקציה הגבוהה ביותר עם האוכלוסייה המקומית, והאינטראקציה הנמוכה ביותר עם אנשים ממדינת האם שלהם. להם גם הסיכוי הטוב ביותר שישתלבו בתרבות המקומית. בסקר משנת 2001 נמצא של -83% מילדי המיסיונרים יש לפחות הורה אחד עם תואר מתקדם[8]. במחקר שנעשה על 13 מילדי המיסיונרים נמצא כי הם מתקשים להסתגל לתרבות ההורים; ומזדהים בעיקר עם המדינה בה שירתו הוריהם[9].

עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה נוספת שיכולה להוביל להיווצרות ילדי התרבות השלישית היא קריירה בעסקים. מסקר שנערך בשנת 2001 63% מילדי התרבות השלישית בתחום העסקי התגוררו במדינות זרות לפחות עשר שנים, אך הם נוטים להתגורר במספר רב יותר של מדינות מאשר ילדים במשפחות מיסיונריות. ילדים אלה מקיימים אינטראקציה גבוהה למדי עם האוכלוסייה המארחת[8].

קריירות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא לכל משפחות ילדי התרבות השלישית יש אחת מארבע הקריירות המפורטות לעיל. קריירות אחרות כוללות[10]:

מחקר שפורסם בשנת 2009 בקטגוריה קריירות אחרות זיהה תת-קבוצה של ילדי התרבות השלישית שכותרתה כעת EdKids. מדובר בילדים שעוברים לארצות שונות עם הוריהם המחנכים בבתי הספר הבינלאומיים. זה יוצר פרדיגמה ייחודית של משפחה גרעינית שחוויותיה המשפחתיות-חברתיות-עבודה-בית-ספר- שזורות זו בזו[11].

תכונות אופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר בתחום התמקד תחילה בעיקר בילדים ממשפחות מיסיונריות או בילדי דיפלומטים, אך מאז הוא התרחב לאוכלוסיות אחרות, כולל אזרחים שאינם אמריקאים. החוקרים שהיו חלוצי המחקר כמו רות יוסים, לא ציפו למצוא כמות משתתפים כמו שמצאו. יוסים וקוטרל, למשל, חיפשו לפחות 100 משתתפים שיענו לסקר שלדעתם היה "ארוך באופן לא מודע", אך במקום זאת היו 680 משתתפים (בגילאים 25–84 שנים) שהגיבו לשאלון. מקרים כאלו מצביעים בפני החוקרים על הפוטנציאל בחקר נושא שעדיין פתוח למחקר רב[12]. ממחקרים שנעשו בתחום, להלן המאפיינים המשותפים לילדי התרבות השלישית.

סובלנות מוגברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמחקר שנערך על ילדי התרבות השלישית נמצא כי הנבדקים בדרך כלל סובלניים יותר לתרבויות שונות ולאנשים בעלי רקע שונה מאשר נבדקים ממדינת מולדתם שאינם שייכים לילדי התרבות השלישית. בנוסף, ילדים אלה בדרך כלל מרגישים שהם מסוגלים להסתגל טוב יותר לתרבויות חדשות ולהבין כיצד להתנהג כראוי בסביבות חדשות אלה. החוקרת והמורה וונדה שירד חקרה כמה מתלמידיה הרב-תרבותיים, שרובם שלטו בשתי שפות או יותר, ומצאו שרבים חושבים שיש להם סובלנות מוגברת כלפי תרבויות אחרות. עם זאת, כפי שהסביר אחד מתלמדיה- חלק מסובלנות זו היה מתוך ההכרח לקיים חיי חברה בריאים בסביבתו ובתרבותו החדשה[13]. במחקר שנערך על ידי דיוול וואן אודנהובן (Dewaele and van Oudenhoven, 2009), נמצא כי ילדי התרבות השלישית קיבלו ציון גבוה יותר בסולם הפתיחות בשאלון האישיות הרב תרבותית (MPQ). על פי המחקר, "מימד זה מעריך יחס גלוי ונטול דעות קדומות כלפי חברי הקבוצה החוצה, כמו גם נורמות וערכים תרבותיים מגוונים."[14]

אינטלקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה האינטלקטואלית של עצם היותם שייכים לתרבות שלשית עדיין לא נחקרה באופן נרחב. ממחקר שנעשה בתחום מאת לי וביין (2007), על תלמידים קוריאנים שעברו לארצות הברית ולמדו בבתי ספר אמריקאיים, נמצא כי ילדי התרבות השלישית מפגינים יכולות גבוהות של יצירתיות ויכולת גבוה של פתרון בעיות. למחקר זה השלכות על הדרכים בהן ניתן להנחות את ילדי התרבות השלישית באופן שונה מתוכנית הלימודים המסורתית בכדי לשפר את היצירתיות שלהם ואת יכולות פתרון הבעיות בגלל ניסיון התרבות השלישית שלהם[15]. ההשפעה האינטלקטואלית נבדקה גם באמצעות ההבדלים בבחירה להמשיך בלימודי השכלה גבוהה לאחר התיכון. בשנת 2001 נמצא על ידי הלשכה האמריקנית לסטטיסטיקה לעבודה כי 61.7% מבוגרי התיכון בשנת 2001 נרשמו לקולג'. באותה השנה נמצא כי 95% מאוכלוסיית ילדי התרבות השלישית נרשמו ללימודי השכלה גבוה או שהיו בעלי השכלה כלשהי במכללה. 29% מאוכלוסייה זו קיבלו תואר מתקדם, שהוא גם גבוה יותר משיעור האוכלוסייה הכללית[12]. לילדי התרבות השלישית סיכוי גבוה פי 4 לסיים תואר ראשון מאשר לילדים שאינם ילדי תרבות שלישית[16] 44% אחוז מילדי התרבות השלישית סיימו תואר ראשון אחרי גיל 22. משרות שדורשות מיומנות גבוהה כגון חינוך, רפואה, מנהל עסקים, ועצמאיים הן הנפוצות ביותר בקרב ילדי התרבות השלישית בבגרותם[17][דרושה הבהרה].

הבדלים במגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ניכר מהספרות והמחקר סביב ילדי התרבות השלישית נמצא כי אנשים אלה פתוחים יותר ללימוד שפות חדשות, מפגינים יותר גמישות בעת אינטראקציה עם תרבות חדשה מאשר עמיתיהם החד-תרבותיים ומוצאים עניין גדול יותר בהמשך אורח חיים נוודי עולמי, הכולל עניין בקריירה בינלאומית[18]. נמצא כי נשים נוטות יותר לחפש קשרים בין אישיים בעוד שגברים מכווני משימה במערכות היחסים ובבחירות שלהם[19]. ממצאים דומים נמצאו במחקר שנערך על ידי גרנר ופרי (2000), ששיערו כי הבדלים בין המינים יימצאו גם בקבלה התרבותית ובחוויות של ילדי התרבות השלישית[20]. נשים נמצאו בעלות דירוגים חיוביים יותר של קבלה תרבותית, רכישה או חשיפה לשפה חדשה, נסיעות, עניין לצאת לקריירה בינלאומית בעתיד ופחות נוטות לסטריאוטיפים[13].

חינוך וייעוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי התרבות השלישית מתחנכים בתרבות שאינה שלהם. ממחקר שנערך על ילדים אלה נמצא כי הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת בשלב המעבר. הכאב והלחץ שהם חשים בשלב המעבר יכולים להפריע להתפתחותם הפסיכו-חברתית, וכן להשפיע על ציוניהם ועל עבודתם בבית הספר. על כן תלמידי התרבות השלישית זקוקים למסגרת בית ספר נוחה ומזמינה כדי להקל על המעבר שלהם. מחקרים מצאו כי אנשי חינוך ויועצים צריכים להיות מודעים להבדלי התרבות ולהכיר את מאפייניהם הייחודיים על מנת לחנך כראוי תלמידים מסוג זה. בית הספר צריך להתאים ולייצר סביבה יעילה ואופטימלית ליכולות הלמידה שלהם[21].

רגשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכאון הוא שכיח באופן יחסי בקרב ילדי התרבות השלישית[22]. מחקר אמפירי שנעשה על ידי קתוליקי, בוייל ופייף ( Katholiki Georgiades, Michael H. Boyle, and Kelly A Fife) מצא כי השיכות הבית ספרית משפעיה על בעיות רגשיות וההתנהגותיות של תלמידים מהגרים[23]. מחקרים הוכיחו כי ילדי התרבות השלישית נמצאו בעלי פחות יציבות רגשית מאלו שגדלו בסביבה יציבה יותר מבחינה תרבותית וחברתית[14].

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי התרבות השלישית נדרשים בדרך כלל להיות בעלי יכולת לדבר באנגלית באופן בסיסי והמשפחות שיוצאות לשליחות מטעם מדינתם נדרשים באופן עקרוני לשלוט בשפה האנגלית. הסיבה לכך טמונה בעובדה שבדרך כלל רוב בתי הספר הבינלאומיים משתמשים בשפה האנגלית כשפתם הראשית[7].

המשפחות בדרך כלל מחפשות בתי ספר שחולקים עימן את השפה הראשית, ואשר מנהלים מערכות חינוך דומות לאלו שקיימות בארץ מוצאם. מדינות רבות מכילות 'בתי ספר אמריקאיים', 'בתי ספר אנגליים', 'בתי ספר צרפתיים', 'בתי ספר גרמניים', ו'בתי ספר בינלאומיים', שמנהלים לעיתים קרובות אחד מתוך שלושת 'תוכניות הלימודים האקדמאיים הבינלאומיים'. בתוכניות אלו לומדים ילדי משפחות התרבות השלישית ולעיתים גם ילדי משפחות מקומיות ממעמד בינוני-גבוה. הם בוחרים בתוכניות אלו על מנת לאפשר יציבות מבחינת השפה ועל מנת למנוע בעיות שפתיות שעלולות לפגוע בהתקדמותם האקדמית[24].

במדינות בהן אין אפשרות למצוא בית ספר שדובר את שפת האם של המשפחות הזרות, הן תבחרנה לילדיהם בדרך כלל בתי ספר בהם השפה המרכזית היא אנגלית. בחירה זו נובעת מן העובדה שהסבירות הגבוהה ביותר היא שילדיהם ייחשפו לשפה האנגלית יותר מאשר לשפות בינלאומיות אחרות, ומן האפשרויות התרבותיות והשפתיות שמביאה עימה השליטה בשפה האנגלית, לקידום האפשרי של עתיד ילדיהם בהמשך חייהם הבוגרים. מצב זה יוצר פוטנציאל להתפתחות פער משמעותי בין חוויותיהם של ילדי התרבות השלישית, שאינם דוברים אנגלית בביתם, לבין ילדי התרבות השלישית שדוברים אנגלית כשפת אם. מחקר אודות ילדי התרבות השלישית שנערך ביפן, דנמרק, איטליה, גרמניה, ארצות הברית ואפריקה, מראה כי ילדים אלה הם בעלי מכנה משותף גדול יותר עם ילדי תרבות שלישית ממדינות שונות בעולם, יותר מאשר עם ילדים בני גילם מארצות מוצאם המקוריות[24].

יתרונות ואתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדי התרבות השלישית לא מחזיקים בזהות תרבותית משל עצמם ומיומנים במיוחד בבניית מערכות יחסים עם אנשים מתרבויות אחרות. ניתן לכנותם: כלאיים תרבותיים, זיקיות תרבותיות ונוודים גלובליים[3]. על פי חוקרים שונים בנושא קיימים יתרונות ואתגרים בלהיות ילדי התרבות השלישית.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפיסת עולם רחבה: ילדי תרבות שלישית מצליחים להבין כי יש יותר מדרך אחת להסתכל כל מצבים שהם נחשפים אליהם או חווים[1].
  • ילדי תרבות שלישית הם בעלי השקפה חוצת תרבויות ורב תרבותית[1].
  • רגישות חברתית: חשיפה מוגברת למגוון תפיסות ואורחות חיים מאפשרת להבין נורמות ורמזי חברתיים בצורה טובה יותר ובכך לייצר רגישות גבוהה יותר[25].
  • כשירות רב תרבותית או אינטליגנציה תרבותית: היכולת לתפקד ביעילות בין תרבויות לאומיות, אתניות וארגוניות.
  • חשיפה לשפה נוספת ולעיתים גם למספר שפות[26].

אתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קשיים בהסתגלות לחיים הבוגרים: ערבוב ההשפעות של התרבויות השונות יכול ליצור אתגרים בפיתוח זהות כמו גם תחושת שייכות. תחושות של חוסר שייכות וחוסר מנוחה יכולות להפוך את גיל ההתבגרות לתקופה מאתגרת עבורם[27].
  • אי ידיעת התרבות הביתית: בעבר היו לילדים פחות ידע לגבי התרבות בארץ המוצא שלהם. התפתחויות טכנולוגיות בפרט ברשת האינטרנט, פתרה את הבעיה של ניתוק מארץ המוצא. לרוב הפער קיים בהבנה של ההומור המקומי כאשר חוזרים למדינת המוצא[1].
  • וולטרס ואוטון-קאף (2009) מצאו כי נשים ששויכו לילדי תרבות שלישית מהססות לפתח מערכות יחסים ויש להן השפעה רגשית פחותה בהשוואה לכאלו שאינם ילדי התרבות השלישית[28].
  • יש צורך בתשומת לב מיוחדת לילדים במסגרות חינוכיות כדי לוודא שהם נתמכים כאשר הם נכנסים לבית ספר חדש. זה יאפשר חוויית למידה מיטבית[29].
  • בלבול בנאמנויות: ילדי התרבות השלישית יכולים לחוות בלבול ערכים ומשבר זהות ברמה התרבותית המתבטא בחוסר יכולת לחוש אחדות עם לאום או תרבות[1].
  • תחושת הזהות האישית ורווחתם האישית (גופנית, נפשית, חברתית) של ילדי התרבות השלישית מושפעים לרעה כאשר הם שבים לארצם. מידת האפקט השלילי של השפעה זו משתנה ותלוי במידת השוני החברתי/תרבותי והשפתי של הארץ בה חיו מארץ מוצאם[30].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגירה למדינה זרה יכולה להשפיע באופן שלילי על משפחות הילדים המהגרים, כפי שהוצג בסעיפים השונים לעיל. ביפן לדוגמה, השימוש במונח 'ילדי התרבות השלישית' הנוגע לילדים שחזרו ממגורים בארצות זרות, אינו מקובל באופן גורף. בדרך כלל מתייחסים לילדים אלה במונח "Kikokushijo" שבתרגום משמעותו "ילדים חוזרים/שבים", מונח בעל משמעויות שונות. המודעות הציבורית ל"ילדים חוזרים" ביפן היא גבוהה ונפוצה יותר מאשר בקרב 'ילדי התרבות השלישית' בארצות הברית, ודוחות ממשלתיים משנת 1966 כבר מתייחסים ומציינים את החשיבות של מערכת החינוך ביפן להתאים את עצמה לצרכים הללו.

יחד עם זאת, ההתייחסות ל"ילדים חוזרים" ביפן לא תמיד הייתה חיובית. בשנות ה-70' במיוחד, התקשורת ואף לעיתים הוריהם אפיינו אותם כ"יתומי חינוך" שנדרשים ל"הצלה" על מנת להפחית את "זרותם" ולהחזירם במהרה להיות מוטמעים בתרבות ובחברה היפנית.[31][32]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anastasia Aldelina Lijadi, Third Culture Kids, Communication, Oxford University Press, 2019-05-29

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ או: פרטים מהתרבות השלישית (TCI, Third culture individuals)
  1. ^ 1 2 3 4 5 Pollock, D.C., & Van Reken, R.E. (2009). Third culture kids: The experience of growing up among worlds. Boston: Nicholas Brealy.
  2. ^ Useem, Ruth Hill; Downie, Richard D. (1975-11-30). "Third-Culture Kids". Today's Education.
  3. ^ 1 2 Moore, A.M.; Barker, G.G. (2012). "Confused or multicultural: Third culture individuals' cultural identity". International Journal of Intercultural Relations. 36 (4): 553–562.
  4. ^ Melles, E.A.; Schwartz, J. (2013). "Does the third culture kid experience predict levels of prejudice?". International Journal of Intercultural Relations. 37 (2): 260–267.
  5. ^ Useem, J.; Useem, R. (1967). "The interfaces of a binational third culture: A study of the American community in India". Journal of Social Issues. 23 (1): 130–143.
  6. ^ McCaig, N. (1994, September). Growing up with a world view. Foreign Service Journal, 32–41
  7. ^ 1 2 Pearce, R (2002). Children's International Relocation and the Development Process, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Portland: Greenwood. pp. 157, 168–170. ISBN 978-0-275-97266-0.
  8. ^ 1 2 3 Cottrell, A(2002). Educational and Occupational Choices of American Adult Third Culture Kids, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Greenwood. p. 230-238. ISBN 978-0-275-97266-0.
  9. ^ Bikos, L.H.; Kocheleva, J.; King, D.; Chang, G.C.; McKenzie, A.; Roenicke, C.; Eckard, K. (2009). "A consensual qualitative investigation into the repatriation experiences of young adult, missionary kids". Mental Health, Religion & Culture. 12. 12 (7): 735–754. doi:10.1080/13674670903032637. S2CID 144358318.
  10. ^ Jordan, Kathleen Finn (2002). "Identity Formation and the Adult Third Culture Kid " In Morten Ender, ed., "Military Brats and Other Global Nomads".
  11. ^ -Zilber, E. (2009). Third Culture Kids: Children of International School Educators. London: John Catt Ltd.
  12. ^ 1 2 Bonebright, D.A. (2010). "Adult third culture kids: HRD challenges and opportunities". Human Resources Development International. 13 (3): 351–359. doi:10.1080/13678861003746822. S2CID 144827854.
  13. ^ 1 2 Sheard, W (2008). "Lessons from our kissing cousins: Third culture kids and gifted children". Roeper Review: A Journal on Gifted Education. 30 (1): 31–38. doi:10.1080/02783190701836437. S2CID 143817041.
  14. ^ 1 2 Dewaele, J.M.; van Oudenhoven, P. (2009). "The effect of multilingualism/multiculturalism on personality: no gain without pain for third culture kids?". International Journal of Multilingualism. 6 (4): 443–459. doi:10.1080/14790710903039906. S2CID 143896247.
  15. ^ Lee, Y.J.; Bain, S.K.; McCallum, R.S. (2007). "Improving creative problem-solving in a sample of third culture kids". School Psychology International. 28 (4): 449–463. doi:10.1177/0143034307084135. S2CID 146656992.
  16. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1993). "TCKs Four Times More Likely to Earn Bachelor's Degrees". International Schools Services. 7: 5.
  17. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1994). "ATCKs maintain global dimensions throughout their lives". International Schools Services. 8: 4.
  18. ^ Gerner, M (1993). "A profile of an American international school". Global Nomad Quarterly. 2 (1): 3.
  19. ^ Cann, A.; Siegfried, W. D. (1990). "Gender stereotypes and dimensions of effective leader behavior". Sex Roles. 23 (7–8): 413–419. doi:10.1007/bf00289229. S2CID 144909889.
  20. ^ Gerner, M.E.; Perry, F. (2000). "Gender differences in cultural acceptance and career orientation among internationally mobile and non-internationally mobile adolescents". School Psychology Review. 29: 2.
  21. ^ Limberg, D.; Lambie, G. W. (2011). "Third Culture Kids: Implications for Professional School Counseling". Professional School Counseling. 15 (1): 45–54. doi:10.5330/psc.n.2011-15.45.
  22. ^ Cottrell, AB; Useem, RH (1993). "TCKs Experience Prolonged Adolescence". International Schools Services.
  23. ^ Georgiades, K.; Boyle, M.; Fife, K. (2003). "Emotional and Behavioral Problems Among Adolescent Students: The Role of Immigrant, Racial/Ethnic Congruence and Belongingness in Schools". Journal of Youth and Adolescence. 42 (9): 1473–1492.
  24. ^ 1 2 Hylmö, A. (2002). Other Expatriate Adolescents: A Postmodern Approach to Understanding Expatriate Adolescents Among Non-U.S. Children, in 'Military Brats and Other Global Nomads', M. Ender, ed. Portland: Greenwood. pp. 196, 201. ISBN 978-0-275-97266-0.
  25. ^ Lyttle, A.D.; Barker, G.G.; Cornwell, T.L. (2011). "Adept through adaptation: Third culture individuals' interpersonal sensitivity". International Journal of Intercultural Relations. 35 (5): 686–694.
  26. ^ Tokuhama-Espinisa, Tracy (2003). The Multilingual Mind: Issues Discussed By, For and about People Living with Many Languages. Santa Barbara: Praeger Publishers. p. 169
  27. ^ Hervey, E (2009). "Cultural transitions during childhood and adjustments to college". Journal of Psychology and Christianity. 28 (1): 3–12.
  28. ^ Limberg, D.; Lambie, G. W. (2011). "Third Culture Kids: Implications for Professional School Counseling". Professional School Counseling. 15 (1): 45–54.
  29. ^ Hamilton, P. L. (2013). "It's not all about academic achievement: supporting the social and emotional needs of migrant worker children". Pastoral Care in Education. 31 (2): 173–190.
  30. ^ Plamondon, L. (2008). Third Culture Kids: Factors that Predict Psychological Health after Repatriation. Honors Thesis, Smith College.
  31. ^ Kano Podolsky, Momo (2004-01-31). "Crosscultural upbringing: A comparison of the "third culture kids" framework and "Kaigai/Kikokushijo" studies" (PDF). Gendai Shakai Kenkyū. 6: 67–78. Archived from the original (PDF) on 2009-03-06. Retrieved 2007-11-08.
  32. ^ nCottrell, Ann Baker (2011). Explaining Differences: TCKs and Other CCKs, American and Japanese TCKs in Writing Out of Limbo:International Childhoods, Global Nomads and Third Culture Kids. Gene Bell-Villada and Nina Sichel, Editors. Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. ISBN 1-4438-3360-6.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ילדי_התרבות_השלישית&oldid=37024696"