ילקוט הרועים

ילקוט הרועים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	צמחים וסקולריים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	מצליבים
סוג:	Capsella
מין:	ילקוט הרועים
שם מדעי
	Capsella bursa-pastoris; ‏מדיקוס, 1792

ערך זה עוסק בסוג של צמח חד שנתי. אם התכוונתם לכתב עת, ראו ילקוט הרעים.

ילקוט הרועים (Capsella bursa-pastoris) הוא צמח מעזבה פורח חד - שנתי ממשפחת המצליבים (Brassicaceae). מקורו במזרח אירופה ובאסיה הקטנה, אך הוא נחשב לעשב נפוץ במקומות רבים בעולם, במיוחד באקלים קר יותר, כמו באיים הבריטיים (שם הוא נחשב כארכיאופיט (אנ')), בצפון אמריקה וסין, אך גם בים התיכון ובצפון אפריקה.^[1] הוא צמח הבר השני הפורה בעולם, ונפוץ באדמה מעובדת ובשולי דרכים וכרי דשא. מכונה כך בגלל פירותיו השטוחים המשולשים שמזכירים צורה של ילקוט או ארנק.

מדענים מתייחסים למין זה כאל 'פרוטו-קרניבור', שכן נמצא שזרעיו מושכים והורגים נמטודות כאמצעי להעשיר את הקרקע עליה הוא צומח.^[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תועד לראשונה בשנת 1486.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילקוט הרועים גדל משושנת עלים (רוזטה) (אנ') בעלת עלים מחודדים. מהבסיס יוצא גזע בגובה של כ-0.2–0.5 מטר, הנושא כמה עלים מחודדים שחלקם אחוזים בגבעול. הפרחים לבנים וקטנים, בקוטר 2.5 מ"מ, עם ארבעה עלי כותרת ושישה אבקנים. הפרחים מרוכזים בתפרחת רייסמי (אנ') מרווחת ומייצרים תרמילי זרעים שטוחים דו-חדריים (הידועים בשם סיליקלים) בצורת משולשים שיכולה גם להופיע בצורת לב. כל תרמיל מכיל מספר זרעים.^[3]

כמו מספר צמחים אחרים במספר משפחות צמחים, הזרעים שלו מכילים חומר המכונה רירה (אנ'). לאחרונה, הוכח בניסוי שהחומר יעיל ללכידת נמטודות, כצורה של 'פרוטו-קרניבור'.

ילקוט הרועים קשור קשר הדוק לאורגניזם מודל תודרנית לבנה ומשמש בעצמו גם כאורגניזם מודל, בשל מגוון הגנים המתבטאים לאורך מחזור חייו שניתן להשוות לגנים שנחקרים היטב בתודרנית. שלא כמו רוב הצמחים הפורחים, הוא פורח כמעט כל השנה. כמו צמחים שנתיים אחרים המנצלים קרקע מופרעת, ילקוט הרועים מתרבה לחלוטין מזרע. הוא בעל בנק זרעי אדמה (אנ') גדול וזמן ייצור קצר, מאפיינים שנותנים לו את היכולת לייצר כמה דורות בכל שנה.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא תואר רשמית על ידי הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס ב- Species Plantarum ב-1753, ולאחר מכן פורסם על ידי פרידריך קזימיר מדיקוס ב- Pflanzen-Gattungen ^[4] ב-1792.

תת-המין היחיד הידוע הוא Capsella bursa-pastoris subsp thracicus (Velen.) Stoj. & Stef.

ויליאם קולס כתב בספרו "אדם בעדן" (1657), "זה נקרא ילקוט רועים או סקריפט (ארנק) כיוון שהזרע דומה לסוג של תיק עור, שבו רועי צאן נושאים את המזון והמשקה שלהם אל השדה."^[5]

באנגליה ובסקוטלנד, היה נהוג לקרוא לו בעבר 'לב אמא', בעקבות השם התפתח משחק ילדים עממי לקטוף את תרמיל הזרעים, שאחר כך היה מתפוצץ והילד היה "מואשם" ב'שבירת לב אמו'.^[6]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילקוט הרועים יש שימושים רבים^[7]: למזון,^[8] קוסמטיקה ולפי עדויות, אף להפסיק דימום ברפואה מסורתית. ניתן לאכול את הצמח נא; העלים טובים יותר כאשר נלקטו צעירים. האינדיאנים טחנו אותו והכינו ממנו משקה.

בישול[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסיה גידולו הפך למסחרי. בסין, שם הוא ידוע בשם jìcài (荠菜;薺菜) הוא נפוץ כמזון בשאנגחאי ובאזור ג'יאנגנן. העלה המלוח מוקפץ עם עוגות אורז ושאר מרכיבים או כחלק מהמילוי בוונטונים. בפסטיבל האביב היפני (Nanakusa-no-sekku) הוא משמש כאחד המרכיבים של המנה המסורתית. בקוריאה, הוא ידוע בשם נֵנגי (냉이) ומשמש כירק שורש במאכל הקוריאני המסורתי - נמול.

הצמח גם שימש כתחליף פלפל בניו אינגלנד הקולוניאלית.