ילקוט הרועים
![]() | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | צמחים וסקולריים |
סדרה: | צלפאים |
משפחה: | מצליבים |
סוג: | Capsella |
מין: | ילקוט הרועים |
שם מדעי | |
![]() מדיקוס, 1792 | |
![]() |
ילקוט הרועים (Capsella bursa-pastoris) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת המצליבים, הנפוץ בבתות ובבתי גידול מופרים ברוב חלקי ישראל וכן נמנה עם צמחי הבר הפוריים והנפוצים ביותר בישראל ובעולם[1]. מקורו במזרח אירופה ובאסיה הקטנה, ותפוצתו הטבעית משתרעת בעיקר באזורים ממוזגים ותת-טרופיים של העולם הישן. עם זאת, הוא חרג מגבולות תפוצתו והתפשט לכל היבשות, במיוחד לאזורים קרירים יותר, כמו האיים הבריטיים, צפון אמריקה וסין ואוכלוסיות של ילקוט הרועים נמצאו גם באזורים ארקטיים ואלפיניים, כמו גרינלנד, איסלנד וסבאלברד – עדות לכושר הסתגלותו הרחב, שהפך אותו לחלק בלתי נפרד מהמערכות האקולוגיות המקומיות.
ילקוט הרועים הוא מראשוני הפורחים לאחר גשמי היורה. בהמשך הוא ניכר בפירותיו הקירחים, דמויי משולש בבסיסם ודמויי לב בקודקודם, עם מקור קצר מאוד בחלק המפורץ. מקור זה הוא שריד של עמוד השחלה. עלי הכותרת לבנים וארוכים בבירור מעלי הגביע לעומת ילקוט אדום הנדיר מאוד, שעלי הכותרת שלו אדמדמים ובולטים מעט או אינם בולטים מן הגביע[2].

מדענים מתייחסים למין זה כאל 'פרוטו-קרניבור' כיוון שזרעיו מושכים והורגים נמטודות כאמצעי להעשיר את הקרקע עליה הוא צומח.[3]
מיני ילקוט וכלאיים מתועדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג ילקוט (Capsella) כולל צמחים עשבוניים חד-שנתיים או דו-שנתיים ממשפחת המצליבים (Brassicaceae), הנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים ותת-טרופיים. תפוצתם הטבעית משתרעת במרכז מקסיקו, העולם הישן הממוזג והתת-טרופי, וכן בטסמניה שם נחשב המין המקומי לנכחד. תפוצתו של הסוג חופף כמעט את תפוצתו של המין ילקוט הרועים מלבד מרכז מקסיקו וטסמניה.
בסוג זה תועדו 7 מינים ובן כילאיים אחד.
- ילקוט הרועים (Capsella bursa-pastoris) צמח חד-שנתי או דו-שנתי, הנפוץ בעיקר באזורים ממוזגים. תפוצתו הטבעית כוללת את אירואסיה הממוזגת וצפון אפריקה. הוא ידוע כצמח חלוץ במקומות מופרעים ונחשב לעשב נפוץ בשדות ובאזורים מעובדים.
- ילקוט גדול-פרח (Capsella grandiflora) הוא צמח חד-שנתי או דו-שנתי, הגדל בעיקר באזורי אקלים ממוזגים. תפוצתו מוגבלת לדרום-מזרח אירופה (יוון ואלבניה) ועד טורקיה, והתפשט לאיטליה.
- ילקוט ליקיה (Capsella lycia) הוא צמח חד-שנתי או דו-שנתי, הגדל בעיקר באזורי אקלים תת-טרופיים. תפוצתו מוגבלת לטורקיה.
- ילקוט מקסיקני (Capsella mexicana) הוא צמח הגדל בעיקר באזורים טרופיים עונתיים יבשים. תפוצתו מוגבלת למדינת מורלוס במקסיקו.
- ילקוט מזרחי (Capsella orientalis) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי, הגדל בעיקר באזורי אקלים ממוזגים. תפוצתו משתרעת מאוקראינה ועד מערב מונגוליה.
- ילקוט אדום (Capsella rubella) הוא צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי, הגדל בעיקר באזורי אקלים ממוזגים. תפוצתו משתרעת מדרום-מרכז אירופה ועד אגן הים התיכון, כולל חצי האי האיברי, איטליה, יוון, צרפת, הבלקן, האיים הים-תיכוניים וצפון אפריקה (לא כוול מצרים וסיני). הוא התפשט לצפון מערב אירופה.
- ילקוט טסמניה (Capsella tasmanica) הוא צמח חד-שנתי, הגדל בעיקר באזורים ממוזגים. תפוצתו מוגבלת למרכז טסמניה, אך כיום נחשב לנכחד בטבע באזור זה.
- ילקוט עדין (Capsella × gracilis) הוא צמח כלאיים המשלב בין ילקוט הרועים (Capsella bursa-pastoris) לילקוט אדמדם (Capsella rubella). הוא צמח חד-שנתי או דו-שנתי, הגדל בעיקר באזורי אקלים ממוזגים. תפוצתו משתרעת על פני אירופה והאזור הים-תיכוני בארצות הבאות: אלג'יריה, צרפת, איטליה, מרוקו, שווייץ, טורקיה האירופית. הוא התפשט לאיים הקנריים ובריטניה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תועד לראשונה בשנת 1486.
מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמח חד-שנתי, קירח או שעיר במעט, וגובהו 10 עד 50 ס"מ.
הגבעולים בדרך כלל זקופים, פשוטים או מסועפים בבסיסם.
עלי הבסיס באורך 2 עד 16 ס"מ, ערוכים בשושנת בבסיס הגבעול. צורתם אזמל הפוך (לעיתים נדירות דמויי סרגל), הולכים ונעשים צרים לעבר הפטוטרת. קצותיהם חדים, ושפתם יכולה להיות תמימה, משוננת בגסות, או שסועה-מנוצה. בחלק מהמקרים השיניים מוארכות ופונות לאחור.
עלי הגבעול העלים מסורגים וחסרי לוואים, יושבים (חסרי פטוטרת), באורך 1 עד 7 ס"מ ובעלי צורה צרה ומוארכת (סרגליים-מאורכים). בסיס העלה מחבק את הגבעול בצורת חץ, ושפתו עשויה להיות משוננת כמשור או תמימה.
התפרחות הן אשכולות (racemose), הצפופים בתחילה ויוצרים מראה דמוי סוכך שטוח, ובהמשך מתארכים עם הבשלת הפרי. הן ממוקמות בראש עמוד התפרחת, שלאורכו מצויים לרוב פירות בשלבי התפתחות שונים.
מבנה הפרח וצורתו אופייניים לבני משפחת המצליבים (ראו הרחבה בערך מצליבים). הפרחים דו-מיניים, סימטריים וקטנים, בקוטר של כ-2 מ"מ, לרוב לבנים ולעיתים מוסתרים על ידי הפירות הצעירים.
לפרח ארבעה עלי גביע וארבעה עלי כותרת, כאשר עלי הכותרת ארוכים בבירור מעלי הגביע.
מספר האבקנים שישה – ארבעה ארוכים ושניים קצרים. האבקנים מפורדים, והזירים שלהם צרים-מאורכים (סרגליים) וחסרי שיניים.
השחלה עילית, בעלת עמוד שחלה קצר וצלקת כיפתית.
הפרי הוא תרמילון (אורכו אינו גדול בהרבה מרוחבו) רב-זרעי, שטוח, קירח וחלק, תפר הפרי עובר בצדו הרחב של הפרי[2]. באורך 4 עד 8 מ"מ (לעיתים רחוקות קטן יותר) וצורתו משולש הפוך בבסיסו ודמויי לב בקודקודו, כאשר בקודקודו המפורץ מצוי מקור קצר מאוד, אך מובחן היטב – שריד של עמוד השחלה. התרמילון פחוס מצדדיו, נפתח בשתי קשוות בעלות צורת סירה, נטולות כנפיים ובעלות רכס מרכזי. המחיצה המדומה ניצבת להן וצרה מהן בהרבה. כלומר היא נמצאת בזווית ישרה לחזית הרחבה של הפרי, כך שהיא צרה מהקשוות בהרבה. תפר הפתיחה של הפרי עובר איפוא בחזית הרחבה של הפרי ובאמצעו ולא בצדו[4].
הפרי מורכב משני עלי שחלה, היוצרים שתי מגורות, שביניהן מחיצה משנית קרומית, המכונה מחיצה מדומה, המתפתחת מהשליה. המחיצה העוברת משליה לשליה אינה אלא מחיצה מדומה, מכוון שאין עלי השחלה משתתפים ביצירתה, אלא צמיחה מופרזת של השליות כלפי פנים זו מול זו והתאחותם[4].
הפרי מכיל עד 12 זרעים בכל אחת משתי מגורותיו. בעת ההבשלה, הפרי נפתח באמצעות שתי קשוות דמויות סירה, והזרעים הזעירים נושרים בקרבת מקום[4]. הפרי והזרעים אחידים (אין שתי צורות לפרי).
הזרעים קטנים, אליפסואידיים, חסרי שוליים ברורים או מובחנים, כלומר קצותיהם אינם שונים מהמרכז ואינם בעלי מסגרת מובחנת. הזרע מחוסר אנדוספרם. העובר כפוף לרוב, כאשר השורשון מצוי בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוּצִילַגִים התופחים עם הרטבת הזרעים דבר המסייע להידבקותם למצע ולנביטתם[5].
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילקוט הרועים גדל משושנת עלים (רוזטה) (אנ') בעלת עלים מחודדים. מהבסיס יוצא גבעול בגובה של כ-0.2–0.5 מטר, הנושא כמה עלים מחודדים שחלקם אחוזים בגבעול. הפרחים לבנים וקטנים, בקוטר 2.5 מ"מ, עם ארבעה עלי כותרת ושישה אבקנים. הפרחים מרוכזים בתפרחת רייסמי (אנ') מרווחת ומייצרים תרמילי זרעים שטוחים דו-חדריים (הידועים בשם סיליקלים) בצורת משולשים שיכולה גם להופיע בצורת לב. כל תרמיל מכיל מספר זרעים.[6]
כמו מספר צמחים אחרים במספר משפחות צמחים, הזרעים שלו מכילים חומר המכונה רירה (אנ'). לאחרונה, הוכח בניסוי שהחומר יעיל ללכידת נמטודות, כצורה של 'פרוטו-קרניבור'.

ילקוט הרועים קשור קשר הדוק לאורגניזם מודל תודרנית לבנה ומשמש בעצמו גם כאורגניזם מודל, בשל מגוון הגנים המתבטאים לאורך מחזור חייו שניתן להשוות לגנים שנחקרים היטב בתודרנית. שלא כמו רוב הצמחים הפורחים, הוא פורח כמעט כל השנה. ילקוט הרועים מתרבה לחלוטין מזרעים, הוא בעל בנק זרעי אדמה (אנ') גדול וזמן ייצור קצר, מאפיינים שמעניקים לו את היכולת לייצר כמה דורות בכל שנה.
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא תואר רשמית על ידי הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס ב- Species Plantarum ב-1753, ולאחר מכן פורסם על ידי פרידריך קזימיר מדיקוס ב- Pflanzen-Gattungen [7] ב-1792.
תת-המין היחיד הידוע הוא Capsella bursa-pastoris subsp thracicus (Velen.) Stoj. & Stef.
ויליאם קולס כתב בספרו "אדם בעדן" (1657), "זה נקרא ילקוט רועים או סקריפט (ארנק) כיוון שהזרע דומה לסוג של תיק עור, שבו רועי צאן נושאים את המזון והמשקה שלהם אל השדה."[8]
באנגליה ובסקוטלנד, היה נהוג לקרוא לו בעבר 'לב אמא', בעקבות השם התפתח משחק ילדים עממי לקטוף את תרמיל הזרעים, שאחר כך היה מתפוצץ והילד היה "מואשם" ב'שבירת לב אמו'.[9]
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לילקוט הרועים יש שימושים רבים[10]: למזון,[11] קוסמטיקה ולפי עדויות, אף מועיל לעצירת דימום ברפואה המסורתית. ניתן לאכול את הצמח נא; העלים טעימים יותר כאשר נלקטים צעירים. האינדיאנים טחנו אותו והכינו ממנו משקה.
בישול
[עריכת קוד מקור | עריכה]באסיה גידולו הפך למסחרי. בסין, שם הוא ידוע בשם jìcài (荠菜;薺菜) הוא נפוץ כמזון בשאנגחאי ובאזור ג'יאנגנן. העלה המלוח מוקפץ עם עוגות אורז ושאר מרכיבים או כחלק מהמילוי בוונטונים. בפסטיבל האביב היפני (Nanakusa-no-sekku) הוא משמש כאחד המרכיבים של המנה המסורתית. בקוריאה, הוא ידוע בשם נֵנגי (냉이) ומשמש כירק שורש במאכל הקוריאני המסורתי - נמול.
הצמח גם שימש כתחליף פלפל בניו אינגלנד הקולוניאלית.
כימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חומצה פומארית היא חומר כימי שבודד מילקוט הרועים.
טפילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טפילים של צמח זה כוללים:
- חלודה לבנה אלבוגו קנדידה
- מין אחד של טחב פלומתי (Hyaloperonospora parasitica)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ילקוט הרועים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ילקוט הרועים, באתר ITIS (באנגלית)
ילקוט הרועים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
ילקוט הרועים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ילקוט הרועים, באתר צמח השדה
- ילקוט הרועים, באתר Tropicos (באנגלית)
ילקוט הרועים, באתר GBIF (באנגלית)
- ילקוט הרועים, באתר The Plant List (באנגלית)
ילקוט הרועים, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- ילקוט הרועים בצמחיית ישראל וסביבתה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Capsella bursa-pastoris (L.) Medik. | Plants of the World Online | Kew Science, Plants of the World Online (באנגלית)
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 219
- ^ Hattie R. Roberts, John M. Warren, Jim Provan, Evidence for facultative protocarnivory in Capsella bursa-pastoris seeds, Scientific Reports 8, 2018-07-04, עמ' 10120 doi: 10.1038/s41598-018-28564-x
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 394-400
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 140
- ^ ילקוט הרועים : צמח רפואי, באתר www.wildflowers.co.il
- ^ עמוד 85
- ^ Capsella bursa-pastoris (L.) Medik. — The Plant List, www.theplantlist.org
- ^ Reader's Digest שנת 1981 עמוד 54, 9780276002175 ISBN .
- ^ Data sheet, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Shepherd's Purse: Nature's Restaurant: A Complete Wild Food Guide - Fields, Forests & Wetlands Foods of Eastern North America, natures-restaurant-online.com