ילקוט הרעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg ילקוט הרעים
עורך ראשי שלמה טנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי הופעה 1942–1946 (כ־4 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ילקוט הרֵעים היה כתב עת ספרותי (שנתון) שיצא לאור בין השנים 1942 (תש"ב) ו-1946 (תש"ו). ארבע חוברות יצאו לאור בטרם נסגר.

ב"ילקוט הרעים" נקבצו לראשונה יצירות של מי שלימים כונו "דור הפלמ"ח". סופרים ומשוררים, שחלקם היו ילידי הארץ וחלקם עלו לארץ כילדים וכנערים. היוזמים והעורכים היו שלמה טנאי ומשה שמיר. בין המשתתפים בכתב העת: עוזר רבין ושלמה טנאי, אמיר גלבע, בנימין גלאי, משה שמיר, יגאל מוסינזון, נתן שחם, דן בן אמוץ, משה הרפז, ע. הלל ואחרים. בכתב העת הם פרסמו את שיריהם סיפוריהם ומסותיהם הראשונים.

מתוך המניפסט, או מאמר הפתיחה של משה שמיר: "דורי מתחיל עשרות שנים לפני, ועובר וגואה עד לעשרות שנים אחרי. לא הגיל מכריע כאן, אלא יומה של ההיסטוריה"... ושמיר מוסיף: "@אין בעולם חיים זולת אלה החיים שלנו היומיומיים, אין חיים יפים ולא יפים, כאבים יפים וכאבים לא יפים, מלים יפות ומלים לא יפות, נושאים יפים ונושאים לא יפים"... ומוסיף עוד: "דורנו אולי לא יהפוך מהפכות בספרות. זה יהיה דור של ספרות ריאליסטית"...

חשיבותו של כתב העת "ילקוט הרעים" היא בכך ששימש במה ראשונית ומקפצה לדור של יוצרים, בפרוזה ובשירה, שלבד מהיותם מוכללים בתואר "דור הפלמ"ח", הריהם גם מן היוצרים החשובים ביותר בספרות העברית החדשה.

בשנת 1992 יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק ספר הכולל את ארבע החוברות של כתב העת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]