לדלג לתוכן

ימבולנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןימבולנה
פרחים ופירות מעץ הימבולנה המצוי בגינה קהילתית "הפעמונים" ברעננה.
פרחים ופירות מעץ הימבולנה המצוי בגינה קהילתית "הפעמונים" ברעננה.
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:צומח
מערכה:צמחים וסקולריים
סדרה:הדסאים
משפחה:הדסיים
סוג:פרי פעמון
מין:ימבולנה
שם מדעי
Syzygium cumini
‏סקילס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עץ הימבולנה (Syzygium cumini- סיזיגיון), הידוע בכינויו שזיף מלאבר, שזיף ג'אווה, שזיף שחור[2], ג'אמון, ג'מן, ג'מבול או ג'מבולן,[3] הוא עץ טרופי ירוק עד ממשפחת ההדסיים[2] והוא אהוב בשל פירותיו, עצי העץ וערכי הנוי שלו. מוצאו בתת-היבשת ההודית ודרום מזרח אסיה.[3] הוא יכול להגיע לגבהים של עד 30 מטר (100 רגל) ויכול לחיות יותר מ-100 שנים[3]. כצמח הגדל במהירות, הוא נחשב למין פולש באזורים רבים בעולם.[2]

עץ הימבולנה גדל בעיקר באזורים הכוללים של איי האוקיינוס השקט וההודי, אוסטרליה, הונג קונג וסינגפור. העץ הובא לפלורידה והוא גדל בדרך כלל באזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם.[4] פירותיו נאכלים גם על ידי ציפורים מקומיות שונות ויונקים קטנים, כגון תנים, עטלפי פרי.[4] עלי העץ נחשבים בעלי ערך תזונתי גבוה ומשמשים לפי הרפואה המסורתית להכנת תמציות כמזון בריאות, החל משיפור העיכול, תמיכה בבריאות הלב ועד לניהול סוכרת וחיזוק המערכת החיסונית.[5]

מאפיינים בוטניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלווה הצפופה שלו מספקת צל והוא גדל אך ורק בשל ערכו הנוי. בבסיס העץ, הקליפה מחוספסת ואפורה כהה, והופכת לאפורה בהירה וחלקה יותר בחלק העליון. העץ עמיד במים לאחר ייבוש בתנור.[3] מסיבה זו, הוא משמש כקורות לאדני רכבת ולהתקנת מנועים בבארות. לעיתים הוא משמש לייצור רהיטים זולים ובתי מגורים בכפר, אם כי הוא יחסית קשה לנגרות.[3]

קליפת הגבעול עשירה בחומצה בטולינית, פרידלין, אפי-פרידלנול, β-סיטוסטרול, אאוגנין ואסטר חומצות שומן של אפי-פרידלנול, β-סיטוסטרול, קוורצטין, קמפפרול, מיריצטין, חומצה גאלית, חומצה אלגית, ברגנינים, פלבנואידים וטאנינים . נוכחותם של טאנינים גאלו ואלאגי עשויה להיות אחראית לתכונה המעצימה של קליפת הגבעול.[6]

העלים הארומטיים ורדרדים כשהם צעירים, ומשנים את צבעם לירוק כהה מבריק ודמוי עור עם צלע צהובה ככל שהם מתבגרים.

צבע פרי הסיזיגיום קומיני משתנה מירוק לוורוד, לאדום דם ולשחור עם הבשלתו.

הפריחה מתחילה לפרוח ממרץ עד אפריל. הפרחים ריחניים וקטנים, כ-5 מילימטר ובקוטר של 0.2 אינץ'. הפירות מתפתחים עד מאי או יוני ודומים לפירות יער גדולים. מיני פרי הימבולנה הם בעלי בית גלעין (באנגלית: Drupe)[7], הפרי מוארך, בצורת ביצה.

פרי הבוסר נראה ירוק. עם הבשלתו, צבעו משתנה לוורוד, אחר כך לאדום ארגמן בוהק ולבסוף לצבע שחור.הפירות נחשבים לפירות יער בשילוב של טעם מתוק, חמוץ קל ועפיץ והוא נוטה לצבוע את הלשון בסגול.[3]

חמיצות הפירות עשויה להיות תוצאה של נוכחות חומצה גאלית. צבע הפירות עשוי להיות תוצאה של נוכחות אנתוציאנינים.[6]

תפוצה וגידול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ היבמולנה מוצאו מתת היבשת ההודית (איי אנדמן, בנגלדש, נפאל, הודו, הרי ההימלאיה המזרחיים, פקיסטן, מדינת אסאם, איי לקדיב וסרי לנקה); סין (מחוז האינאן,דרום-מרכז ודרום-מזרח סין); אינדונזיה (ג'אווה, איי מאלוקו, סולאווסי); דרום-מזרח אסיה (קמבודיה, לאוס, מלזיה, תאילנד, וייטנאם ומיאנמר); אוסטרליה (קווינסלנד)[8]

מינים פולשים: מין זה נחשב פולש בפלורידה, דרום אפריקה, חלקים מהאיים הקריביים, מספר איים באוקיאניה והוואי.[2]

שימושים קולינריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות הימבולנה מכילים ויטמינים, ברזל, עשירים בנוגדי חמצון, וחומרים ביו-אקטיביים בעלי טעם מתוק או מעט חומצי.

הם נאכלים טריים, ומשמשים להכנת מיץ, ריבות,[9] יין, ג'לי, סורבה, סירופ (למשל, קאלה חאטה), חומץ וסלט פירות. הפירות נחשבים בעלי ערך תזונתי גבוה, ויטמינים ומינרלים. פרי הימבולנה איכותי ומצוין להכנת שרבט, סירופ ו"דלעת" כמשקה הודי ידוע. כ"כ פירותיו משמשים עם אלכוהול לייצור יין, המיוצר בכמויות אדירות בפיליפינים.[6]

פרי הימבולנה בשלב הבשל לאכילה - מעץ הגדל בגינה קהילתית "הפעמונים" ברעננה

שימושים רפואיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקים שונים של העץ – כולל פירות, זרעים, קליפת הגזע והעלים – נעשה שימוש ברפואה האיורוודית המסורתית. בחלקי הצמח לטיפול בסוכרת, שלשולים ובעיות עיכול. הזרעים והקליפה ידועים היטב במזרח הרחוק לטיפול בדיזנטריה ולשליטה בהיפרגליקמיה וגליקוזוריה בחולי סוכרת. מיץ הקליפה נחשב טוב לטיפול בפצעים והגדלת הטחול.[10]

הקליפה חריפה, מתוקה, מעצית למערכת העיכול, נוגדת תולעים ומשמשת לטיפול בכאב גרון, ברונכיט, אסתמה, צמא, מרה, דיזנטריה וכיבים. הוא גם מטהר דם טוב. הפרי חריף, מתוק, מקרר ומעציב את המעיים ומסיר ריחות רעים מהפה, מרה, קיבה, עפיצה, משתנת וסוכרתית . לפרי היסטוריה ארוכה מאוד של שימוש למטרות רפואיות שונות וכיום יש לו שוק גדול לטיפול בשלשולים כרוניים ובהפרעות מעיים אחרות. הזרע מתוק, עפיצה למערכת העיכול וטוב לסוכרת. אפר העלים משמש לחיזוק השיניים והחניכיים. חומץ המוכן ממיץ הפרי הבשל הוא נעים לקיבה ומפיח אור ומשמש כמשתן והוא גם שימושי בהגדלת הטחול ויעיל לעצירות בשלשולים כרוניים.

מיץ מעלים רכים של צמח זה, בתוספת עלי מנגו ומירובלן מעורבבים יחד עם חלב עיזים ודבש לטיפול בדיזנטריה עם הפרשות דמיות, בעוד שמיץ מעלים רכים לבד או בשילוב עם חומרים מפיחים כמו הל או קינמון ניתן בחלב עיזים לטיפול בשלשולים אצל ילדים. הענפים משמשים גם להלבנת השיניים.[10]

מרפאים רפואיים מסורתיים במדגסקר משתמשים בזרעי הימבולנה, במשך דורות כבסיס לטיפול יעיל נגד ההשפעות האיטיות והמחלישות של מחלת הסוכרת. תמצית הזרעים משמשת לטיפול בבעיות הצטננות, שיעול, חום ועור כגון פריחות וכיבים בפה, בגרון, במעיים ובדרכי השתן (נגועים בקנדידה אלביקנס) על ידי תושבי טאמיל נאדו.[6]

שימושים באגרופורסטריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמח נוח לגיזום וניתן לגדלו כגדר חיה או למחסה מפני הרוח. מערכות צמחים רב שנתיים הוא נטוע לעיתים קרובות כספק צל עם גידולים כמו בננות, קפה וקקאו. הפרחים מושכים מאוד את הדבורים ומניבים דבש איכותי. עץ הימבולנה מספק צל רב גם לחצרות של בעלי חיים, וכמחסה לרעיית בקר ועופות. נטיעה צפופה יוצרת מסכי רוח יעילים במיוחד באזורים חקלאיים. נטיעת העצים משמשת כפלטפורמה ליצירת מרקם נוף מגוון ועשיר, מסייעת בהגנה על מגוון ביולוגי לצמחים ולחיות, מושך דבורים (מקור צוף ודבש) ותולעי משי, ומשקם אזורים נפגעים.[6]

הקליפה מכילה 13-19% טאנינים, במגע עם מים הם יוצרים תגובה חומצית מתונה. הקליפה משמשת לעיבוד גזעים וגם מניבה צבע חום שמשמש לצביעה ושימור רשתות דייגים.

עץ הליבה בצבע אפור-אדמדם או חום-אדמדם, הוא בעל גרגרים עדינים ומשמש בנגרות חיצונית. העץ עמיד במים, עמיד בפני טרמיטים. למרות שקשה לעבוד עליו, הוא מנסר ומכוון היטב ומשמש לבנייה, בניית סירות, דיקט מסחרי לתה ולקופסאות, כלי חקלאות, ידיות כלים, גלגלי עגלות, מדרכות ושקעים לבארות, אדנים, רהיטים וכתמיכה לפירים וגלריות במכרה. הוא משמש גם לבניית גשרים ולייצור כלי נגינה, במיוחד גיטרות.[10]

זרעים - זרעים טריים שנאספו נזרעים בדרך כלל בערוגות משתלה בעומק של 20-25 מ"מ במהלך עונת הגשמים ונובטים תוך 2-4 שבועות בקצב של 20-90%. צמחים נשתלים בגיל 6-9 חודשים לערוגות בגודל 30 על 30 ס"מ. להתפתחות השתילים, לחות חשובה אף יותר מצל, שכן שתילים בשמש מתפתחים היטב, בתנאי שהאדמה נשמרת לחה, אך שתילים בצל מתים שהאדמה יבשה. שתילים רגישים במידה מסוימת לכפור, במיוחד על אדמה עשבית, שם הם נוטים להישרף. ניתן לשתול שתילים בני שנה עד שלוש שנים ללא כל קושי.[10]

ערכים תזונתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי טרי של הימבולנה, מכיל 83% מים, 16% פחמימות, 1% חלבון, ומכיל כמות שומן זניחה. בכמות ייחוס של 100 גרם (3.5 אונקיות), הפרי הגולמי מספק 60 קלוריות ותכולה בינונית של ויטמין C, ללא מיקרו-נוטריינטים אחרים בכמויות ניכרות .[11]

בספר "צמחים מקומיים שימושיים של אוסטרליה" משנת 1889, מתועד כי הצמח כונה "דורובי" על ידי ילידי הודו הילידים, וכי "הפרי נאכל רבות על ידי "ילידי הודו". במראהו הוא דומה לעץ דמסון, בעל טעם חריף אך מתוק, מעט עפיץ וחומצי. הוא נאכל על ידי ציפורים והוא מאכל אהוב על השועל המעופף (ברנדיס)[12].

במשך זמן רב הפרי שימש ברפואה המסורתית.[2] בהיסטוריה המתועדת, ידוע שהעץ גדל בתת-היבשת ההודית, ובאזורים הגובלים בדרום אסיה כמו הודו, בנגלדש, בורמה, נפאל, פקיסטן, סרי לנקה ואינדונזיה. הוא הוכנס למלזיה לפני זמן רב והתאזרח בה. בדרום אסיה, העץ נערץ על ידי בודהיסטים, והוא נטוע בדרך כלל ליד מקדשים הינדים משום שהוא נחשב קדוש לאל קרישנה.

הצמח הוכנס גם למקומות רבים ושונים שבהם הוא משמש כיצרן פירות, וכיצרן לשמנים אתרים מחלקי העץ. בהודו, הצמח זמין בכל המישורים מההימלאיה ועד דרום הודו.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ימבולנה בוויקישיתוף


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ימבולנה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. 1 2 3 4 5 Syzygium cumini (black plum), CABI, ‏24 February 2025
  3. 1 2 3 4 5 6 Julia F Morton, Jambolan, Syzygium cumini Skeels, ‏(1987)
  4. 1 2 "Syzygium cumini (black plum)". CABI. 21 בנובמבר 2019.
  5. ↑ icicilombard., יתרונות בריאותיים של עלי ג'אמון, באתר icicilombard, ‏05 מאי 2025
  6. 1 2 3 4 5 6 ד"ר מוניאפאן איינר, סקירה של מרכיביו הפיטוכימיים ושימושיו המסורתיים - Syzygium cumini, באתר PMC pubmed central, ‏2-3-2012
  7. ↑ Zhengyi, Flora of China, ‏2015-08-13
  8. ↑ KOU-mee-nee, Syzygium cuminiJava Plum, Jambolan, growables, ‏3 יוני 2018
  9. ↑ מירטוס קומיני, ג'מבוליפרה סיננסיס שפרנג., באתר צמחים טרופים שימושיים
  10. 1 2 3 4 Syzygium cumini, Useful Tropical Plants, ‏13-10-2024
  11. ↑ Syzygium cumini - (L.) Skeels, Plants For A Future
  12. ↑ ג'וזף הנרי מיידן, הצמחים המקומיים השימושיים של אוסטרליה כולל טסמניה, באתר STATE LIBRARY, ‏1889