ימים לבנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ימים לבנים
מאת לאה גולדברג

יָמִים לְבָנִים, אֲרֻכִּים כְּמוֹ בַּקַּיִץ קַרְנֵי-הַחַמָּה.
שַׁלְוַת-בְּדִידוּת גְּדוֹלָה עַל מֶרְחַב הַנָּהָר.
חַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה אֶל תְּכֵלֶת-דְּמָמָה.
גְּשָׁרִים יְשָׁרִים וּגְבֹהִים בֵּין אֶתְמוֹל וּמָחָר.

הבית הראשון בשיר

ימים לבנים הוא שיר עברי מאת לאה גולדברג שנכתב באפריל 1932 בבון שבגרמניה, התפרסם לראשונה ב-28 ביוני 1932 בשער גיליון ו' של כתב העת הספרותי "פֶּתַח" שראה אור בעיר הולדתה קובנה ובהמשך הופיע בקובץ שיריה הראשון, "טבעות עשן" (1935).

בשנת 1975 הולחן השיר על ידי שלמה יידוב, ומאז זכה להשמעות רבות באמצעי התקשורת ולביצועים רבים. עם מבצעי השיר נמנים הגבעתרון, גידי גוב, יזהר כהן, נתנאלה ורוחמה רז. שורות הפתיחה של השיר מופיעות על גבי השטר העדכני על סך 100 ש"ח, שנכנס לשימוש בסוף 2017.[1]

חיבור השיר ופרסומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה גולדברג, מחברת השיר

לאה גולדברג בת ה-21 כתבה את השיר באפריל 1932 בעיר בון בגרמניה, שבאוניברסיטה שלה כתבה את עבודת הדוקטור שלה.[2] השיר התפרסם לראשונה ב-28 ביוני 1932, בגיליון ו' של השבועון "פתח: גיליון לספרות בהוצאת קבוצת סופרים עבריים" בקובנה, עיר הולדתה של המשוררת. בראשית שנת 1935 נכלל השיר בקובץ שיריה הראשון של גולדברג, "טבעות עשן" שיצא לאור בהוצאת יחדיו. בשנת 1959 נכלל השיר בספר "מוקדם ומאוחר" בשינויים קלים כאשר הבולט שבהם הוא החלפת המילה "רִתמוס" במילה "קצב".[3] בשנת 2018 אותר כתב היד של השיר והוצג בתערוכה בספרייה הלאומית בירושלים, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית.[4][5]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחושת הבדידות של המחברת עומדת במרכזו של השיר, דבר המאפיין את כתיבתה של גולדברג לאורך השנים. אדיר כהן מציין כי כבר בכתיבת המחברת הראשונה של יומנה בגיל 10 מתבלטת תחושת הבדידות של גולדברג. הספר בו פורסם השיר, טבעות עשן, "רווי כולו, בדידות והסתגרות, מצוקה אישית, עצב, תוגה והשלמה."[6]

חוקר הספרות דן מירון, בניתוחו את השיר, מציין כי השיר לכאורה מתאר ימים שלווים ומלאי חמימות אך למעשה מתגלות בשיר תחושות של אכזבה וריקנות שבאות לידי ביטוי בצירוף המילים "ימים לבנים וריקים". מירון טוען כי ריקותם של הימים מסתמנת עוד בתחילת השיר. ימי הקיץ המתוארים בו הם ארוכים ומשעממים והשלווה היא "שלוות בדידות" בעוד התכלת הנשקפת בחלון היא "תכלת דממה". הלב שסער ויתר על תשוקותיו ו"התרגל אל עצמו" ובהיעדר שיר הערש של אמו, מרדים את עצמו. הימים הם גשרים ישרים וארוכים המוליכים מאתמול למחר היות שהם אינם מציעים דבר המעורר עניין או רגש, אלא רק מחברים את מה שהיה אל עבר מה שיהיה.[7] עוד מציין מירון כי הביטוי "עיניי שלמדו לחייך" מלמד על כך שהחיוך הוא כפוי, מאולץ וכן העיניים חדלו "לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים", כלומר הפסיקו לשאוף לדבר מה ורק מצפות להתכלות מהירה של הזמן. הבדידות של המחברת דומה לבדידות של תינוק שאפילו אמו נטשה אותו ונרדמה.[7] חמוטל בר-יוסף טוענת גם כן כי אותם גשרים ישרים וגבוהים הם ביטוי לפסימיות וייאוש, ושורות אלה "רומזות שזרם החיים הוא מעבר להשיג ידינו ולתפיסתנו, הוא נע מעל ראשינו מן האתמול אל המחר, לאו דווקא אל עתיד טוב יותר."[2]

לעומתם, רואה דניאל עוז את השיר כמפויס דווקא: "הפיוס עומד במרכזו ומהווה דוגמה עקבית של התמודדות עם הזמן, עם הבדידות ועם האינוּת."[8] לדעתו של עוז השיר מציג שלווה ורוגע בהתמודדות מול הכליון העצמי. עמיה ליבליך גם כן נוטה להתייחס יותר למימד השלווה שבשיר בעיקר על רקע תיאורי הטבע: "בתיאורי היומן שלה, נזכרת לפעמים תחושת השלווה שאפפה אותה בהיותה בחיק הטבע, שפיצתה על הבדידות והעדר האהבה שחוותה בהיותה בעיר".[9]

ענת ויסמן טוענת כי ניתן למצוא בשיר יחס אמביוולנטי כלפי הבדידות. מצד אחד השיר מבטא "בעיקר בוז למרחביה המדומים של הבדידות אך לעיתים מופיעה בו גם התפעלות מטעמה המר-מתוק".[3] יחס אמביוולנטי זה בא לידי ביטוי בתגובות השונות ללחנו של שלמה יידוב לשיר. מצד אחד טענו דן מירון וטוביה ריבנר כי הלחן מתאר רק את הרוגע ואת השלווה שבבדידות ללא התייחסות לתחושות האכזבה והייאוש. לעומתם טוען מבקר המוזיקה יוסי חרסונסקי כי הלחן דווקא מטיב להעביר את יחסה האמביוולנטי של המחברת לבדידות; מצד אחד יש בשיר סלידה מן הבדידות, אך מצד שני, האירוני המחברת "מוצאת משענת גם בסיטואציה הכואבת עד כדי כך שהוא מצליחה לחבב את אותו הרגש הרע".[3]

הלחנת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה יידוב, מלחין השיר
אפרים שמיר, הזמר הראשון שהקליט את השיר

בראיון ל- nrg ב-2010 סיפר יידוב לשדרן הרדיו בועז כהן כי הטקסט של השיר נמסר לו במסגרת הפקת תוכנית הרדיו "פגישות מוזיקליות" בקול ישראל. בתחילה לא ידע יידוב כיצד לגשת אל השיר אך בעת ששהה בבית הוריו בשכונת קריית יובל בירושלים בזמן חג הפסח, קיבל לפתע השראה ותוך זמן קצר סיים להלחין את השיר: "...ואני שומע את אמא שלי עורכת את השולחן ואני מקריא לעצמי את הטקסט של גולדברג בקול רם, ופתאום, בא הלחן. כמו אור שנדלק. תוך עשר דקות הלחנתי את כל השיר. עשר דקות. כאילו המוזיקה הייתה מונחת בתוכי".[10] יידוב בחר באפרים שמיר לבצע את השיר והוא הזמר שהקליט את השיר לראשונה כשמלווה אותו שלישיית "קצת אחרת" (ששלמה יידוב, המלחין, היה חלק ממנה). הזמרת נתנאלה שהשתתפה בערב שירי המשוררים (עם שיר אחר) התאהבה בשיר, ביקשה וקיבלה את הסכמתו של יידוב להקליט את השיר לאלבום הסולו שלה והשיר זכה להצלחה מינורית בביצועה. "ימים לבנים" הוקלט שוב על ידי להקת צליל מכוון[10] ונכלל בתקליט שנשא את שם ההרכב ב-1979. השיר הוקלט בפעם הרביעית תוך 4 שנים על ידי המלחין עצמו ונכלל באלבום הסולו של שלמה יידוב "הפעם הראשונה" (דצמבר 1979).

מאז זכה השיר לביצועים רבים והשמעות רבות באמצעי התקשורת. נמצא כי בשנים 2002-1993 השיר היה בין השירים המושמעים ביותר ביום השואה לצד שירים כמו: דמעות של מלאכים, הליכה לקיסריה ועץ השדה.[11]

ביצועים נוספים והיכלולתו של השיר באוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאחר שהזמרת מרסדס סוסה התרשמה מהשיר בהופעה של יידוב בצוותא, תרגם יידוב את השיר לספרדית וביצע אותו ביחד עם סוסה בהופעה בהיכל התרבות.[12]
  • השיר כלול באוסף שיריו של יידוב "ימים לבנים - האוסף" שיצא ב-1999 בהוצאת הליקון.
  • השיר כלול בתקליט האוסף "קוץ בלב: שירים ששרים יחד" בהוצאת סי.בי.אס, 1978.
  • השיר כלול בתקליט האוסף  "נעימות עם רדת יום" בהוצאת סי.בי.אס 1985.
  • השיר כלול בתקליט האוסף "שירים שנשארים - השירים היפים של העשור" בהוצאת הד ארצי, 1985.
  • השיר כלול באוסף "השירים שלנו - 40 שנות זמר" בהוצאת הד ארצי, 1988.
  • השיר פותח את האוסף "קצת אחר" בהוצאת הד ארצי, 1989.
  • השיר בוצע על ידי הגבעטרון ומופיע באוסף "עוד ממשיך הזמר" בהוצאת התקליט, 1990.
  • השיר כלול באוסף "פרח הלילך" שיצא ב-1991 בהוצאת NMC
  • השיר כלול באוסף "הכל זהב" בהוצאת ספרית מעריב, 1993.
  • השיר בוצע על ידי הזמרת רונית אופיר וכלול באוסף "שירים לנגה" בהוצאת הד ארצי, 1996.
  • השיר בוצע על ידי גידי גוב בתוכנית הטלוויזיה לילה גוב וכלול באוסף "גידי גוב - שירים מלילה גוב", "האוסף השני", בהוצאת הד ארצי, 1997.
  • השיר בוצע על ידי יזהר כהן וכלול בתקליט "אגדה ישראלית" בהוצאת בן מוש, 2000.
  • השיר מופיע בפסקול סדרת הטלוויזיה בנות בראון ומופיע באוסף "בנות בראון: פסקול הסדרה" בהוצאת הד ארצי, 2002.
  • השיר הוקלט על ידי הזמרת נתנאלה ונכללה בביצועה באוסף "שרות לאה גולדברג" בהוצאת נענע דיסק מ-2003. כמן כן כלול השיר באוסף שיריה של נתנאלה "גבוה" שיצא לאור ב-2014 בהוצאת NMC
  • השיר כלול באוסף  "במקום פרידה : אוסף שירי משוררים", בהוצאת הד ארצי, 2004.
  • השיר נכלל באלבום שהופק במלאת 25 שנים לתוכנית הרדיו ארבע אחרי הצהריים שנשא את שם התוכנית ויצא בהוצאת NMC ב-2005. כמו כן בוצע השיר על ידי רועי בר נתן במופע לציון 35 שנה לתוכנית במסגרת פסטיבל ראשון לציון.[13]
  • השיר בוצע על ידי איתן מסורי וכלול באוסף "כמו צמח בר: 14 נעימות ממבחר שירת הארץ", בהוצאת התקליט, 2005.
  • ביצוע אינסטרומנטלי של השיר מופיע בתקליטור ניחוח ישראלי של צמד הרמוניקס בהוצאת התו השמיני, 2005.
  • השיר כלול באוסף שירי הערש "לילה טוב עם רינת גבאי" בהוצאת Play Records ב-2006.
  • השיר כלול באוסף "התשמע קולי - נוסטלגיה ישראלי", בהוצאת הליקון, 2007.
  • השיר, בביצועו של אפרים שמיר כלול באוסף המשולש "ימים לבנים: היוצרים האהובים במיטב השירים" שיצא בהוצאת פונוקול ב-2008.
  • השיר בוצע על ידי רוחמה רז וכלול באוסף‫  "נפשי כלתה לחרוזים : מבחר שירי משוררים בזמר העברי" בהוצאת סקאיטון, 2011
  • השיר בוצע בעונה העשירית של התוכנית כוכב נולד ב-2012 על ידי המתמודדת שרון קידושין.
  • השיר כלול באוסף המשולש "שירי ערש לילדים הגדולים בכל הזמנים", שיצא ב-2013 בהוצאת NMC
  • ביצוע אינסטרומנטלי של השיר כלול באוסף של ירוסלב יעקובוביץ' "בכל זאת זה צובט בלב" בהוצאת התו השמיני, 2015.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספרייה הלאומית, שלום לשטר החדש ע"ס מאה ש"ח עליו תמונתה של לאה גולדברג. על השטר מופיע הציטוט מהשיר "ימים לבנים", Twitter, ‏23/11/2017.
  2. ^ 2.0 2.1 חמוטל בר-יוסףלאה גולדברג, מרכז זלמן שז"ר, 2012
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ענת ויסמן, ‏ייסורי 'הסינתזה האנושית הגדולה': דיאלקטיקה של אי-הכרעה ביצירת לאה גולדברג, 'דפים למחקר בספרות', 18 (תשע"ב), עמ' 11–14, באתר JSTOR (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
  4. ^ אלעד זרט, ‏דברי הימים, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בנובמבר 2018
  5. ^ יעקב בר-און, ‏התיקים האישיים של מרטין בובר ולאה גולדברג יוצאים ממרתפי האוניברסיטה, באתר מעריב השבוע, 26 בנובמבר 2018
  6. ^ אדיר כהן, רחל והיא לאה: על בדידות בשירתן של משוררות, נפש 7, עמ' 31-38
  7. ^ 7.0 7.1 דן מירון, אמהות מייסדות, אחיות חורגות: על ראשית שירת הנשים העברית, הקיבוץ המאוחד, 2004
  8. ^ דניאל עוז, ללכת אל החושך: מרה שחורה בשירת ראובן דותן, עמדה: ביטאון לספרות 30, עמ' 176-188
  9. ^ עמיה ליבליך, אל לאה, הקיבוץ המאוחד, חדשה ומורחבת, 2011
  10. ^ 10.0 10.1 בועז כהן. קצת אחרת: ריאיון עם שלמה יידוב. 5 בפברואר 2010 באתר nrg
  11. ^ מוטי נייגר, אורן מאיירס, אייל זנדברג, אתם זוכרים עם השירים: תרבות פופולרית, זיכרון קולקטיבי ושידורי הרדיו בישראל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 1993-2002, מגמות מו, עמ' 254-280
  12. ^ אלעד בילו, "דרך הלחן הבנתי את הרגש שיש בשיר": להלחין את לאה גולדברג, ‏27 במאי, 2011 באתר עכבר העיר
  13. ^ אסף נבו, עוד חוזר הניגון: מחווה מרהיבה ל"ארבע אחרי הצהריים", 13 באוקטובר, 2014, באתר מאקו