ימים שקטים בקלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ימים שקטים בקלישי
Quiet Days in Clichy
מידע כללי
מאת הנרי מילר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
סוגה נובלה אוטוביוגרפית
מקום התרחשות פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Olympia Press עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם הצליבה הוורודה עריכת הנתון בוויקינתונים
הספר הבא ביג סור והתפוזים של הירונימוס בוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עטיפה קדמית של הספר ימים שקטים בקלישי, הוצאת זמורה ביתן

ימים שקטים בקלישי הוא ספר שכתב הנרי מילר, ומבוסס על ניסיונו כגולה תרבותי אמריקאי בפריז בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, כאשר הוא ואלפרד פרלס, שני סופרים מתחילים, חלקו דירה קטנה בפרבר קלישי (בשדרות אנטול-פראנס 4).[1][2] הספר מתרחש בערך בתקופה שמילר כתב את "אביב שחור".[3][4] לדברי חברו, הצלם ג'ורג 'בראסאי, מילר הודה כי כותרת הספר "מטעה לחלוטין."[5]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה עוקבת אחר ג'ואי, אמריקאי בכיכר קלישי וסביבתה. הספר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון, ג'ואי ושותפו לחדר, קארל, מחפשים אוכל ומתנסים במערכות יחסים עם נשים שונות: ג'ואי עם ניס, זונה שהוא פוגש בבית הקפה וופלר ליד מונמרטר, וקרל עם קולט, נערה בת חמש עשרה שברחה מבית-הוריה ועברה לגור עם שני השותפים, לפני שבסופו של דבר היא הוחזרה לבית הוריה.

החלק השני של הספר, "מארה-מריניון", מתאר את רומן האהבה ה"בעייתי" של קרל עם אליאן הנשואה, ואת מערכת היחסים של ג'ואי עם מארה, זונה שפגש בשאנז אליזה. מארה מזכירה לג'ואי אשה-אהובה מעברו, המכונה בספר כריסטין הנשואה, שהוא מתחרט שלא התחתן עמה. ג'ואי וקרל מתגלגלים לערב שבו הם מבלים בביתם עם לוליינית בשם קורין ואישה דנית בשם כריסטין. ארבעתם משתתפים באורגיה ספונטנית. האירוע מרגיז את כריסטין, ובמהלכו היא מושמת ללעג על ידי שלושת המשתתפים האחרים.

כתיבה ופרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכתב בתחילה בניו יורק זמן קצר לאחר שובו של מילר מפריז בשנת 1940,[1] ושוכתב בביג סור בשנת 1956, בזמן שמילר עבד על "נקסוס". הספר יצא לאור לראשונה בצרפת על ידי הוצאת אולימפיה בשנת 1956.[6] בעקבות זכייתו של מילר במשפט והסרת הצנזורה בארצות הברית על פרסומו של הספר "חוג הסרטן", התפרסם "ימים שקטים בקלישי" בארצות הברית על ידי הוצאת גרוב בשנת 1965.[7]

הספר תורגם לעברית פעמיים: בפעם הראשונה, תרגם אותו יותם ראובני בשנת 1980.[8] בפעם השנייה, משה זינגר תרגם את הספר בשנת 1987.[9]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד פעמיים לסרט עלילתי. גרסת 1970 הייתה הפקה דנית, שנכתבה ובוימה על ידי ג'נס יורגן תורסן, והציגה פסקול מאת קאנטרי ג'ו מקדונלד . [10]

הסרט השני (אנגלית עם כמה קטעי צרפתית) יצא בשנת 1990, בוים על ידי קלוד שברול וכיכב בו אנדרו מקארתי בתפקיד מילר. השחקן היה בן 26 כששיחק את מילר, שהיה בתחילת שנות ה-40 לחייו בספר. שברול ראה את הסרט כעיבוד נאמן חלקית לספר המקורי.[11]

בסדרת אנתולוגיה של HBO המבוססת על ספרות אמריקאית, נשים וגברים 2: אין חוקים באהבה (1991), אחד הפרקים נקרא "מארה" על שם החלק השני של הספר "ימים שקטים בקלישי". את הסרט בן 30 הדקות ביים מייק פיגיס. מככבים בסרט סקוט גלן בתפקיד מילר וג'ולייט בינוש בתפקיד מארה.[12]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Robert Ferguson, Henry Miller: A Life, New York: W.W. Norton & Company, 1991, p. 272.
  2. ^ George Brassaï, Henry Miller: The Paris Years, New York: Arcade Publishing, 1975 (translation copyright 1995), p. 69.
  3. ^ Henry Miller, Quiet Days in Clichy, New York: Grove Press, 1965, p. 41.
  4. ^ Anaïs Nin, The Diary of Anaïs Nin, Volume One: 1931-1934, Orlando: Harcourt, 1966, p. 92.
  5. ^ Brassaï, Henry Miller: The Paris Years, p. 83.
  6. ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, pp. 328-9.
  7. ^ Mary V. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, New York: Simon & Schuster, 1991, p 288.
  8. ^ הנרי מילר, ימים שקטים בקלישי, תרגום: יותם ראובני, יתד, 1980
  9. ^ הנרי מילר, ימים שקטים בקלישי (בליווי תצלומים של בראסאי), תרגום: משה זינגר, תל-אביב: זמורה,ביתן, 1987
  10. ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 362.
  11. ^ Clyde Haberman, “Chabrol Films a Henry Miller Tale,” New York Times, August 9, 1989.
  12. ^ Overview of “Women and Men: In Love There are No Rules (1991),” New York Times. Accessed June 20, 2012.