יניב איצקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יניב איצקוביץ'
יניב איצקוביץ.jpg
תאריך לידה 2 במאי 1975 (בן 42)
מקום לידה ראשון לציון, ישראל
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות, פובליציסט, פילוסופיה
סוגה רומן, נובלה, מסה
פרסים
שנות פעילות 2007 - היום
הוצאות ספרים הוצאת הקיבוץ המאוחד, כתר ספרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יניב איצקוביץ' (נולד ב-2 במאי 1975) הוא סופר ישראלי, פילוסוף, פובליציסט ומרצה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יניב איצקוביץ' נולד בבאר שבע וגדל בראשון-לציון. הוא למד במגמת מחוננים בגימנסיה הריאלית. בשנת 1993 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, התקבל ליחידת מגלן ולאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה. לאחר סיום המסלול השלים קורס קציני חי"ר. בסיום קורס קצינים שב ליחידה כמפקד צוות ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון[1]. עם שחרורו מצה"ל בדרגת סגן, טייל במזרח הרחוק. הוא למד בתוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, ובמהלך תואר השני שלו שהה למשך שנה באוניברסיטת אוקספורד. עבודת הדוקטור שלו עסקה בהגותו של לודוויג ויטגנשטיין וניתחה את יחסי הגומלין בין אתיקה לשפה. הוא לימד שמונה שנים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר שקיבל תואר דוקטור נסע למחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, שם עיבד את עבודת הדוקטור שלו לספר העיון Wittgenstein's Ethical Thought העוסק ביחסו המיוחד של לודוויג ויטגנשטיין לאתיקה. הספר ראה אור בשנת 2012 בהוצאת Palgrave Macmillan.

בתקופת האינתיפאדה השנייה, אחרי שירות מילואים בעזה, יזם איצקוביץ', ביחד עם דוד זונשיין, את מכתב הלוחמים (2002), בו הודיעו על סירובם לשרת בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה. הוא נכלא לחודש בכלא צבאי על סירובו לצאת לשירות מילואים נוסף בשטחים.

בשנת 2007 ראה אור הרומן הראשון שלו, "דופק" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזכה בפרס ספר הביכורים של השנה מאת עיתון הארץ (2007). הספר זכה לשבחי ביקורת ותורגם לאיטלקית.

בשנת 2009 ראה אור הרומן השני שלו, "אדם וסופי" בהוצאת הספריה החדשה, רומן מז'ורי ורב קולות שזיכה אותו בשנת 2010–2011 בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול.

בשנת 2010 ראתה אור נובלה פרי עטו, דיני ירושה, במסגרת אנתולוגיה של נובלות, "מאחורי הכסף יש סיפור", הוצאת אחוזת בית, 2010. על הנובלה כתב הסופר יורם קניוק, "יש באיצקוביץ' הקסם שיש בסופרים ובסיפורים גדולים. היינו הניצוץ...שעושה ספרות מעולה"[2].

בשנת 2015 ראה אור הרומן השלישי שלו, "תיקון אחר חצות" בהוצאת כתר. ספר זה זיכה את איצקוביץ' בפרס תרגום מאת קרן עם הספר. בשנת 2016 זכה הרומן בפרס רמת גן לספרות המוענק על מצוינות ספרותית בקטגוריית רומן מקורי. חבר השופטים כינה אותו "רומן יוצא דופן בתעוזתו, ביריעתו הרחבה, באיכות עיצובו ובכוח הדמיון ששוקע בו"[3]. הספר זכה גם בפרס עגנון הניתן מטעם משרד התרבות בשיתוף עיריית ירושלים ובית עגנון בירושלים. מנימוקי השופטים: "הספר הוא דגם מקורי של רומן היסטורי המשחזר במבט מפוקח אבל אוהב, שיש בו חידוש, העולם שאבד"[4]. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר וזכויות התרגום שלו נרכשו על-ידי הוצאות ספרים בחו"ל, ובהן הוצאת גלימאר הצרפתית.

איצקוביץ' נשוי ואב לשתי בנות. הוא מתגורר בתל אביב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

  • דופק (רומן, 2007)
  • אדם וסופי (רומן, 2009)
  • דיני ירושה (נובלה, 2010)
  • תיקון אחר חצות (רומן, 2015)

עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יניב איצקוביץ עוצמת השחרור ואימת החופש, 2008 [1]
  • יניב איצקוביץ מונסון ישראלי, מסה וביקורת, תיאוריה וביקורת מס. 44, 2015 [2]
  • יניב איצקוביץ איש אחד כאילו כרגיל,מושג “הנהר” באתיקה של ויטגנשטיין, תקריב כתב עת לקולנוע דוקומנטרי, 2015 [3]
  • Yaniv Iczkovis Wittgenstein's Ethical Thought 2012 [4]

על ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דופק" (2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן הראשון שלו דופק, שיצא לאור בשנת 2007 הוצאת הקיבוץ המאוחד, זיכה אותו בפרס 'הארץ ספרים' לספר ביכורים לשנת 2007[5] ותורגם לאיטלקית בשנת 2010. הספר עוקב אחר יומיים יוצאי-דופן בחייהם של יונתן ברגר ושל דודתו יהודית. שניהם מוצאים את עצמם מיטלטלים במרחבים הגאוגרפיים והתודעתיים-קיומיים שבין תל אביב לבין ראשון-לציון, ובין ג'נין לבין קאסוֹל שבהודו. במרכז הרומן עומד יונתן, גבר ישראלי ממוצע, המחפש את דרכו. הוא נשוי למירה, ונדמה לו שהיא אינה מאפשרת לו את האיזון שלו הוא מייחל (יונתן הוא רואה חשבון ועיסוקו בעריכת מאזנים‭.(‬ היציאה מאיזון מתרחשת כאשר לא נמצא דופק בעובר שנושאת ברחמה מירה, ועולמו של יונתן מתערער בעקבות החשש שהעובר לא ישרוד. הקיצוניות ברומן מוחרפת על ידי מחלת נפש, שבה לוקה בעלילה המקבילה, יהודית, דודתו של יונתן. אודי, בנה, נעלם אחרי השירות הצבאי, ודמותו מכניסה בדלת האחורית את הכיבוש ואת הפצעים בנשמות החיילים. אודי אינו מסוגל לחלוק את מה שחווה שם ואת אבלו על חברו הטוב שנהרג. חיפושיהן של הדמויות אחר ישועות למיניהן - כגון הניואייג׳יות, מכוני הכושר והטיפוח, סמים, שתייה ואורגיות - מחפים על הריקות שבחייהם. הטיפוסים והדמויות, שאיצקוביץ' מצליח להחיותם במחי יד, הם לכאורה אנשים "מאוזנים‭,"‬ הנמנים עם המעמד "הנכון‭,"‬ אך תיאורם אירוני וכואב. הקשיים המתמשכים של כל אחד מהדמויות להידבר עם עצמו ועם הקרובים לו נמסרים בתיווכו של קול מספר נוכח- נפקד, שהוא אולי גיבורו השלישי, הסמוי, של הספר. באמצעות קול זה מיטיב יניב איצקוביץ´ לתאר דמויות שסועות הנאבקות להתאים את עצמן לקוד הנורמליות הישראלי, ובתוך כך חושפות את עיוותיו של קוד זה ואת האלימות המובלעת בו.

"אדם וסופי" (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו השני אדם וסופי יצא בשנת 2009 בסדרת "הספריה החדשה" ובשיתוף עם סדרת "ספ" הוצאת הקיבוץ המאוחד. הרומן מספר את סיפורו של אדם שלוסר, צלם עיתונות מצליח, ששוכב בתרדמת לאחר שנמצא ירוי במחסן ירקות זנוח ביפו, ותודעתו מצלמת תמונות כמו במצלמה בלי פילם. לצדו, באותו מחסן, נמצא הרוג הרב זוהר מלאכי, חברו מימי המצור על בֵּירות, עבריין-לשעבר שחזר בתשובה. מן ההווה של 2004, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פושטת העלילה את שלוחותיה לעבר ולצדדים. המשטרה ממנה חוקר לא-שגרתי, חתרני, הכופר בלפיתה הפשטנית של סיבה ותוצאה; ולפיכך חובקת המסגרת של החקירה המשטרתית רומאן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות, "כאילו היֶרי הזה לא תָּחוּם בזמן, מקורו באיזו נקודה רחוקה בעבר, סיומו בכלל לא ברור, וכל קורבן הוא חשוד, וכל חשוד הוא קורבן". ברומאן ניתן למצוא גם את סיפורה של סופי, אשתו-בנפרד של אדם, אף היא צלמת עיתונות מצליחה, המצלמת חדווֹת יומיומיות קטנות, בניגוד לאובססיה של אדם לצלם את המוות; ולצידה את אמיר דקל, מתכנן-גינות גרוש, שסופי מנסה לקיים אתו תא "מחתרתי" של יחסים, המנותק מזיכרונות ותמונות של חייהם הקודמים; ואת מנחם וארתור, ניצולי שואה, האבא וה"אמא" של אדם; ותמונות מילדות בכרם התימנים, עם אביה של סופי, מי שהיה המנקה של שדרות קרן-קיימת, ועם אמה, שלא הגשימה את חלומה להיות שחקנית; ולעלילה הכל-כך תל אביבית נקלעים גם כלב מרוט-שיער, שהובא מן המצור על בירות ועדיין צופן את הטראומה שלו משם, ועשרות חתולים בעלי שמות יֶקיים, הממלאים דירה ברחוב שפינוזה ואולי משחיתים כתבי-יד לא-ידועים של קפקא... המניפה העלילית הרב-קולית נפרשת בספר בקרנבל של ז'אנרים. איצקוביץ' גולש מרומאן פסיכולוגי-ריאליסטי, רב-אמפתיה וקשוב לניואנסים, על תא משפחתי, לרומאן חברתי-פוליטי על המצב הישראלי, ולפארודיה על רומאן של חקירה משטרתית, ולעלילה ספק-פנטסטית ספק-הזויה המשוטטת בשטח ההפקר שבין המתים לחיים, ולקומדיה גרוטסקית על מריבות בין שכנים בבית משותף.

"דיני ירושה" (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובלה פרי עטו, דיני ירושה, ראתה אור במסגרת אנתולוגיה של נובלות, "מאחורי הכסף יש סיפור", הוצאת אחוזת בית, 2010. הנובלה מספרת את סיפורו של בן-דור, שמאי מקרקעין אפור, שמפוטר מעבודתו על רקע היותו לא-מאושר. הנובלה כתובה ככתב-שומה על נכס שרשום על שמו של סטפן גרגוריאן, אדם שהקשר שלו אל בן-דור מתברר כמסתורי ומשונה.

"תיקון אחר חצות" (2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן תיקון אחר חצות, יצא לאור בהוצאת כתר, 2015 : פאני קייזמן יוצאת בעקבות הבעל שנטש את אחותה הבכורה. אם לא תגרור אותו באוזנו לאשתו ולילדיו – לפחות תחתים אותו על גט. השנה היא 1894, ופאני נקלעת למסע ברחבי האימפריה הרוסית שיטלטל את כל עולמה. ממש כמוה, גם שותפיה המשונים לדרך עומדים לאבד ולמצוא את עולמם. מצטרפים אליה ז'יז'ק ברשוב, ילד יהודי שנחטף ממיטתו כדי לשרת בצבא הצאר, ועשרות שנים לאחר מכן שב לעיירה כדי לגלות שמשפחתו אינה מכירה בו; פטריק אדמסקי, יהודי מומר שהפך להיות אנטישמי בשל האופן שבו משפחתו נבגדה על ידי הקהילה היהודית; שליימל קנטור, חזן זייפן שמתפרנס מקטיעת שירתו וצבי-מאיר שפייזמן, הבעל שנטש את אחותה של פאני, ומי שמדמה את עצמו לנביא זעם. התנועה שמחוללת פאני לא רק מסחררת את הנפשות של הדמויות, היא גם מרעידה את אמות הסיפים של האימפריה הרוסית. העקבות שמשאירה פאני מעוררים את פיוטר נובאק, מפקד הפלך של המשטרה החשאית וקצין צבא נכה בדימוס, לצאת אחרי החבורה המשונה. החקירה מובילה את נובאק אל התנגשות בלתי נמנעת עם צבא הצאר, ומה שמתחיל כפרשייה מקומית במוטלה, עיירה יהודית זניחה, מצליח לפרוץ מתחומי השטעטל ולערער את יסודות השלטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "דופק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "אדם וסופי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "דיני ירושה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "תיקון אחר חצות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

על Wittgenstein's Ethical Thought[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרי דעות של יניב איצקוביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפלאספן הקלישאות, באתר הארץ, 9 במאי 2007
  2. ^ יורם קניוקמאחורי הכסף יש סיפור: אנתולוגיה של נובלות - אנשים עשויים ממלים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2010
  3. ^ גילי איזיקוביץ, יניב איצקוביץ' ורונית רוקאס בין זוכי פרס רמת גן למצוינות ספרותית, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
  4. ^ גילי איזיקוביץ, הסופר יניב איצקוביץ זכה בפרס עגנון, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2016
  5. ^ לא בגדול מדי או בקטן מדי, אלא במדויק, באתר הארץ, נימוקי חבר השופטים לבחירת הרומן "דופק" לספר הביכורים של 2007