ינישוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ינישוק
Joniškis
Coat of arms of Joniskis.svg
סמל ינישוק
Flag of Joniskis.gif
דגל ינישוק
Joniskio centras.JPG
מרכז העיר
מדינה ליטאליטא  ליטא
מחוז מחוז שאולאי
מחוז משנה ינישוק
שטח 8.95 קמ"ר
גובה 60 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 8,757 (נכון ל־2017)
קואורדינטות 56°14′20″N 23°36′50″E / 56.23889°N 23.61389°E / 56.23889; 23.61389
אזור זמן UTC +2
www.joniskis.lt
שרידי בית הכנסת הלבן בעיירה

ינישוקליטאית: Joniškis, יונישקיס להאזנה (מידעעזרה); ביידיש: יאנישאָק, בפולנית: Janiszki) היא עיר קטנה, מרכזו המנהלי של מחוז משנה ינישוק במחוז שאולאי שבצפון ליטא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינישוק הוקמה בפברואר 1536, כאשר הבישוף של וילנה ביקר במקום. הוא מצא שהתושבים פגאנים, הטביל אותם לנצרות, ובמקום הוקמה כנסייה מעץ. שם היישוב נובע משמו של הבישוף - יונה. היישוב צמח סביב לכנסייה וקיבל ממלך פולין, זיגמונט השלישי ואזה, זכויות עירוניות ב-1616. בעקבות חלוקת פולין ב-1795 הפכה העיר לחלק מן האימפריה הרוסית. עקב כך, נשלל מעמדה העירוני. במאה ה-19 הפכה העיר למרכז מסחרי בולט. לקוחות מפרוסיה, פולין ומתוככי רוסיה הגיעו לירידים גדולים שנערכו בעיר ובהם נמכרו בעיקר פשתן, אך גם מוצרים חקלאיים וטבק. הדרך הראשית בין ריגה לטילזיט נסללה בשנים 1836–1858 ועברה דרך העיר. ינישוק ממוקמת על קו הרכבת קובנה-ריגה בקרבה לגבול עם לטביה.

הקהילה היהודית בינישוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא, אוגוסט השלישי, הזמין ב-1737 בעלי מלאכה יהודים להתיישב בעיר. ב-1847 כבר נמנו בה 1042 יהודים, וחמישים שנה לאחר מכן (1897), נמנו 2,277 יהודים - מחצית האוכלוסייה המקומית שעמדה על 4,474 איש. בית הכנסת "הלבן" הוקם ב-1823 ובית הכנסת "האדום" ב-1847.

ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו יהודי האזור ורק חלקם חזרו אליה עם תום המלחמה. בעיירה היה בנק עממי יהודי, פעלו בה מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן סניף של "איגוד הלוחמים היהודים במלחמת השחרור של ליטא" ("פֿראנטקעמפֿער").

בינישוק התקיימו שלושה בתי כנסת ובהם התנהלו לימודים בתחומי היהדות, שיעורי משניות, שיעורים בתלמוד הבבלי ועוד. בין רבני העיירה היו: רבי שלום איזראלסון, מחבר "דברי שלום"; רבי יחיאל מיכל וולפסון, מחבר "שפת הים"; רבי דוד טבל קצנלנבוגן, ורבי נחום בצלאל דזימיטרובסקי שנספה בשואה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התקיימה בינישוק קהילה יהודית מצומצמת יחסית, וערב השואה עמד מספר יהודי העיירה על 600 איש.

ב-24 ביוני 1941 נפלה העיר בידי הוורמאכט, ותוך מספר ימים החלו לאומנים ליטאים לפרוע ביהודים. החל ב-11 ביולי חויבו יהודי העיירה בענידת טלאי צהוב. ב-19 ביולי רוכזו כל יהודי העיירה בבית הכנסת וכ-150 גברים נורו למוות ביער וילקיאושיס הסמוך לעיר. ב-24 באוגוסט הועברו כ-150 מן היהודים לגטו בעיירה זאגר הסמוכה וביום ד' באלול ה'תש"א, 27 באוגוסט 1941, נרצחו שארית יהודי העיר, 355 במספרם, בידי משטרת העזר הליטאית ביער וילקיאושיס.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ינישוק בוויקישיתוף