ינקייבו

ינקייבו
Єнáкієве

סמל ינקייבו דגל ינקייבו
מדינה / טריטוריה	אוקראינה (דה יורה) הרפובליקה העממית של דונצק (דה פקטו)
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1898
על שם	פיודור ינקייב
שטח	42.5 קמ"ר
גובה	260 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	79,348 (2017)
קואורדינטות	48°13′N 38°12′E
אזור זמן	UTC+2
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת אוקראינה מוגדלת)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים ינקייבו (למפת אוקראינה רגילה)   קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקיב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים השחור ים אזוב קרים ינקייבו (למפת מחוז דונצק רגילה)   דונצק מריופול מקייבקה הורליבקה קראמטורסק חרקוב לוהנסק רוסיה ים אזוב זפוריז'יה דניפרו. ינקייבו (למפת מחוז דונצק מוגדלת)   דונצק מריופול מקייבקה הורליבקה קראמטורסק חרקוב לוהנסק רוסיה ים אזוב זפוריז'יה דניפרו. ינקייבו tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

ינקייבו (באוקראינית: Єнáкієве, ינקייבה; ברוסית: Ена́киево) היא עיר במזרח אוקראינה, במחוז דונצק, ומשמשת כמרכז המינהלי של קהילת ינאקייבה העירונית שבמחוז הורליבקה (Horlivka Raion). העיר שוכנת על נהר קרינקה (Krynka), כ-60 ק"מ מהעיר דונצק – המרכז המינהלי של המחוז. אוכלוסיית העיר הוערכה בכ-76,673 תושבים נכון לשנת 2022.

ינקייבו היא מרכז אזורי חשוב לתעשיית כריית הפחם, מטלורגיה, ייצור כימיקלים ותעשייה. התעשייה המיושנת בעיר גרמה לתקלות, כמו פיצוץ גז שאירע ביוני 2008 באחת ממכרות הפחם שלה. ינקייב נוסדה בשנת 1898, כאשר מספר יישובים של פועלים סביב מפעלי הברזל והפלדה אוחדו ליישוב אחד שנקרא על שם פיודור ינאקייב. המכרות הראשונים באזור פעלו כבר משנת 1883. בשנת 1925 הפכה ינקייבו לעיר רשמית. עד 1958 העיר והמפעלים התרחבו משמעותית והשיגו את הכפרים הסמוכים סימיוקוו (Simyukuo), יברח (Yevrah) וצ’ימינייני (Tsiminyenny), שכל תושביהם יושבו מחדש לאחר שהזיהום והשפכים מהמפעלים הפכו את האזור לבלתי ראוי למחיית בעלי חיים. אחד ממפעלי המטלורגיה הוותיקים באוקראינה – מפעל הברזל והפלדה של ינקייבו – פועל בעיר.

העיר ינקייבו מוכרת גם כמקום הולדתו של נשיא אוקראינה לשעבר, ויקטור ינוקוביץ' (שכיהן בין השנים 2010–2014), ושל בנו, שהיה חבר הפרלמנט האוקראיני בין השנים 2006 ל־2014.

תולדות היישוב

ההתיישבויות הראשונות בשטח העיר ינקייבו של היום הוקמו בשנת 1783. בשנת 1858 נפתחה במקום מכרה הפחם סופייבסקי, ובמקביל נבנה מפעל הברזל פטרובסקי – הידוע כיום בשם מפעלי הברזל והפלדה של ינקייבו (Yenakiieve Iron and Steel Works). בשנת 1895 ייסדו המהנדסים פ. ינאקייב וב. ילובצקי יחד עם אנשי עסקים בלגים חברת מתכות רוסית-בלגית, שב־1897 הקימה את מפעל הברזל החדש פטרובסקי באזור פיודורובקה. סביב המפעל נפתחו מכרות פחם, ולצידם קמו יישובים, שהתאחדו ב־1898 ליישוב אחד בשם ינאקייבסקי, על שם מייסד החברה. הסופר אלכסנדר קופרין, שעבד במפעל בשנת 1896, תיאר את חיי הפועלים בסיפורו "מולוך". לפני מלחמת העולם הראשונה נבנו בינקייבו מספר מפעלים – כימיה של קוקה, לבנים, מבשלת בירה ומחלבה. מפעל פטרובסקי הפך לאחד ממפעלי המתכת הגדולים ביותר בדרום רוסיה (במקום השלישי), וב־1913 ייצר כ־349,200 טון ברזל יצוק ו־316,400 טון פלדה. בעקבות ההרס שנגרם לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים של 1919–1921, מפעל פטרובסקי נותר המפעל היחיד שייצר פלדה. בשנת 1925 מנתה אוכלוסיית ינקייבו כ־34,000 נפש, והיא קיבלה מעמד של עיר.

בשנת 1928 שונה שם העיר לריקוב, על שמו של איש המפלגה והמדינה הסובייטי אלכסיי ריקוב. לאחר שריקוב נעצר בשנת 1937, שונה שמה שוב לאורדז'וניקידזה, על שם מנהיג סובייטי נוסף – סרגו אורדז'וניקידזה. בשנת 1943 הוחזר לעיר שמה המקורי, ינקייבו. עד שנת 1939 מנתה אוכלוסיית העיר כ־88,200 תושבים.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה ינקייבו תחת מצור של יחידות עזר איטלקיות שסופחו לצבא הגרמני, ואחריהן הגיעו גם יחידות גרמניות. העיר הותקפה החל מ-31 באוקטובר 1941 ושוחררה רק ב-3 בספטמבר 1943. הקרבות ברחובות היו עזים בין סוף נובמבר לתחילת דצמבר 1941. גיוס אזרחים לעבודות כפייה (Ostarbeiter) החל בדצמבר 1941. בשנת 1950 הועמדו כתריסר שבויי מלחמה איטלקיים לדין על פשעי מלחמה בעיר, כולל הרס בית חולים. ככל הנראה לא נרשמו הרשעות, ועד 1954 הושבו כל שבויי המלחמה האיטלקיים לאיטליה.

בשנות ה-50 הוקמו בינקייבו מספר מפעלים חדשים, ביניהם למוצרי בטון מזוין, חומרי בניין, בניית בתים ותיקון כלי רכב. ב-16 בספטמבר 1979, בסמוך לעיר, במכרה "יוני קומונר", התקיים אחד מהפיצוצים הגרעיניים למטרות כלכליות – פרויקט בשם "קליבאז'". בשנת 2002 נסגר המכרה מאחר שנחשב ללא פוטנציאל כלכלי, אך פעילי סביבה הביעו דאגה מהאפשרות שהמכרה יוצף במים, מה שעלול לגרום לזיהום רדיואקטיבי של מי התהום. לכן, המשאבות ממשיכות לשאוב מים מהמכרה הנטוש עד היום.

במהלך המלחמה בדונבאס, העיר ינקייבו נכבשה על ידי בדלנים פרו-רוסיים, כאשר ב-13 באפריל 2014 השתלטו פעילים פרו-רוסיים על בניין העירייה והכריזו שהעיר היא חלק מהרפובליקה העממית של דונצק.

ב-7 באוגוסט 2014, בדלנים הפילו מטוס קרב אוקראיני מדגם מיג-29 מעל ינקייבו, ככל הנראה באמצעות מערכת טילי בוק שסופקה על ידי רוסיה; הטייס ניסה להסיט את המטוס מאזורי מגורים. ב-13 באוגוסט נעצרה פעילות המפעל המטלורגי בעיר, בהודעת ההנהלה נמסר כי הדבר נעשה "כדי למנוע אסון תעשייתי ולשמור על חיי התושבים". מערכת האוצר והבנקים הפסיקה לפעול לחלוטין בעיר, ופעילותם של מספר מפעלים נוספים הושעתה. נוצר מחסור במוצרים. ב-18 בנובמבר התקיימה בעיר שביתת רעב ראשונה. ב-14 בנובמבר נכללה ינקייבו ברשימת היישובים במזרח אוקראינה שבהם השלטון האוקראיני אינו פועל זמנית.

אוכלוסייה

כמות התושבים בעיר לפי שנים

שנה	אוכלוסייה
1897	3,167
1927	24,291
1939	88,566
1959	92,306
1970	92,131
1979	114,163
1989	120,332
2002	103,997
2012	84,187
2021	77,053

לפי מרשם האוכלוסין היחיד שנערך באוקראינה (בשנת 2001) 51 % מתושבי העיר היו רוסים ו־45 % – אוקראינים. אך מבחינת שפת האם, הצהירו 89% מהתושבים כי שפת האם שלהם היא רוסית. 10% – ששפת האם שלהם אוקראינית.

יהודי ינקייבו

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-3,300 יהודים, ופעל בה בית ספר יידי. במהלך התקדמות הגרמנים לעומק ברית המועצות במבצע ברברוסה, הצליחו רוב יהודי העיר להימלט ממנה מזרחה.

ב-31 באוקטובר 1941 עזב הצבא האדום את העיר. יום למחרת נכנסו הגרמנים לעיר. על היהודים, שנותרו בה, הוטלו תוך זמן קצר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע וטלאי צהוב, הגבלות תנועה וחובת ביצוע עבודות כפייה, וזאת תוך שוד רכוש היהודים בעיר.

בפברואר 1942 רוכזו כ-750 היהודים שנותרו בעיר בגטו קטן שהוקם בה, אשר רבים מיושביו מתו מרעב וממחלות. באפריל 1942 הועברו כ-500 מיושבי הגטו למכרה פחם, שם נספו. 18 משפחות יהודיות שהושארו בגטו נרצחו בספטמבר 1942.

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו יהודים להתגורר בינקייבו. לי מרשם האוכלוסין, שנערך באוקראינה בשנת 2001 התגוררו בעיר 291 יהודים (כ-0.2% מכלל האוכלוסייה).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ינקייבו בוויקישיתוף

• "ינקייבו", באתר JewishGen (באנגלית) (נדרש רישום)
• יינקייבו (Yenakiyevo) Ordzhonikidze)), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ינקייבו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1779), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
• ינקייבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• ינקייבו, ביישום טלגרם
• ינקייבו, ברשת החברתית VK
• ינקייבו, סרטונים בערוץ היוטיוב