יסוד טרנס-אורני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יסוד טרנס-אורני (אנגלית: Transuranium element) הוא יסוד שמספרו האטומי גדול ממספרו האטומי של אורניום (92). כל היסודות הטרנס-אורניים נוצרו באופן מלאכותי, מלבד הנפטוניום והפלוטוניום‏‏[1] שנמצאים בכמויות זעירות בעפרת אורניום: שאר היסודות הם תוצאה של "הפצצת" אטומים בחלקיקים שונים על ידי שימוש במאיצי חלקיקים. רובם בעלי זמן מחצית חיים שקצר משמעותית מגילו של כדור הארץ, וגם אם היו קיימים בעת היווצרותו, דעכו זה מכבר.

חוסר היציבות של היסודות שמעבר לאורניום נובע מהמרחק הרב שבין הנוקליאונים בגרעין של אטום בגודל כזה. כדי שגרעין יהיה יציב, צריך הכוח הגרעיני החזק (היוצר משיכה בין פרוטונים) להתגבר על הכוח החשמלי (היוצר דחייה בין פרוטונים). מכיוון שהכוח החזק בין שני פרוטונים דועך מהר מאוד ככל שהמרחק ביניהם גדל (מהר בהרבה מדעיכת הכוח החשמלי ביניהם) הוא אינו מצליח להתגבר על הדחייה החשמלית שבין הפרוטונים בגרעינים גדולים מדי - כלומר, בגרעיני היסודות הטרנס-אורניים.

יסודות טרנס-אורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אטומי (z) שם שנת גילוי/יצירה מגלים/יוצרים מוסד
93 נפטוניום 1940 אדווין מקמילן
פיליפ אבלסון
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
94 פלוטוניום 1941-1940 גלן סיבורג ואחרים אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
95 אמריציום 1944 גלן סיבורג
אלברט גיורסו ואחרים
פרויקט מנהטן
96 קוריום 1944 גלן סיבורג
אלברט גיורסו ואחרים
פרויקט מנהטן
97 ברקליום 1949 גלן סיבורג
אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
98 קליפורניום 1950 גלן סיבורג
אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
קנת סטריט
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
99 איינשטייניום 1952 אלברט גיורסו ואחרים המעבדה הלאומית לוס אלמוס
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
100 פרמיום 1952 אלברט גיורסו ואחרים המעבדה הלאומית לוס אלמוס
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
101 מנדלביום 1955 אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
גלן סיבורג
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
102 נובליום 1958 אלברט גיורסו
תורביורן סיקלאנד
גלן סיבורג
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
103 לורנציום 1961 אלברט גיורסו
תורביורן סיקלאנד ואחרים
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
104 רתרפורדיום 1968 אלברט גיורסו
מאטי נורימה ואחרים
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
105 דובניום 1970 אלברט גיורסו
מאטי נורימה ואחרים
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
106 סיבורגיום 1974 אלברט גיורסו
מאטי נורימה
גלן סיבורג ואחרים
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
107 בוהריום 1981 פטר ארמברוסטר
גוטפריד מינצנברג ואחרים
מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
108 האסיום 1984 גוטפריד מינצנברג
פטר ארמברוסטר ואחרים
מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
109 מייטנריום 1982 גוטפריד מינצנברג
פטר ארמברוסטר ואחרים
מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
110 דרמשטטיום 1994 זיגורד הופמן ואחרים מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
111 רנטגניום 1994 זיגורד הופמן ואחרים מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
112 קופרניקיום 1996 זיגורד הופמן ואחרים מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאט (גרמניה)
113 אונונטריום 2004 קוסוקה מוריטה RIKEN, טוקיו (יפן)
114 פלרוביום 1999 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
115 אונונפנטיום 2004 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
116 ליברמוריום 2000 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
117 אונונספטיום 2010 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
118 אונונאוקטיום 2002 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏G.T. Seaborg and M.L. Pearlman, J. Am. Chem. Soc. 70 1948, p. 1571‏
Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.