יסוד טרנס-אורני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יסוד טרנס אורני)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יסוד טרנס-אורני (אנגלית: Transuranium element) הוא יסוד שמספרו האטומי גדול ממספרו האטומי של אורניום (92). כל היסודות הטרנס-אורניים נוצרו באופן מלאכותי, מלבד הנפטוניום והפלוטוניום[1] שנמצאים בכמויות זעירות בעפרת אורניום: שאר היסודות הם תוצאה של "הפצצת" אטומים בחלקיקים שונים על ידי שימוש במאיצי חלקיקים. רובם בעלי זמן מחצית חיים קצר משמעותית מגילו של כדור הארץ, וגם אם היו קיימים בעת היווצרותו, דעכו זה מכבר.

חוסר היציבות של היסודות שמעבר לאורניום נובע מהמרחק הרב שבין הנוקליאונים בגרעין של אטום בגודל כזה. כדי שגרעין יהיה יציב, צריך הכוח הגרעיני (היוצר משיכה בין פרוטונים) להתגבר על הכוח החשמלי (היוצר דחייה בין פרוטונים). מכיוון שהכוח הגרעיני בין שני פרוטונים דועך מהר מאוד ככל שהמרחק ביניהם גדל (מהר בהרבה מדעיכת הכוח החשמלי ביניהם), הוא אינו מצליח להתגבר על הדחייה החשמלית שבין הפרוטונים בגרעינים גדולים מדי - כלומר, בגרעיני היסודות הטרנס-אורניים.

היסוד הבא בתור, שטרם יוצר, הוא אונונניום.

יסודות טרנס-אורניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אטומי (z) שם שנת גילוי/יצירה מגלים/יוצרים מוסד
93 נפטוניום 1940 אדווין מקמילן
פיליפ אבלסון
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
94 פלוטוניום 19411940 גלן סיבורג ואחרים
95 אמריציום 1944 גלן סיבורג
אלברט גיורסו ואחרים
פרויקט מנהטן
96 קוריום 1944
97 ברקליום 1949 גלן סיבורג
אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
98 קליפורניום 1950 גלן סיבורג
אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
קנת סטריט
99 איינשטייניום 1952 אלברט גיורסו ואחרים המעבדה הלאומית לוס אלמוס
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
100 פרמיום 1952
101 מנדלביום 1955 אלברט גיורסו
סטנלי גרהרד תומפסון
גלן סיבורג
המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
102 נובליום 1958 אלברט גיורסו
תורביורן סיקלאנד
גלן סיבורג
103 לורנציום 1961 אלברט גיורסו
תורביורן סיקלאנד ואחרים
104 רתרפורדיום 1968 אלברט גיורסו
מאטי נורימה ואחרים
105 דובניום 1970 אלברט גיורסו
מאטי נורימה ואחרים
106 סיבורגיום 1974 אלברט גיורסו
מאטי נורימה
גלן סיבורג ואחרים
107 בוהריום 1981 גוטפריד מינצנברג
פטר ארמברוסטר ואחרים
מרכז הלמהולץ למחקר יונים כבדים, דרמשטאדט (גרמניה)
108 האסיום 1984
109 מייטנריום 1982
110 דרמשטטיום 1994 זיגורד הופמן ואחרים
111 רנטגניום 1994
112 קופרניקיום 1996
113 ניהוניום 2004 קוסוקה מוריטה RIKEN, טוקיו (יפן)
114 פלרוביום 1999 יורי אוגאנסיאן ואחרים המכון המאוחד למחקר גרעיני, דובנה (רוסיה)
115 מוסקוביום 2004
116 ליברמוריום 2000
117 טנסין 2010
118 אוגאנסון 2002

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G.T. Seaborg and M.L. Pearlman, J. Am. Chem. Soc. 70 1948, p. 1571
Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.