יעבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעבד
يعبد
יעבד
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה ג'נין
ראש העיר וואליד עבאדי
שטח 21.6 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 16,953[1] (2016)
קואורדינטות 32°26′46″N 35°10′20″E / 32.446134°N 35.172113°E / 32.446134; 35.172113
אזור זמן UTC +2

יעבדערבית: يعبد) היא עיירה פלסטינית בצפון-מערב השומרון. העיירה ממוקמת מדרום לאום אל פחם ו-20 ק"מ מערבית מג'נין, 7 ק"מ מכביש שכם - ג'נין. מספר תושביה 16,953 (שנת 2016)[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ממצאים ארכאולוגים, על פי סקר הר מנשה, הכפר מיושב ברציפות החל מתקופת הברזל. במרכז הכפר נמצא מבנה מקמם שייח עווידת. המבנה כנראה נבנה על שרידי כנסייה ביזנטית. הכפר מוקף במספר אתרים ארכאולוגיים: תל דותן, תל מחפר וח'ירבת אל-חמאם.

התקופה העותמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר עם 62 בתים בסנג'ק שכם. תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, גפנים, עיזים ועל כוורת דבורים לייצור דבש.[2]

בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בכפר וכתב: "הכפר ממוקם על גבעה מוקפת מטעי זיתים, תושבי הכפר מעבדים את האדמות שבעמק (דותן)".[3] בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר הבנוי על רכס, רוב תושבי הכפר הם משתי חמולות, וגרים גם נוצרים.[4]

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ביעבד הייתה אוכלוסייה של 1,733 נפש, כולם מוסלמים.[5] במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-2,383 נפש ונמנו 418 בתים.[6]

בתקופת מאורעות 19361939 יעבד שימשה אחד המרכזים לארגון המרד הערבי הגדול. כאשר שלטונות המנדט החליטו לשים קץ למרד היה הכפר אחד הראשונים שבו הופעלו האמצעים הקשים נגד המורדים. אחד ממנהיגי המרד עז א-דין אל-קסאם נהרג ליד הכפר. ב-7 בנובמבר 1935 עקב סמל משטרת המנדט הבריטי, משה רוזנפלד, אחר אנשי "כנופיית עז א-דין אל-קסאם" (הידועה גם בשם "היד השחורה") שגנבו פירות ובקר מעין-חרוד ומיישובי הסביבה. הגנבים רצחו את הסמל ליד הר הגלבוע. בעקבות הרצח, פתחו הבריטים במצוד נרחב אחרי אל-קסאם ולוחמיו. אל-קסאם ואנשיו ישבו בהרים וכפריי הסביבה סיפקו להם מזון.[7] ב-19 בנובמבר הם אותרו וכותרו, ככל הנראה בעזרת מלשינים, במקמם "שיח' זיד" הסמוך ליעבד. ביום 20 בנובמבר 1935, כוח בריטי שכלל 150 אנשים החל בקרב כנגד הכנופיה. בכוח השתתף גם מטוס סיור. לכוח של קסאם היו רובים ופצצות שזרקו על השוטרים. הקרב נמשך כשעתיים. אל-קסאם נהרג יחד עם ארבעה מחבורתו. במבצע נתפסו 9 רובים, אקדח אוטומטי וכמות גדולה של כדורים.[8] שמונה נוספים נלכדו ונדונו למאסר.[9] בעקבות הצלחת המבצע, שבו הופעלו אמצעים קשים, הצבא הבריטי המשיך בה בשאר הכפרים הערבים עד לחיסול המרד, ערב מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1945 אוכלוסיית הכפר מנתה 3,480 תושבים ושטח אדמותיו כ-37,000 דונם, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.[10]

במהלך הקרב על ג'נין, ב-1 ביוני 1948, הופצץ הכפר מן האוויר על ידי חיל האוויר הישראלי[11].

לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.

לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, גדוד 25 מחטיבת ברק, בפיקוד סא"ל משה בר כוכבא, כבש את הכפר, בבוקר ה-6 ביוני, לאחר הפצצה אווירית, והוא עבר משליטה ירדנית לישראלית[12].

בפברואר 1980, החלה הקמתה של ההתנחלות מבוא דותן מדרום לכפר[13]. כ-120 דונם של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר הופקעו לצורך הקמת ההתנחלות[14], בעיקר לצורך סלילת כבישי גישה לגבעה שעליה הוקמה מבוא דותן. גבעת הטרשים שעליה הוקמה ההתנחלות הוכרזה אדמת מדינה על ידי פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מאחר שלא הייתה מעובדת[15].

לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך כמעט כל השטח החקלאי סווג כשטח C. בפברואר 2001 הוקם מאחז "מעוז צבי" על גבעה החולשת על הכפר מדרום. המאחז נקראה על שמו של צבי שלף תושב מבוא דותן שנהרג בפיגוע ירי[16]. לאחר האינתיפדה השנייה הופקעו מאות דומים מאדמות הכפר לצורך סלילת כביש "עוקף יעבד" ובניית גדר הפרדה[17].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביבת היישוב עשירה בסדנאות לייצור פחם עץ לשימוש ביתי, שנמכר בעיקר בישראל לשימוש במנגלים. תעשייה זו מהווה מקור פרנסה עיקרי לתושבי האזור, אך מהווה גם מפגע סביבתי משמעותי המזהם את האוויר. הגזם מובא בעיקר מישראל, ומוצב בערימות בצורת חרוט. הערימות מכוסות קש, ומוצתות למשך 21 יום, עד שנוצר פחם[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעבד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Localities in Jenin Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2. p. 128
  3. ^ Guérin, 1875, pp. 6-8
  4. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 47
  5. ^ Barron, 1923, Table IX, Sub-district of Nablus, p. 25
  6. ^ Mills, 1932, p. 66
  7. ^ תום שגב, ימי הכלניות – ארץ ישראל בתקופת המנדט, 1999, פרק 17, עמ' 296-294; הערות 5, 8-7, עמ' 497.
  8. ^ איך נתפסה כנופית הטרוריסטים, דבר, 21 בנובמבר 1935
    קרב דמים בין המשטרה וחבורת הטרוריסטים, דבר, 21 בנובמבר 1935
  9. ^ משפט חבורת אל קסאם, דבר, 20 באוקטובר 1936
  10. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 17 with a total of 16,439 dunams of land
  11. ^ צבא ישראל חדר לתחומי העיר ג'נין, דבר, 4 ביוני 1948
  12. ^ סא"ל א' ריינר, ‏קרבות השריון בעמק דותן ובזבאבדה, מערכות 191-192, יוני 1968
    אפרים קם, ‏קרבות השריון בשומרון 1967: נקודת מבט ירדנית, מערכות 219, נובמבר 1971
  13. ^ עמוס לבב, החלה הקמת דותן, מעריב, 21 בפברואר 1980
    גבי קסלר, אושרו 91 מיליון לשלוש התנחלויות, מעריב, 18 בדצמבר 1979
  14. ^ בניית התנחלויות על אדמות פרטיות – הנתונים הרשמיים באתר שלום עכשיו
  15. ^ יוסף חריף, הוא יכול לערער, אני מבצע" אמר אריאל שרון בישיבת הממשלה, מעריב, 3 בספטמבר 1979
    יוסף חריף, מחקר על אדמות מדינה ביו"ש שערכה המשפטנית פליאה אלבק מנע את משבר, מעריב, 15 באוקטובר 1979
  16. ^ נדב שרגאיאל תטעו בנו, הדמעות שזולגות על לחיינו אינן דמעות ייאוש, באתר הארץ, 1 ביוני 2001
  17. ^ Hundreds of dunums confiscated for bypass road construction 07, May, 2007, POICA
  18. ^ חיים לוינסוןתעשיית הפחם הפלסטינית חונקת את תושבי עמק דותן, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010