יעיש גיאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב יעיש גיאת (18401929) חי ונפטר בתימן, מאחרוני המקובלים שידעו קבלה מעשית בעיר צנעא שבתימן. הוא נחשב לתלמיד חכם עצום בידיעותיו ולצדיק במעשיו ואורח חייו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעיש גיאת נולד בשנת 1840, והתייתם מהוריו כאשר היה בגיל 6 בערך. מסיבה זו נמנע ממנו ללמוד תורה באותו הזמן ככל היתומים בתימן בתקופתו. כמה שנים לאחר מכן הוא הוזמן לעלות לקריאת התורה בשבת, אך כיוון שלא ידע לקרוא - הוא התבייש מאוד, ובכה למשך כל אותה שבת. יום לאחר מכן הוא עזב את צנעא, ופנה לאחד הכפרים הצפוניים יותר, ושם למד תורה עד שהיה למלמד תינוקות. ככל שגדל והתבגר, היה הרב יעיש גיאת נבון יותר ויותר, עד שהיה בקיא בספרים רבים, אותם זכר בעל פה. לאחר מכן, הוא חזר לצנעא והתיישב שם.

כאשר התקרב הרב יעיש גיאת לגיל הזקנה, נחלשה ראייתו עד שנתעוור לגמרי, ונזקק למלווה עד סוף ימיו שיצא ויבוא איתו לבית הכנסת "שרעבי", שבו התפלל.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יעיש גיאת נפטר ביום שישי, בשנת 1929. מסופר שנפטר כשעה בלבד לפני כניסת השבת, ולמרות הזמן המועט שנותר לקבורה, הצליחו אנשי החברה קדישא לעשות את הכול כראוי ולקברו לפני כניסת השבת. חסידיו וממשיכי דרכו יודעים לספר כי עמדה לרב יעיש גיאת החמה באותו יום, וכן דבר ידוע הוא בסוד היהדות שאדם הנפטר שעה לפני כניסת השבת - נמצא במדרגה הגבוהה ביותר בעולם הזה - "צדיק יסוד עולם"[דרוש מקור]. עם פטירתו שקעה תקופה ארוכה של חכמי הקבלה המעשית בצנעא. נכדו היה הרב ישראל גיאת, מרבני העיר שבאם בתימן, שעלה לארץ והתגורר באשקלון עד פטירתו בשנת 1997.