יעל וילנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעל וילנר
YAEL WILLNER.jpg
לידה 22 בספטמבר 1959 (בת 59)
ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות מערכת המשפט בישראל
תפקידים בולטים
  • שופטת בבית משפט השלום בחיפה: יוני 1998-ינואר 2006
  • שופטת בבית משפט המחוזי בחיפה ינואר 2006-אוגוסט 2017
  • שופטת בבית המשפט העליון: אוקטובר 2017 - היום

יעל וילנר (נולדה ב-22 בספטמבר 1959) היא שופטת בבית המשפט העליון החל מ-30 באוקטובר 2017. קודם לכן כיהנה כשופטת בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בחיפה.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה לרות חנה ונחום אריאלי. למדה לימודים תיכוניים באולפנת חורב בירושלים, וסיימה את לימודיה ב-1977. בתקופה זו השתתפה בניסיון ההתנחלות הראשון של גוש אמונים בסבסטיה, שבשומרון. שירתה שנה אחת בשירות לאומי בקריית שמונה.

בשנים 19781982 למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ותוך כדי הלימודים, בשנים 1980–1981, שימשה כעוזרת פרלמנטרית לחבר הכנסת חיים קופמן מ"הליכוד". התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון משה בייסקי ולאחר מכן אצל דורית ביניש בפרקליטות המדינה. בשנת 1983 הוסמכה כעורכת דין, ובין השנים 19831998 עבדה כעו"ד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1998 מונתה וילנר לשופטת בבית משפט השלום בחיפה. באוקטובר 2004 מונתה לרשמת ושופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה ובינואר 2006 מונתה לשופטת בבית משפט זה.

בדצמבר 2011 הייתה מועמדת לכהונה בבית המשפט העליון,[1] אך לא נבחרה. בפברואר 2017 נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון,[2] וב-30 באוקטובר 2017 החלה לכהן בתפקיד זה.

פסיקותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנר נחשבת לשופטת שאיננה נוטה באופן מובהק לשמרנות או לליברליות.[3]

ענישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתייחס לענישה כתבה השופטת וילנר[4]:

"ההרתעה מהווה שיקול בעל משקל נכבד בענישה, אך היא אינה חזות הכול. בבסיס הענישה עומדות תכליות נוספות, אשר איני סבורה כי הן נופלות בחשיבותן מהתכלית ההרתעתית. אחת מתכליות אלה, היא התכלית השיקומית, ... בשיטתנו המשפטית, נדמה שמעמדה של התכלית השיקומית בענישה גבוה מזה של התכלית ההרתעתית, וכי שיקומו של הנאשם מהווה שיקול משמעותי בגזירת עונשו ... חשיבותו של ההליך השיקומי, המסייע לנאשם לצאת ממעגל העבריינות ולהשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי, אינה נעוצה אך בטובתו של הנאשם, וההתחשבות בשיקולי שיקום אינה בבחינת הפעלת "מידת הרחמים" או התנהלות של לפנים משורת הדין. אדרבה, יש בשיקולים אלה כדי לקדם את האינטרס של כלל הציבור, ואף להגן על קורבנות פוטנציאליים – לא פחות, ולעיתים אף יותר, משיקולי ההרתעה. הדברים האמורים נכונים ביתר שאת עת עסקינן בעבירות מין, שכן ממחקרים שנערכו בתחום עולה כי שיעור הישנות העבירות בקרב עברייני מין אשר לא עברו הליך שיקומי – גבוה, וכי לאורך זמן אף גוברות תדירות העבירות וחומרתן"

מפסיקותיה בבית המשפט המחוזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בינואר 2006 פסקה כי "כאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם, והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה, מזונות מופחתים" אך ציינה "איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר".[5] וילנר חזרה על דבריה אלו בפסקי דין שנתנה גם לאחר עשור.[6]
  • בנובמבר 2007 פסקה פיצויים בסך 937,000 ש"ח לתלמיד כיתה ה', שלאחר שהוצא מהכיתה שיחק ונפגע בעינו ונותר עם 50% לקות ראייה.[7]
  • במרץ 2009 קבעה תקדים כאשר תיקנה טעות בחוק על ידי הוספת מילה, במקום דרך פרשנות.[8] בעניין פטור מארנונה למעונות יום הוסיפה את המילה "מעון".[9]
  • ביוני 2009 הורתה לצוות רפואי בבית החולים לטפל ביולדת ובעובר שברחמה בכל דרך הנראית לרופאים, לרבות ניתוח. הוראה זו ניתנה בעת הלידה, חרף התנגדותה של היולדת, וזאת משום שנשקפה סכנה ליולדת ולעובר.[10]
  • ביולי 2011 החליטה שלא לקבל עדותו של מנוח, באמצעות נשמתו שהתגלגלה, על פי הנטען בבקשה, לילד בן 7 שאת תצהירו ביקשו יורשי המנוח להגיש. נימוקי השופטת: "דיני הראיות במדינת ישראל מצויים בסְפֵירָה המשפטית שאינה זהה ואינה חופפת לסְפֵירָה האמונית/דתית. משכך, אין באפשרותי להיעתר לבקשה, שכן התצהיר שהגשתו מבוקשת, אינו עונה על הדרישות על פי פקודת הראיות והדין הנוהג."[11]
  • במאי 2012 דחתה עתירות נגד התוכניות שייעדו את היישוב חריש לאוכלוסייה החרדית בלבד.[12]
  • באוגוסט 2015 דחתה תובענה ייצוגית נגד רשת "ארומה" בגין אי-אכיפת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון בסניפיה, בנימוק שלרשת אין אחריות לאכיפת החוק, אלא רק הזכיינים אחראים לכך.[13]

מפסיקותיה בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביוני 2018 קבעה בדעת הרוב, יחד עם דוד מינץ, שהפטור של חברת ביטוח מתשלום למבוטח שניסה לרמות את החברה חל גם כלפי צד ג' תם לב[14].
  • בינואר 2019 הייתה שותפה לדעת הרוב שפושט רגל זכאי לצו הפטר גם על חוב הנובע מערבות למזונות[15].

חיים אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנר היא אחת מששת ילדיהם של רות ונחום אריאלי, נכדתו של הרב יצחק אריאלי ואחייניתו של הרב מרדכי אילן. נשואה ליוסף וילנר ואם לארבעה. מתגוררת בשכונת נווה שאנן בחיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך "יעל וילנר" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 151-152, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל וילנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך קורות חייה באתר שופטים בישראל
  2. ^ חן מענית, ‏הוועדה הכריעה: אלה ארבעת השופטים החדשים שימונו לעליון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  3. ^ חן מענית, ‏הוועדה לבחירת שופטים מכונסת: סיכוי טוב לוילנר ואלרון, באתר גלובס, 22 בפברואר 2017
  4. ^ ע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-29 בינואר 2019
  5. ^ עמ (חיפה) 318/05 פלוני נ' פלונית, ניתן ב-30 בינואר 2006
    אריה אביאב, המהפכה בתשלום מזונות בישראל - האם מוצדקת?, באתר "משפטי", 30 ביוני 2015
  6. ^ עמ"ש (חיפה) 51098-09-14 א.כ. (קטין) ואחרים נגד ב.כ, ניתן ב-8 בפברואר 2015
  7. ^ א (חיפה) 915/02 ק.ג. נגד משרד החינוך ואחרים, ניתן ב-28 בנובמבר 2007
  8. ^ נועם שרביט, ‏לראשונה: ביהמ"ש תיקן טעות בחוק על ידי הוספת מילה ולא דרך פרשנות, באתר גלובס, 30 במרץ 2009
  9. ^ פסק הדין - באתר ארנונה
  10. ^ ה"פ (חיפה) 23437-06-09 פלוני נ. אלמונית, יוני 2009
  11. ^ תא (חיפה) 5211-02-09 עזבון המנוח מרואן קאסם נגד מדינת ישראל משרד הביטחון צבא ההגנה לישראל, ניתן ב-19 ביולי 2011
  12. ^ עינת פז-פרנקל, ‏נדחו העתירות: 50 אלף חרדים יישבו ביישוב חריש, באתר גלובס, 1 במאי 2012
  13. ^ גור מגידו, ‏נדחתה ייצוגית נגד ארומה בגין אי-אכיפת החוק נגד עישון בסניפיה, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2015
  14. ^ רע"א 1219/18 שי פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ב-18 ביוני 2018
  15. ^ ע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב, ניתן ב-3 בפברואר 2019