יעל לובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעל לובין
Yael Lubin
יעל לובין
יעל לובין
לידה 23 בספטמבר 1945 (בת 74)
ענף מדעי זואולוגיה
מקום מגורים ישראל
עיסוק מדענית עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר ארכנולוגיה ואקולוגיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעל לובין (Yael Lubin; נולדה ב-23 בספטמבר 1945) היא ביולוגית ישראלית, פרופסור אמריטי לארכנולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. נשיאת האגודה הבינלאומית לארכנולוגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל לובין נולדה ב-1945 בקיימברידג', מסצ'וסטס. היא נכדתו של הצייר אריה לובין. עלתה לישראל יחד עם משפחתה בשנת 1955. המשפחה השתקעה ברמת השרון, שם למדה לובין בבית ספר עממי והחלה להתעניין בעולם החי והצומח. בהמשך למדה בתיכון חדש בתל אביב-יפו, והיא מספרת כי "שיעורי הביולוגיה היו השיעורים המעניינים ביותר עבורי". מיד לאחר סיום התיכון, החלה ללמוד לתואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטה העברית בירושלים, לימודים אותם עזבה שנה לאחר מכן ב-1964, כדי ללמוד בארצות הברית. ב-1967 קיבלה תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק שם גם קיבלה ב-1968 תואר מוסמך על עבודת מחקר שכותרתה תקשורת בין טרמיטים. את הדוקטורט התחילה באוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל. כוונתה הייתה להמשיך ולחקור חברתיות של טרמיטים אך משהצטרפה כעוזרת מחקר למכון המחקר הטרופי של הסמית'סוניאן בפנמה, החלה לחקור עכבישים טרופיים. את המחקר עבור עבודת הדוקטורט שלה, שעסקה באקולוגיה התנהגותית של עכבישים מושבתיים, עשתה בגינאה החדשה, לשם נסעה עם עמיתיה למחקר. ב-1972 קיבלה תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת פלורידה. כפוסט-דוקטורנטית חקרה אמצעי ההגנה כימיים של נמלים וטרמיטים, כחלק מקבוצת מחקר שבחנה את אמצעי ההגנה של חרקים חברתיים כנגד דובי נמלים בפנמה וונצואלה. בסיום המחקר, שארך כ-7 שנים, שבה לגינאה החדשה והמשיכה לחקור אקולוגיה ותקשורת של מיני עכבישים חברתיים.

עם חזרתה לארץ ב-1984, הצטרפה כחוקרת למכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קמפוס שדה בוקר, שם עסקה באקולוגיה והתנהגות של עכבישים, בדגש על מינים מדבריים ואבולוציה של חברתיות בעכבישים. במקביל הייתה אחת ממייסדי מרכז מיטרני לביולוגיה מדברית, שבהמשך הפך למחלקה לאקולוגיה מדברית[1]. מחקריה מתפרשים על מגוון נושאים בתחום האקולוגיה הארכנולוגית, תוך שיתוף פעולה אקדמי עם חוקרים מרחבי העולם. בין התחומים שלימדה: אקולוגיה של עכבישנים, אקולוגיה התנהגותית, התנהגות בעלי חיים ושמירת טבע. ב-1995 מונתה לפרופסור מן המניין ובין השנים 2001 ו-2005 כיהנה כראש המחלקה לאקולוגיה מדברית.

ארגנה וכיהנה כיו"ר הוועדה המדעית בקונגרס האירופאי לארכנולוגיה ה-26 שהתקיים בשדה בוקר בשנת 2011.

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר בעבודתה של לובין רבים ומגוונים. בשלושה תחומים היא עוסקת עד היום במקביל:

  1. אבולוציה של חברתיות. בתחום זה החלה לעסוק במהלך עבודתה על התואר השני, במסגרתה עסקה בחברתיות של טרמיטים. בהמשך עברה לחקור אבולוציה של חברתיות בעכבישים. ישנם כ-25 מינים של עכבישים חברתיים בעולם, המשתפים פעולה בציד ובגידול צאצאים תוך יצירת מבנים חברתיים מגוונים. בניגוד לחברתיות בחרקים, דוגמת נמלים, אצל העכבישים התפתח שיתוף פעולה בשבע משפחות שונות באופן בלתי תלוי. חיי החברה של העכבישים פשוטים ביחס לחרקים חברתיים. מחקרה של לובין בנושא מתמקד בתנאים המאפשרים חיי שותפות אצל העכבישים. בעשור השני של המאה ה-21 היא עוסקת באקולוגיה של המין בר-הדר מתגודד[2], מין קבוצתי שמוגדר כמין פולש באמריקה המרכזית ודרום אמריקה ובארץ מרחיב את תפוצתו בנגב עקב פעילות האדם. המחקר סביב בר-הדר מתגודד מנסה להתחקות אחר הסיבות להצלחת התפשטותו לאזורים חדשים ולנגיעה של סיבות אלו להיותו מין קבוצתי.
  1. ברירה זוויגית ורבייה. תחום מרכזי בעבודתה של לובין במסגרתו נחקרים אסטרטגיות הזדווגות של עכבישים וקונפליקטים בין זכרים לנקבות במהלך החיזור. המחקר כיום מתמקד במין אלמנה חומה, בת למשפחת העכבישים הכדורניים הנפוצה בארץ. מיני האלמנה קיבלו את שמם עקב נטייה של הנקבות לטרוף את בני זוגן במהלך ההזדווגות, אך בעוד שברוב המינים התרחיש נצפה בכ-10% מכלל ההזדווגויות, באלמנה החומה האסטרטגיה נפוצה יותר ומגיעה לכדי 60-70% מכלל ההזדווגויות[3]. במהלך ההזדווגות הזכר, ששוקל כחמישית ממשקלה של הנקבה, שם עצמו בגפי הפה שלה. מחקרה של לובין מצא כי במעשה ההקרבה של הזכר לנקבה, מנסה הזכר להקטין את הסיכוי שהנקבה תזדווג עם זכרים אחרים אחריו, ובכך להבטיח את עתיד צאצאיו. כיום ידוע רק על מין אחד נוסף של אלמנה מאוסטרליה, שם הזכרים נוקטים באסטרטגיה רבייתית דומה. במקביל לאסטרטגיית ההקרבה, נחקרת אסטרטגיית הזדווגות חלופית במסגרתה הזכר עשוי להכפיל את הצלחתו הרבייתית על ידי הזדווגות עם נקבה טרם התבגרותה.
  1. אקולוגיה יישומית. במסגרת תחום זה חוקרת לובין בעשור האחרון את האקולוגיה של עכבישים במערכות חקלאיות ואת האפשרות של שימוש בעכבישים טורפים כמדבירים ביולוגיים במערכות אלו. למושא מחקר זה התוודעה כשהחלה להנחות את עבודת הדוקטורט של תלמידתה לשעבר, ד"ר אפרת גביש-רגב, שעסקה בתחום. בתחילת הדרך עסקה קבוצת המחקר באקולוגיה של עכבישים באזורים של גידולים עונתיים ובפרט חיטת חורף הגדלה בנגב המערבי[4]. מטרת המחקר היא לאפיין את מיני העכבישים המהגרים לשדות חקלאיים, במטרה להסיק מכך על יכולתם להשפיע על אוכלוסיית המזיקים העיקריים בשדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פורשים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  2. ^ חרקים - עולם קטן בגדול, בר-הדר מתגודד
  3. ^ Segoli M. et al. Sexual Cannibalism in the Brown Widow Spider (Latrodectus geometricus), Ethology. 2008 Feb 114(3):279 – 286
  4. ^ Pluess, T. et al. Species in wheat fields and semi-desert in the Negev, Journal of Arachnology. 2008 og 36: 368-373