יעל פורטוגז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל וולף פורטוגז
יעל פורטוגז ויקי.jpg
לידה 30 בנובמבר 1951 (בת 71)
נס ציונה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים; רוונה, איטליה
תקופת הפעילות 1976–הווה (כ־47 שנים)
תחום יצירה פסיפס, ציור, צורפות, רקמה, גילוף בעץ עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Mosaic Artist Name (9700154444) (2).jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעל וולף פורטוגז (באנגלית: Yael Wolf Portugheis; נולדה ב-30 בנובמבר 1951) היא אמנית ישראלית, יוצרת בעבודות פסיפס, רקמה, צורפות, עיצוב, גילוף בעץ וציור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר אופק, רמלה, 2000

נולדה וגדלה בנס ציונה. בת להורים ניצולי שואה, קלרה וישראל וולף. אביה עבד במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה מיום היווסדו, והקים את התשתית של מעבדות המחקר, החדרים הנקיים ועוד.

כבר בהיותה בת תשע גילתה את אומנות הפסיפס והחלה לאסוף ולצרף אבנים בצבעים שונים לתמונות. כל חייה ציירה, רקמה וארגה תוך שימוש בחומרים שמקורם בטבע הסובב אותה. במהלך השנים רכשה ידע ויצרה גם בתחומי הגרפיקה, רקמה, צורפות, עיצוב, גילוף בעץ וציור, וכן בהיסטוריה של האמנות.

שירתה בצה"ל כצפני"ת בחיל הקשר.

בשנת 1998 נסעה להשתלם במרכז ללימודי פסיפס ברוונה שבאיטליה, שם למדה את הטכניקה של אומנות הפסיפס. הייתה חברה בארגון הבינלאומי לאמנות המוזאיקה המודרנית, הציגה והשתתפה בכנסים באיטליה, בסקוטלנד, בברזיל, בארצות הברית, בבריטניה ועוד.

הייתה בין הראשונים בארץ ליצור פסיפס מודרני, בר קיימא ומחובר לסביבה בהשראת האדריכל גאודי, תוך שילוב תכנים של יודאיקה, מסורת יהודית וישראלית ובשילוב חברתי. מרבית עבודות הפסיפס בוצעו בשיתוף הקהילה, תוך התייחסות למקורותיה ובשיתוף תלמידים ממוסדות חינוך ובעלי צרכים מיוחדים, תוך הענקת כלים של חינוך אמנותי, יצירה סביבתית ועבודה משותפת. ביצירות הפסיפס מוחה יעל על הזמניות והבזבזנות בחברה העכשווית ומשמרת את העבר לטובת העתיד.

ליעל פורטוגז שלושה ילדים, נשואה לאבי פורטוגז משנת 1971. מתגוררת בנס ציונה.

על האמנות שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצה מקומית מרחבים, בית ספר מבועים, 2005

במהלך השנים עברה יעל פורטוגז בין תחומים שונים של אמנות פלסטית, כגון שילוב יצירה בטקסטיל וציור בצבעי שמן. ביצירותיה נראית בבירור זיקתה לטבע, לחומר הגולמי וליצירה בת קיימא. בציוריה יש טבע מתפרץ, בצבעים ומרקמים המביעים תמונות שהיא חווה בסביבתה. הטבע בעונות השנה השונות, וצבעי הפריחה, נוכחים בכל יצירותיה. ביצירות הטקסטיל והצורפות שלה משתמשת יעל בחומרים גולמיים ומשלבת טכניקות של רקמה, סריגה, צביעה בצבעים טבעיים, הדפסה בוטנית עם חומרים אקולוגים ושזירת חרוזים וקישוטים, שכולם טבעיים. גם ביצירות אלו משלבת האמנית את האני מאמין החברתי שלה – על ידי שימוש בטכניקות מסורתיות מכל העולם ושילוב עבודות יד של נשים יוצרות מכל קשת החברה. יוצרת תמונה מצירוף חומרים, עובדת באבן טבעית שבורה עם פטיש ואזמל, או בכל חומר אחר: שברי כלים, פסולת בניין, קרמיקה שבורה, חלוקי נחל, צדפים ועוד.

בשנת 2005 חלתה במחלת שרירים (מיאסטניה גרביס), ובעקבותיה חזרה לעסוק בציור, אמנות בעץ וטקסטיל.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדה ציור אצל האמן סטפן אלכסנדר והאמן שלום שכוי, למדה לתואר ראשון בשנת 1987 באוניברסיטה העברית בירושלים, אמנות והיסטוריה יהודית, אך לא השלימה אותו. בשנת 1998 למדה יצירת פסיפס בטכניקה עתיקה ברוונה, איטליה. בשנת 2001 למדה בפילדלפיה אמנות רחוב בפסיפס מחומרים ממוחזרים אצל האמן ישעיהו זגר.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר יונה, גן מקראי, 2004

יצירות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000-1999 - הרובע היהודי בעיר העתיקה, ירושלים.[דרושה הבהרה]
  • 2000-1999 - נס ציונה: גבעת הצבר; חטיבת ביניים מנחם בגין; בית הספר הדר; הקאנטרי קלאב; בית הספר תיכון על שם דוד בן-גוריון.
  • 2004-2000 - רמלה: חטיבת ביניים נווה יהונתן; בית הספר הרין; בית הספר אופק; בית הספר שרת; מתנ"ס ערבים-יהודים; בית הספר רעות. במימון איגוד ערים לאיכות הסביבה.
  • 2003 - קיבוץ גרופית: פרויקט עם קבוצת הנוער "אדום" בני נוער מעליית אתיופיה.[1]
  • 2003 - גן מקראי כפר יונה: פרויקט של המחלקה לשיפור חזות מבני חינוך במשרד החינוך.
  • 2005-2004 - יבנה: פסיפס שבעת המינים ברחוב הסנהדרין; פסיפס צומת דרכים לאורך ההיסטוריה על קיר הספרייה העירונית; פסיפס שישה סדרי משנה בגן הסנהדרין; קיר המתנ"ס. פרויקט משותף איגוד ערים לאיכות הסביבה ועיריית יבנה.
  • 2004 - ראשון לציון: בניין היקב, בשיתוף תלמידי בתי הספר בעיר; רחוב זד"ל: משחקי ילדים משנות החמישים, משולב בשירי חיים נחמן ביאליק וזיכרונות ותיקים.
  • 2004 - כפר הנוער ותיכון בני עקיבא - תו"מ חרב לאת עמק חפר.
  • 2002-2004 - רחובות: בית הספר תיכון דה שליט, במימון איגוד ערים לאיכות הסביבה; מתנ"ס אושיות, תרומת נער בר מצווה מארצות הברית; מתנ"ס קריית משה, תרומת הקהילה האמריקאית לבני הנוער מהעלייה האתיופית.
  • 2004 - כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב.
  • 2004 - מועצה מקומית מרחבים; בית ספר מבועים, במימון תוכנית קרב למעורבות בחינוך.
  • 2004 - נווה הרצוג, פנימיית נוער דתי רשת החינוך בני עקיבא.
  • 2004 - כפר הנוער עיינות, המועצה האזורית גן רווה.
  • 2005 - לוד: בית הספר גני יער; בית הספר גני אביב; בית הספר אורט.
  • 2005 - חולון: מרכז נופש וספורט.

עבודותיה הוצגו גם בגלריה בית הבד ברובע היהודי בירושלים ובגלריה "קירות מדברים" בראשון לציון.[2]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל פורטוגז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצירת פסיפס קיר חדר האוכל בגרופית, באתר grofit.localtimeline.com, ‏נלקח ב-15 בספטמבר 2021
  2. ^ קירות מדברים - יעל פורטוגז, באתר kirotmedabrim.co.il, ‏נלקח ב-15 בספטמבר 2021