יעקב אבן צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יעקב ברבי ראובן אבן צור (יעב"ץ; 1673, כ"ז באייר ה'תל"ג - 1753, ב' בטבת ה'תקי"ג) היה רב, פוסק, מקובל, דרשן, משורר ופייטן. מחכמי מרוקו במאה ה-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן צור נולד במקנס. בילדותו למד תורה מאביו, רבי ראובן. כבר בגיל צעיר הוא התבלט בכשרונו בהעתקת כתבי יד נדירים. הפירוש "מנחת יהודה" לרבי יהודה בן עטר נדפס על פי עותק שהכין רבי יעקב בגיל חמש עשרה. נשא לאשה את בתו של רבי יהודה עוזיאל. חייו האישיים היו קשים. נפטרו לו ששה עשר ילדים בחייו, ונותר רק בנו רפאל עובד.

בגיל עשרים מונה לסופר בית הדין של רבי יהודה בן עטר בפאס. לאור ניסיונו בתפקיד זה כתב את הספר עט סופר. בספר זה נוסחאות של שטרות שונים והדינים הקשורים אליהם. אחת עשרה שנה לאחר מכן התמנה לדיין בבית הדין לצד רבי יהודה בן עטר ורבי שמואל הצרפתי. באותן שנים למד רבי יעקב תורה מרבי יהודה בן עטר, רבי וידאל הצרפתי ורבי מנחם סרירו.

לאחר מותו של רבי יהודה בן עטר ירש אותו רבי יעקב כאב בית הדין, כאשר לצדו משמש גם הרב שמואל בן אלבאז ורבה של העיר פאס. בתפקידו זה הוכר כגדול הפוסקים מקרב רבני מרוקו באותה העת. התשובות שהופנו אליו קובצו על ידיו בספר בשם משפט וצדקה ביעקב. כשהנהיג את קהילת פאס דאג שהמסים בקהילה ייגבו באופן פרוגרסיבי, קרי העשירים ישלמו יותר והעניים ישלמו פחות.

לאחר כשלושים ואחת שנים כרבה של קהילת פאס, עבר לשמש ברבנות בקהילת מקנס. ישנה מסורת שסיבת העזיבה הייתה סכסוך כספי עם פרנסי הקהילה. שהותו במקנס ארכה כאחת עשרה שנה. במקנס פעל לצד רבי משה בירדוגו ורבי משה אדהאן. לאחר שרעב פשה בעיר מקנס עזב לתיטואן. בתיטואן הקים בית כנסת ושהה בה שנים אחדות. בערוב ימיו חזר לעיר פאס ובה נקבר. קברו בבית הקברות היהודי בעיר פאס הוא אתר עלייה לרגל בקרב יהודים המבקרים במרוקו.

לפי דוד קורקוס אשר כתב את הערך על פאס באנציקלופדיה העברית, עם מותו של רבי יעקב אבן צור הגיע לקצו מעמד הבכורה לה זכתה קהילת יהודי פאס בקרב הקהילות היהודיות במרוקו.

תקופת חייו של הרב יעקב אבן צור על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב סמך חמישה תלמידים: בנו רבי רפאל עובד אבן צור, רבי שאול אבן דנאן, רבי אליהו הצרפתי, רבי משה אבן זמרא ורבי מתתיה סרירו. יש המונים את רבי אפרים מונסינייגו כתלמיד החמישי שנסמך.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן, העתיק וכתב את הספר מנחת יהודה, דרשות על התורה, של רבו הרב יהודה בן עטר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין בר-תקוה, פיוטי רבי יעקב אבן צור, הוצאת המכון לחקר יהדות ספרד והמזרח, ירושלים, תשמ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]