יעקב אחימאיר
 |
|
| יעקב אחימאיר במשרדי הערוץ הראשון, 2017 | |
| תאריך לידה | 21 ביולי 1938 (בן 78) |
|---|---|
| מקום לידה | רמת גן |
| מדינה | ישראל  |
| עיסוק | איש תקשורת |
| פרסים | פרס סוקולוב |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | yakovahimeir |
 |
|
יעקב שלמה אחימאיר (נולד ב-21 ביולי 1938) הוא עיתונאי ישראלי בכיר, איש טלוויזיה ורדיו וחתן פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשע"ב (2012).
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב אחימאיר נולד ברמת גן בשנת 1938. בנם של סוניה ואבא אחימאיר. אביו היה מראשי ברית הבריונים, הזרם הימני-רדיקלי בתנועה הרוויזיוניסטית.
יעקב נקרא על שמו של לוחם האצ"ל יעקב רז שנפטר לאחר שזיהם במתכוון את פצעיו כדי לא ליפול בידי חוקרי הבולשת הבריטית. שמו הפרטי השני של יעקב אחימאיר, שלמה, ניתן לו לזכרו של איש האצ"ל, שלמה בן-יוסף, הראשון מבין עולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי.
אחימאיר גדל בירושלים, וסיים את לימודיו בגימנסיה "דביר". בצה"ל שירת בחיל השריון. הוא למד היסטוריה כללית ומדע המדינה באוניברסיטה העברית.
קריירה תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
את דרכו בעיתונות החל ככתב "חרות לנוער". בשנות השישים שהה בלונדון[1], שם שימש כשדר בשידור העברי של הבי בי סי, אשר כלל שידור יומי קצר בשפה העברית ששודר לישראל בגלים קצרים.
מראשית שנות השבעים, יעקב אחימאיר הוא שדר בקול ישראל ובערוץ הראשון. הוא הגיש את התוכנית "היום הזה"[2], עבד כמראיין ומנחה במוקד[3], שימש כעורך ומגיש ביומן[4], ככתב מדיני וככתב בוושינגטון. בעשרות שנות עבודתו, סיקר יעקב אחימאיר חלק ניכר מן האירועים המדיניים בישראל. בין היתר, היה ליד כבש המטוס שהביא לארץ את נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-19 בנובמבר 1977 וסיקר את ההתנתקות מגוש קטיף באוגוסט 2005.
בראשית שנות ה-80 היה כתב הטלוויזיה בכנסת ובשנת 1986 נתמנה לעורך מבט[5]. בחירתו הגיעה לאחר שמלשכת ראש הממשלה שמעון פרס, בקשו שלא למנותו לתפקיד מאחר שאחיו היה יועץ התקשורת של יצחק שמיר[6].
במהלך שנות ה-90, הנחה אחימאיר מספר תוכניות אקטואליה, בהן "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה". כיום, עורך ומגיש אחימאיר את התוכנית רואים עולם, בערוץ כאן 11, ולעתים את התוכנית "הבוקר הזה" בקול ישראל. כמו כן, הוא נמנה בין מגישי התוכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל, עד אשר הופסק שידורה. אחימאיר פרסם מאמרים במדור דעות בעיתון מעריב, ובעבר פרסם גם ב"ישראל היום".
מנימוקי זכייתו בפרס ישראל "יעקב אחימאיר מעמודי התווך של השידור הציבורי מזה כחמישה עשורים. נמנה עם מייסדי הטלוויזיה בישראל. עיתונאי במובן הקלאסי. עשה שורה של תפקידים: כתב, עורך, מגיש, שליח בחו"ל, פרשן, פובליציסט ודוקומנטר. אחימאיר הקפיד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות ועובדות. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים".
אחימאיר הוא עמית-בכיר במרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב אחימאיר זכה בשורה של פרסים על עבודתו העיתונאית:
- חתן פרס סוקולוב לעיתונות האלקטרונית לשנת 2005, "על מפעל חיים ועבודתו היסודית והאחראית בסיקור מכלול נושאים בחברה הישראלית ובעולם".
- חתן הפרס לביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת.
- פרס כנס העיתונות באילת, על מפעל חיים בשנת 2010.
- פרס-סמולר, מטעם ארגון הג'וינט, על סיקור נושאים יהודיים ב"רואים עולם".
- פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשע"ב (2012).
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשוי לאורה אחימאיר, ואב לבן ובת. אחיו הוא חבר הכנסת לשעבר יוסף אחימאיר. בנוסף יש לו חצי-אחות מנישואיו הראשונים של אביו, זאבה (ע"ש זאב ז'בוטינסקי).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב אחימאיר, ברשת החברתית טוויטר- יעקב אחימאיר, באתר של פרס ישראל
- שרי מקובר-בליקוב, יעקב אחימאיר לא מרוצה מהתקשורת, באתר nrg, 9 במרץ 2012
- חיים אתגר, "אני לא חברותי ולא מתנצל", באתר mako, 1 במרץ 2012
- נורית ברצקי, שטח פרטי - יעקב אחימאיר, מעריב, 26 ביולי 1985
- ממאמריו:
- תחושת אשמה מובנת, מעריב, 25 במרץ 1987
- שרון חוזר לאספסת, מעריב, 22 בנובמבר 1987
- ארץ נהדרת, אותי זה לא מצחיק, באתר הארץ, 3 במרץ 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגיע הזמן להציג בעיות כהוויתן, מעריב, 20 בפברואר 1967
- ^ נחום ברנע, עלייתו ונפילתו של היום הזה, דבר, 17 באפריל 1970
- ^ הטלוויזיה הכללית, מעריב, 17 בדצמבר 1970
7 ימים על המסך הקטן, מעריב, 28 בינואר 1971
7 ימים על המסך הקטן, מעריב, 1 באפריל 1971
דליה רביקוביץ, אדם קרוב אצל עצמו, מעריב, 13 באוגוסט 1979
צבי לביא, מילים ריקות, מעריב, 3 באוקטובר 1985 - ^ צבי לביא, מעמד של אדונים?, מעריב, 5 בינואר 1971
- ^ אריה בנדר, יעקב אחימאיר נבחר פה אחד לעורך מבט, מעריב, 15 בספטמבר 1986
שרוף על תל אביב, מעריב, 19 באוקטובר 1986 - ^ אילנה באום, בטלוויזיה מוחים על פסילתו של אחימאיר, מעריב, 12 באוגוסט 1986
