יעקב אחימאיר

יעקב שלמה אחימאיר 21 ביולי 1938 (בן 78)
יעקב אחימאיר, 2010
מקום לידה	רמת גן

יעקב שלמה אחימאיר (נולד ב-21 ביולי 1938) הוא עיתונאי ישראלי בכיר, איש טלוויזיה ורדיו וחתן פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשע"ב (2012).

קורות חייו

יעקב אחימאיר נולד ברמת גן בשנת 1938. בנם של סוניה ואבא אחימאיר. אביו היה מראשי ברית הבריונים, הזרם הימני-רדיקלי בתנועה הרוויזיוניסטית, והיה בין הנאשמים ברצח ארלוזורוב שזוכו במשפט.

יעקב נקרא על שמו של לוחם האצ"ל יעקב רז שנפטר לאחר שזיהם במתכוון את פצעיו כדי לא ליפול בידי חוקרי הבולשת הבריטית. שמו הפרטי השני של יעקב אחימאיר, שלמה, ניתן לו לזכרו של איש האצ"ל, שלמה בן-יוסף, הראשון מבין עולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי.

אחימאיר גדל בירושלים, וסיים את לימודיו בגימנסיה "דביר". בצה"ל שירת בחיל השריון. הוא למד היסטוריה כללית ומדע המדינה באוניברסיטה העברית.

קריירה תקשורתית

את דרכו בעיתונות החל ככתב "חרות לנוער". בשנות השישים שהה בלונדון, שם שימש כשדר בשידור העברי של הבי בי סי, אשר כלל שידור יומי קצר בשפה העברית ששודר לישראל בגלים קצרים.

מראשית שנות השבעים, יעקב אחימאיר הוא שדר בקול ישראל ובערוץ הראשון. הוא הגיש את התוכנית "היום הזה", עבד כמראיין ומנחה במוקד, שימש כעורך ומגיש ביומן, ככתב מדיני וככתב בוושינגטון. בעשרות שנות עבודתו, סיקר יעקב אחימאיר חלק ניכר מן האירועים המדיניים בישראל. בין היתר, היה ליד כבש המטוס שהביא לארץ את נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-19 בנובמבר 1977 וסיקר את ההתנתקות מגוש קטיף באוגוסט 2005.

בראשית שנות ה-80 היה כתב הטלוויזיה בכנסת ובשנת 1986 נתמנה לעורך מבט. בחירתו הגיעה לאחר שמלשכת ראש הממשלה שמעון פרס, בקשו שלא למנותו לתפקיד בגלל שאחיו היה יועץ התקשורת של יצחק שמיר.

במהלך שנות ה-90, הנחה אחימאיר מספר תוכניות אקטואליה, בהן "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה". כיום, עורך ומגיש אחימאיר את התוכנית רואים עולם, בערוץ 1, ולעתים את התוכנית "הבוקר הזה" בקול ישראל. כמו כן, הוא נמנה בין מגישי התוכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל, עד אשר הופסק שידורה. אחימאיר פרסם מאמרים במדור דעות בעיתון מעריב, וכיום הוא מפרסם ב"ישראל היום".

מנימוקי זכייתו בפרס ישראל "יעקב אחימאיר מעמודי התווך של השידור הציבורי מזה כחמישה עשורים. נמנה עם מייסדי הטלוויזיה בישראל. עיתונאי במובן הקלאסי. עשה שורה של תפקידים: כתב, עורך, מגיש, שליח בחו"ל, פרשן, פובליציסט ודוקומנטר. אחימאיר הקפיד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות ועובדות. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים".

אחימאיר הוא עמית-בכיר במרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן.

פרסים

יעקב אחימאיר זכה בשורה של פרסים על עבודתו העיתונאית:

• חתן פרס סוקולוב לעיתונות האלקטרונית לשנת 2005, "על מפעל חיים ועבודתו היסודית והאחראית בסיקור מכלול נושאים בחברה הישראלית ובעולם".
• חתן הפרס לביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת.
• פרס כנס העיתונות באילת, על מפעל חיים בשנת 2010.
• פרס-סמולר, מטעם ארגון הג'וינט, על סיקור נושאים יהודיים ב"רואים עולם".
• פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשע"ב (2012).

משפחתו

נשוי לאורה אחימאיר, ואב לבן ובת. אחיו הוא חבר הכנסת לשעבר יוסף אחימאיר. בנוסף יש לו חצי-אחות מנישואיו הראשונים של אביו, זאבה (ע"ש זאב ז'בוטינסקי).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב אחימאיר בוויקישיתוף

• יעקב אחימאיר, ברשת החברתית טוויטר
• יעקב אחימאיר, באתר של פרס ישראל
• שרי מקובר-בליקוב, יעקב אחימאיר לא מרוצה מהתקשורת, באתר nrg‏, 9 במרץ 2012
• חיים אתגר, ‏"אני לא חברותי ולא מתנצל", באתר ‏mako‏‏, ‏1 במרץ 2012‏
• נורית ברצקי, שטח פרטי - יעקב אחימאיר, מעריב, 26 ביולי 1985

• ממאמריו:
• תחושת אשמה מובנת, מעריב, 25 במרץ 1987
• שרון חוזר לאספסת, מעריב, 22 בנובמבר 1987
• ארץ נהדרת, אותי זה לא מצחיק, באתר הארץ, 3 במרץ 2014