יעקב אלאמשאטי
רבי יעקב אלאמשאטי (לעיתים: אמושט, אמישטי), היה מראשוני מצרים במאה ה-13, מבית מדרשו של הרמב"ם. התפרסם בפירושו למשנה תורה לרמב"ם כ'פירוש קדמון ממצרים'.
קורותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יעקב היה בן למשפחת אלאמשאטי שהייתה משפחה מיוחסת מבני קהילת ארץ ישראל בפוסטאט. החוקרים העלו מספר השערות על מוצא המשפחה. החוקרים החדשים נוטים לשייך את המשפחה לקהילת ארץ ישראל בדמשק.[1] רבי יעקב בירב העיד על רבי יעקב אלאמשאטי שהיה "תלמיד מובהק מהרמב"ם, והיה לומד הלכה מפיו".[2] אולם יש שהציעו שהיה תלמיד של רבי אברהם בן הרמב"ם.[3] כמו כן תיעד מנהג שנהגו בבית הכנסת של הרמב"ם.[4] הוא כינה את הרמב"ם בתואר "הגאון". עסק גם בחישובי לוח השנה, ואת חישוביו העתיק רבי עובדיה דיין מצרים במאה הארבע עשרה.[5]
פירושו לרמב"ם
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יעקב כתב פירוש לחיבור 'משנה תורה' להרמב"ם. לעת עתה ידוע שכתב פירוש להלכות שבת, עירובין והלכות מילה. המטרה המרכזית של הפירוש הייתה לבאר מושגים. והמטרה המשנית הייתה לציין את מקורותיו של הרמב"ם. בפירושו הוא מרחיב בענייני חשבון והנדסה. בפירושו הוא מביא מפירושי רב האי גאון, רבינו חננאל, רי"ף, רש"י, רבי זכאי ממצרים, רבינו יהונתן מלוניל, ועוד.
רבי דוד הנגיד (השני) כתב את הגהותיו לרמב"ם על בסיס החיבור של רבי יעקב אלאמשאטי. החיבור היה מצוי בכתבי יד, וכמה מהפוסקים הזכירו אותו, כדוגמת רבי סעדיה אלעדני (שחלקים רבים מפירושו העתיק מרבי יעקב),[6] המבי"ט,[7] ורבי יעקב בירב.[2] יצוין שלעומת אלו שהתייחסו לפירושו בכבוד רב, הרלב"ח כתב עליו שהוא אינו בר סמכא, וכי מצא מספר פעמים שפירושיו לא מכוונים להלכה.[8]
הפירוש נדפס באופן חלקי במהדורת פרנקל, תחת הכותרת 'פירוש קדמון ממצרים'.
בשנת תשפ"ב, פירושו להלכות שבת ועירובין נדפס בשלמות על ידי יהודה זייבלד בהוצאת מכון בית אהרן וישראל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראו: מבוא לספר 'גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו' עמ' א-טו, מכון בית אהרן וישראל, תשפ"ב.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו, עמ' א.
- ^ 1 2 שו"ת מהר"י בירב סימן נה.
- ^ ראו: גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו עמ' ד.
- ^ ראו: תשובות ר"י הנגיד סימן ח בתוך: 'קבץ על יד' יג, עמ' צא הערה 97.
- ^ ראו: 'הלכות קידוש החודש לרמב"ם עם ד' פירושים', הקדמה פרק ג.
- ^ ראו: גנוזות הרמב"ם ובית מדרשו עמ' ח.
- ^ שו"ת המבי"ט ח"א סימן ע, וחלק ב סימן קכד.
- ^ ראו שו"ת מהרלב"ח סימן קה (ב).