יעקב אפטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אפטר
Poalei Zion Leaders.jpg
הנהגת פועלי ציון - עומדים מימין שמואל דיין, יוסף ברץ ויצחק בן-יעקב. יושבים מימין תנחום תנפילוב, ישראל בלוך, יוסף שפרינצק ויעקב אפטר
לידה 1894
קישינב, האימפריה הרוסית
פטירה 4 בנובמבר 1968 (בגיל 74 בערך)
תל אביב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הפועל הצעיר
חבר מועצת עיריית תל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב אֶפְטֶר (אלול תרנ"ד, 1894, קישינב, בסרביה, האימפריה הרוסית - 4 בנובמבר 1968, תל אביב) היה עסקן ציוני, ממנהיגי תנועת הפועל הצעיר וממקימי דגניה, משותפי הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וממייסדי המשביר המרכזי ומנהלו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב אפטר נולד ב-1894 בקישינב שבבסרביה, רוסיה, בנו של יהושע שלום, חזן. למד בחדר ובישיבה, וכבר בגיל צעיר הצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בצעירי ציון. ב-20 באוגוסט 1913 עלה לארץ ישראל (לקראת סוף תקופת העלייה השנייה), הצטרף לתנועת "הפועל הצעיר" ונשלח לעבוד בחקלאות בחוות בן שמן. בשנת 1915 הצטרף לחלוצי דגניה שם שהה עד 1919. לדבריו, המשקפים את רוח החלוציות של התקופה, "דמעותיי העומדות להתפרץ מעיני מעידות שאינני רודף אחרי פראזות, כי אם מרגיש אנוכי שאלמלא תקוות האומה, לולא חובותינו לעמנו לא היינו צריכים לחיות חיים מוגבלים כאלה בפינה פראית בעולם – בארץ-ישראל".[1]

תוך פעילותו החלוצית החל אפטר גם את פעילותו הציבורית. ב-1914 נבחר לחבר מרכז מפלגת "הפועל הצעיר" (שהתאחדה ב-1919 עם תנועת פועלי ציון) ושימש בתפקיד מספר שנים. השתתף מטעם התנועה כציר במספר קונגרסים ציוניים.

ב-1915 החל לנהל את הוצאת העיתון "הפועל הצעיר".

ב-1916, בעת מלחמת העולם הראשונה, מונה לעמוד בראש הוועדה הסניטרית של יפו להדברת במחלת הכולרה שהחלה להתפשט בארץ.

ב-1917 ניהל את קופת החולים של הסתדרות פועלי יהודה, קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה, לפני כן היה מזכיר הקופה ומנהל הסניף ביפו, ואחר כך גם את קופת החולים של "הפועל הצעיר". ביחד עם אברהם הרצפלד היו עושים סיורי ביקורת בין כל ריכוזי הפועלים כדי לארגן את כל הסיוע הרפואי הנדרש. אפטר היה הולך ברגל מיפו לפתח תקווה ומבקר בדרך בריכוזי הפועלים, בודק את מצב בריאותם ומחלק להם כינין למניעת קדחת.[2]

ב-1917 מונה כחבר הנהלת המרכז החקלאי, שבו פעל עד 1923.

ב-1920 השתתף ביסוד ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וקופת חולים כללית והיה חבר הוועד הפועל והמזכירות שלה. באותה שנה נבחר גם לאספת הנבחרים והוועד הלאומי.

ב-1925 נבחר למועצת עיריית תל אביב.

ב-1930 היה בין מייסדי המשביר המרכזי,[3] ושימש כמנהלו במשך 38 שנה.

בנוסף, שימש כחבר הנהלה במספר ארגונים נוספים כמו המרכז החקלאי, בנק הפועלים, מפא"י ועוד.

יעקב היה נשוי לאלזה פלטואר ולזוג בן ובת. היה מוותיקי שכונת הפועלים אז"ר בתל אביב.[4] הוא נפטר ב-1968, בגיל 74, והובא לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב יעקב אפטר בשיכון ל' בתל אביב

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "בשעה זו : קבץ לספרות ולענייני הישוב", המו"ל - יעקב אפטר, יפו : העבודה א', תרע"ו, 1916.
  • "משקינו החקלאיים בארץ ישראל", דפוס הפועל הצעיר, יפו, תרפ"א, 1920, 193 עמודים.
  • "בנק הפועלים בארץ ישראל : פעולותיו וערכו בבנין תנועת העבודה בארץ", מאת יעקב אפטר, ברלין : הוועד לענייני ארץ ישראל העובדת, תרפ"ד, 1924, (ספר זה יצא לאור גם בתרגום ליידיש), "די ארבעטער באנק אין ארץ ישראל: איר טעטיקייט און באדייטונג פארן אויפבוי פון דער ארבעטס-באוועגונג אינם לאנד" / פון יעקב עפטער, בערלין : דפוס וויקטאריא, תרפ"ד, 1924.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מובא בתוך יעקב אפטר: האיש ומפעלותיו; ערך: יוסף שפירא, תל אביב: תרבות וחינוך, 1970, עמ' 68.
  2. ^ "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 41
  3. ^ החברה, במתכונתה הראשונית כחברת "המשביר", נוסדה כבר ב-1916, אך קרסה, מסיבות כלכליות, וחייבה שינוי ארגוני.
  4. ^ מודעת אבל, דבר, 11 בנובמבר 1968 (מודעה).