יעקב ארנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב ארנון בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, עת כיהן כיו"ר חברת החשמל

יעקב ארנון (3 באוקטובר 19137 באוקטובר 1995) היה כלכלן ישראלי יליד הולנד, מנכ"ל משרד האוצר בשנים 19561969 ולאחר מכן פעיל פוליטי בשמאל הישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1913 באמסטרדם בשם יאפ ואן אמרונגן (Jaap van Amerongen) למשפחה יהודית מבוססת של סוחרי יהלומים. עקב מום מולד היה גופו כפוף וקומתו נמוכה. למד כלכלה באוניברסיטת אמסטרדם ולאחר מכן עבד במלטשת היהלומים של משפחתו.

ב-16 במאי 1940, שישה ימים לאחר פלישת הצבא הגרמני להולנד, נישא ללואיזה אשר. בקיץ 1943 נשלחו בני הזוג למחנה וסטרבורק, והשתחררו בעקבות החלטה של הגרמנים לשחרר את כל עובדי מלטשות היהלומים. הם הסתתרו באמסטרדם ולאחר מכן בדרום הולנד.

ב-8 במרץ 1948 הגיעו בני הזוג לארץ ישראל. פרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשייה בממשלה הזמנית, הציע לוואן אמרונגן את משרת ראש מחלקת הפיקוח על היהלומים, ועם קבלת המשרה עברת את שמו ליעקב ארנון. תחילת 1952 מונה לסגן המפקח על מטבע החוץ במשרד האוצר. עם מינויו של לוי אשכול לשר האוצר מונה ארנון לראש אגף התקציבים, שהוקם במשרד במסגרת ארגונו מחדש[1]. באפריל 1956 מונה ארנון למנכ"ל משרד האוצר. ארנון המשיך בתפקיד זה גם עם מינוי של פנחס ספיר לשר האוצר, בשנת 1963, אף שהביע נכונות להתפטר. במסגרת תפקידו זה נמנה ב-1965 עם יוזמי המיתון. בספטמבר 1969 התפטר ארנון. בהמשך כיהן ארנון כיושב ראש מועצת המנהלים של חברת החשמל לישראל.

לאחר פרישתו משירות המדינה היה פעיל באגף היוני של "המערך", ולאחר מכן במפלגת "יעד - התנועה לזכויות האזרח" של לובה אליאב ושולמית אלוני. לאחר מכן הצטרף למועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני, שתמכה בדו-שיח עם אש"ף. ב-1980 נפגש במרוקו, יחד עם אורי אבנרי ומתי פלד, עם נציג אש"ף עיסאם סרטאווי. ב-1983 נפגש בתוניס, יחד עם אורי אבנרי ומתי פלד, עם יאסר ערפאת. ב-1984 נמנה עם מקימי "הרשימה המתקדמת לשלום".

בשנת תשמ"א יצא לאור ספרו "משק בסיחרור", על תקופת האינפלציה והאי-יציבות במשק הישראלי. במחצית השנייה של שנות ה-70 הרבה לכתוב בעיתונות בעד הפעלת שעון הקיץ בישראל. כן תמך במונופול להטסת מטענים, בפיקוח יעיל של הממשלה[2].

בשנת 1991 הוענק לארנון תואר יקיר ירושלים.[3]

ארנון היה תושב שכונת בית הכרם בירושלים, נשוי ואב לשלושה בנים – שניים מהם היו פעילים ב"שי"ח" (שמאל ישראלי חדש)[4].

בשנת 1995 הלך ארנון לעולמו. כמה שנים לאחר מכן נקרא רחוב בירושלים על שמו.[5]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משק בסיחרור, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי גולדשטיין ואריה דיין, קראו לו יאפ: יעקב ארנון, בין אמסטרדם וירושלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
  • יובל אליצור, יעקב ארנון - מדריכם של "נערי פטנקין", 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, הוצאת "כרמל", עמודים 149 - 152

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]