יעקב ברנשטיין-כהן

יעקב ברנשטיין-כהן
לידה	1 באוקטובר 1859; קישינב, האימפריה הרוסית
פטירה	12 במאי 1929 (בגיל 69); דניפרופטרובסק, ברית המועצות
מדינה	ממלכת רומניה, הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית, האימפריה הרוסית
השכלה	אוניברסיטת טרטו
תפקיד	חבר פרלמנט באספה המכוננת הרוסית של 1918

יעקב ברנשטיין-כהן (Jacob Bernstein-Kohan‏, 20 בספטמבר 1859, קישינב – 12 במאי 1929, דניפרופטרובסק) היה רופא יהודי, מנהל המרכז הציוני של ציונות רוסיה, חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם, מעוזריו הראשונים של הרצל, מראשי הפרקציה הדמוקרטית, רופא בפתח תקווה בתחילת המאה ה-20, אביה של מרים ברנשטיין-כהן.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב ברנשטיין-כהן נולד בקישינב (אז באימפריה הרוסית; כיום במולדובה) במשפחת סוחרים יהודים אמידים ונוטים להתבוללות. הוא למד רפואה בסנקט פטרבורג, אך גורש מהאוניברסיטה לאחר שהסתבך בפעילות מהפכנית והתעמת עם פרופסור דמיטרי מנדלייב לאחר שנפגע מהערותיו האנטישמיות. ברנשטיין-כהן עבר לאודסה זמן מועט לפני פרעות 1881 ושם, לאחר שראה את השתתפות המהפכנים בתעמולה האנטישמית, שינה את השקפותיו והפנה את מרצו לייסוד ועד הגירה של יהודים לארצות הברית. הוא נסע לאסטוניה, להמשך לימודים באוניברסיטת דורפט, שם היה בין מייסדי "האגודה לתולדות ישראל וספרותה". לאחר התמחות ברפואת ילדים, שב ברנשטיין-כהן לקישינב. דוקטור ברנשטיין-כהן נישא לדבורה-לאה והיו להם שלוש בנות, מרים, שרה ורחל.

הפעילות הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו לקישינב הקים בעיר מוסדות סעד וחינוך עבור היהודים והצטרף לתנועת חיבת ציון ובהמשך לתנועה הציונית.

ברנשטיין-כהן היה מהמנהיגים הבולטים של התנועה הציונית ברוסיה, וכאשר התנועה התחילה להתארגן הוא נבחר להיות אחד מארבעת הנציגים של יהדות רוסיה בוועד הפועל הגדול. ברנשטיין-כהן מונה לעמוד בראש לשכת הדואר, אחת מארבע הלשכות שהיו אמורות להנהיג את התנועה. הפעילות הנמרצת של ברנשטיין-כהן בפיתוח מנגנוני הלשכה הובילה לכך שתפקיד יתר הלשכות הצטמצם לעומת לשכתו והוא היה למנהיג הבולט ביותר של התנועה הציונית ברוסיה. לאחר שפעילותו והשפעתו התחילו לחרוג מתחומי רוסיה, ב-1897, בקונגרס הציוני הראשון היה הנציג של יהדות בסרביה. ההנהגה הציונית בווינה התחילה לחשוש מכך שהוא עומד להשתלט על התנועה כולה. לאחר שהרצל ניסה, ללא הצלחה, להדיח את ברנשטיין-כהן, גברה הביקורת עליו, הן מתוך התנועה הציונית הרוסית והן מחוץ לרוסיה, לכן, ב-1901 התפטר מראשות לשכת הדואר ולאחר התפטרותו פורקה הלשכה. לאחר פרעות קישינב, ב-1903, הוביל ברנשטיין-כהן, שהיה תושב קישינב וגם ביתו נפגע בפוגרום, ביחד עם פנחס מרגלית את התנועה הציונית במאמץ הסיוע לקורבנות הפוגרום ונשלח מטעם הקהילה היהודית לסנקט פטרבורג כדי לדרוש את הענשת הפורעים. בשנים 1905-1907 היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם מראשי הפרקציה הדמוקרטית והמתנגדים לתוכנית אוגנדה (בביתו התארגנה התנועה נגד התוכנית).

העליות והירידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1907 עלה באנייה "צאר" עם משפחתו לארץ ישראל^[1]. היה רופא במושבות היהודיות בגליל התחתון ובהמשך זומן להיות רופא המושבה בפתח תקווה. בתקופת שהותו בפתח תקווה הסתכסך עם איכרי המקום על רקע מאמציו להקניית חינוך להיגיינה והקמת בתי שימוש במושבה. ניסיונותיו להקנות ידע אנטומי לצעירי המקום על ידי הקרנת שיקופיות בפנס קסם פורשו על ידי המבוגרים כהסתה לפורנוגרפיה ולקראת חידוש החוזה עמו ביולי 1909 הוא אולץ להתפטר ממשרתו^[2], ואנשי הוועד ערכו משאל בין תושבי פתח תקווה לגבי המשך כהונתו וארגנו רוב נגד הרופא. במקביל, ארגנו תומכיו של ברנשטיין-כהן אספה בה הכריזו על ועד חדש וחתמו עמו חוזה בשם הוועד החדש^[3]. הוועד התעלם מחוזה זה ופרסם מודעות בחיפוש רופא חדש^[4] ואסר על מתן תרופות על פי מרשמים של ברנשטיין-כהן^[5]. כך אולץ ברנשטיין-כהן לעזוב את פתח תקווה וכאשר סירב לעזוב האיכרים הפגינו ליד ביתו ונורו יריות אל עבר הבית. ברנשטיין-כהן עבר ליפו וב-1910 שב לקישנב. במהלך שהותו דיבר יידיש והצטער על כך שלא למד עברית^[6]. ב-1925 עלה ארצה בשנית, אך לא הצליח למצוא עבודה בשל גילו וחזר לרוסיה. ב-1927 הג'וינט שלח אותו לנהל בית חולים בדניפרופטרובסק, שם נפטר כעבור שנתיים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנשטיין-כהן היה ממייסדי ההסתדרות הרפואית בישראל, כשעוד נקראה "אגודה מדיצינית עברית ליפו ומחוז יפו". בתו, השחקנית והסופרת מרים ברנשטיין-כהן ויצחק קורן, הפיקו לזכרו את "ספר ברנשטיין-כהן" שיצא לאור ב-1946 בהוצאת חוג יוצאי בסרביה. בפתח תקווה, בגבעת שמואל, ברמת השרון ובתל אביב רחוב הקרוי על שמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, תל אביב, 1984, עמוד 142.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יעקב ברנשטיין-כהן בוויקישיתוף

יעקב ברנשטיין-כהן, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים

פרופ' שפרה שוורץ, פרופ' יואל דונחין, "ארץ אוכלת רופאיה", באתר הארץ, 10 באוגוסט 2008
שלי זר-ציון, התיאטרון הארץ ישראלי - על בית אביה של מרים ברנשטיין-כהן, זמנים, גיליון 99
יעקב ברנשטיין-כהן, בדף "ראשונים" פתח תקווה
מצגת על המרד של ברנשטיין-כהן בוועד פתח-תקווה(הקישור אינו פעיל)
יעקב ברנשטין כהן (1859-1929), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מערי המדינה - אודיסה, הזמן, 11 ביוני 1907
^ מיפו ומושבותיה, הצבי, 21 ביולי 1909
^ השמח בפתח תקווה?, הצבי, 23 ביולי 1909
^ רופא לפתח תקווה, החרות, 2 באוגוסט 1909
^ מיפו, הצבי, 10 בספטמבר 1909
^ ההתנצלות, הצבי, 5 בדצמבר 1909

[1] מערי המדינה - אודיסה, הזמן, 11 ביוני 1907

[2] מיפו ומושבותיה, הצבי, 21 ביולי 1909

[3] השמח בפתח תקווה?, הצבי, 23 ביולי 1909

[4] רופא לפתח תקווה, החרות, 2 באוגוסט 1909

[5] מיפו, הצבי, 10 בספטמבר 1909

[6] ההתנצלות, הצבי, 5 בדצמבר 1909

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]