יעקב הכט (חוקר אינטרנט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב הכט
נולד ב-1935
Jacob Hecht.jpg
יעקב הכט, 2012
נתונים נוספים
ענף מדעי חקר תרבות אינטרנט
נולד 1935 (בן 82 בערך)
ארצות מגורים ישראל

יעקב הכט (נולד ב-1935) הוא חוקר עצמאי בנושאי תרבות האינטרנט. ניהל את האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה (כיום חלק ממשרד הכלכלה) והיה מורה במגמת הייעוץ החינוכי בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב הכט נולד בברלין בשנת 1935 ועלה לארץ ישראל עם הוריו ב-1938. למד בבתי הספר "חורב" ו"מעלה" בירושלים. השתחרר משירות מילואים בצה"ל בדרגת רב-סרן. מתגורר בירושלים. נשוי לשופטת מחוזית בדימוס, אב לשלושה.

את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "השפעתם של מסלולי לימוד וחיברות על דפוסי ניידות בין תפקידים תעסוקתיים של גברים יהודיים בישראל בראשית דרכם", בהנחיית פרופ' ראובן כהנא.

בשנים 1961–1969 יזם ב"מכון הדסה לייעוץ" את פרסומם של מדריכים וחומר נלווה הקשורים לבחירת מקצוע עבור תלמידי בית ספר יסודי ותיכון,[1] כמו תיאורי מקצוע וכן פרסומים כגון "הכנה לבחירת מקצוע", אוגדן מקצועות לבוגרי י"ב, מדריך לפנימיות בישראל, ומרכזי חניכות קהילתיים (מרח"ק).

במקביל לעבודתו במכון הדסה לייעוץ שימש מורה במגמה לייעוץ בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית.

בשנים 1969–1994 עסק בנושאי הכשרה וחינוך מקצועי. עמד בראש האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם של משרד העבודה והרווחה בשנים 1989–1994. בין השנים 1961 - 2000 פרסם מעל שישים מאמרים ופרסומים בכתבי עת שונים בנושאי עבודה, בחירת מקצוע והכשרה מקצועית. כן הוציא בשנת 2000 בהוצאה עצמית את ספרו "תמורות בחיברות לתעסוקה: מהאתוס היישובי לאתוס הפוסטמודרני".

כיהן כיו"ר וכחבר בוועדות ציבוריות רבות כמו מועצת העיתונות, יו"ר צוות לבחינת מערך ההדרכה הכולל בשירות המדינה (נציבות שרות המדינה), יו"ר הוועדה המקצועית לעיסוקים בסוכנויות לנסיעות (משרד התיירות), חבר הוועדה לבדיקת צורכי כוח אדם במקצועות הקולנוע והטלוויזיה (מנהל התרבות והאמנות), חבר ועדת היגוי לפיתוח מקצועות התחבורה היבשתית (משרד התחבורה), חבר ועדת ההדרכה של הרשות לעסקים קטנים, חבר הוועדה לנושא הכשרת כ"א לתעשייה באזורי פיתוח (משרד המסחר והתעשייה), וחבר ועדת ערר לגמול השתלמות לדירוג העיתונאים (משרד האוצר). משמש עד היום כחבר ועדת ההשתלמות המרכזית שליד נציבות שרות המדינה.

ב-2005 הוציא ספר נוסף בהוצאה עצמית, באנגלית ובעברית: "על שמונת הדורות של משפחת הכט מפרנקוניה התיכונה, בוואריה 1762 – 2005".

תרבות האינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1998–2013 פרסם כחמישים מאמרים בנושאים הקשורים לתרבות האינטרנט. רובם מופיעים גם במגזין של איגוד האינטרנט הישראלי. בין מאמריו:

  • "הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות"[2] - למרות השיח האינטנסיבי בדבר הזכות לפרטיות ברשת שרגולטורים בצדה, הולכת ומתהווה נורמה המרחיבה את טווח החשיפה של גולשים בכל הגילים, זאת עוד לפני הדיון בזכות לחשיפה. עדות לכך היא העלייה המשמעותית במספר הגולשים ברשתות החברתיות, שהחשיפה היא התנאי העיקרי להצטרפות אליהן. גם המשמעויות הסותרות של מושגים מסוימים, שבהם נדון במאמר, והמאבקים על הזכויות ברשת לא מנעו את פריחתן של הרשתות החברתיות, והן ממלאות מקום מרכזי בחייהם החברתיים של גולשים רבים.
  • "פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט"[3] - בחברה המודרנית, תפקידם של אנשי בריאות הנפש לטפל בתחושות מצוקה של האדם המביע אותן בצורות שונות ומצוקות הקשורות לאינטרנט בכלל זה, אולם לייחס לטכנולוגיות האינטרנט את הגורם הישיר למצוקה אין לה, בינתיים, על מה להסתמך. כהסדר חברתי אלטרנטיבי, התפתח מיתוס המסייע ליצירת סמן נגטיבי לסדר החברתי הווירטואלי ולהתנהגות אינטרנטית רצויה. מיתוס זה, מעניק "לגיטימציה" להתערבות חברתית על מנת למנוע פגיעה אפשרית בתהליכי הסוציאליזציה של הצעירים בחברה. ההתמכרות של הצעירים נהפכה למֶטָפוֹרָה של מלחמת תרבות בין-דורית. במאבק זה, האינטרנט מתואר כאבן נגף וכתיבת פנדורה וירטואלית, המכילה הרבה מתחלואי החברה. ההתמכרות שוב איננה נתפסת כתדירות הגלישה בלבד, אלא מיוחסת בעיקר לאיכותן של סביבות הגלישה. תפיסת ההתמכרות כ"מחלה" נעשית במסווה של חמלה ודאגה לזולת, בעוד שלמעשה, היא מושפעת מאינטרסים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, המבוססים על עצמה וכסף.
  • "המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית"[4] - אירועי "האביב הערבי", שנועדו להפיל משטרים אוטוריטטיביים ורודניים, מהווים זרז לשיח בדבר מקומה של המדיה החדשה כמחוללת מהפכות חברתיות. השיח קיבל תאוצה עקב המחאות הגלובליות של קיץ 2011 על "הצדק החברתי" (social justice struggles), שהתרחשו גם במדינות הדמוקרטיות בעלות משטר קפיטליסטי נאו-ליברלי. במקביל לגל המחאות העולמי החלה בישראל המחאה על מחיר ה"קוטג'", התרחבה למחאה על יוקר שכר דירה, והפכה למחאה על "צדק חברתי".
  • "הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי ברשת"[5] - דן בקשר שבין הרב-לשוניות לבין תהליכים פוליטיים הנוגעים לשפות טריטוריאליות ולהגנה על זכותם של מהגרים ומיעוטים להשתמש בשפת אמם. נדון גם בהעצמה הכלכלית של השפה באמצעות דרישותיהם של צרכנים לרכוש מוצרים ושירותים ברשת בשפתם, מה שמשתלב במגמה לשימור המורשת הלשונית והתרבותית של שפות נכחדות (at-risk languages) שהסתמנה עקב הגלובליזציה של שפות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמי גורן, מי קובע את דרכם של בוגרי כתות ח, דבר, 28 במרץ 1968
  2. ^ יעקב הכט, הזכות לחשיפה ברשתות החברתיות, המגזין של איגוד האינטרנט הישראלי, נובמבר 2010
  3. ^ יעקב הכט, פתולוגיה, מיתוס ופאניקה מוסרית בהתמכרות לאינטרנט, המגזין של איגוד האינטרנט הישראלי
  4. ^ יעקב הכט, המרחב הציבורי המקוון והפוליטיקה האלטרנטיבית, המגזין של איגוד האינטרנט הישראלי, דצמבר 2011
  5. ^ יעקב הכט, הרב-לשוניות באינטרנט: מהמונו-לינגוויסטי למולטי-לינגוויסטי ברשת, המגזין של איגוד האינטרנט הישראלי, מאי 2013