יעקב חן-טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב חן-טוב
Prof Hen-Tov.jpg
לידה 24 באוגוסט 1932 (בן 87)
תל אביב
ענף מדעי מדע המדינה
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ג'ורג'טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב חן-טוב (נולד ב-24 באוגוסט 1932) הוא היסטוריון, משפטן ואיש מדעי המדינה ישראלי - אמריקאי. מומחה לחקר תולדות רוסיה והמזרח התיכון. פרופסור אמריטוס במרכז לענייני ברית-המועצות מטעם משרד ההגנה של ארצות הברית והמרכז לביטחון אירופה ע"ש ג'ורג' מרשל, בגרמיש, גרמניה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב ב-1932. לאחר שהעיר הופצצה על ידי האיטלקים בראשית מלחמת העולם השנייה, עבר להתגורר ברמת-גן, שם למד בבית הספר היסודי "יהלום". ב-1943 עבר ללמוד בכפר הנוער "מאיר שפיה", בו סיים את לימודיו היסודיים ב-1946. בשובו לרמת-גן למד בבית הספר התיכון "אוהל שם", אותו סיים ב-1950.

בדצמבר 1946 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי ושירת בו עד קום המדינה.

עם יציאתו מהמחתרת, היה פעיל ב"תנועת החרות" ומונה למפקד סניף בית"ר ויוצאי אצ"ל באזור פתח-תקוה. במקביל הוסמך להוראה, והיה מורה, תחילה בבתי הספר היסודיים "אחוה" ברמלה ו"יהלום" ברמת-גן ואחר כך בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובביה"ס "התיכון הריאלי מונטיפיורי" בתל אביב.

בתנועת החרות, היה ממיסדי סיעת "למרחב", שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת השנייה והונהגה על ידי עו"ד שמואל תמיר, לימים שר המשפטים  בממשלתו של מנחם בגין. באותו פרק זמן עמד בקשר הדוק עם ח"כ הלל קוק בניסיון לאחות את הקרע שנוצר בתנועת החרות דאז, לאחר הפילוג בסיעת התנועה בכנסת.

כחלק מפעילותו הציבורית, היה ממארגני פרויקט ריכוז החומר הביוגרפי-תיעודי על חללי האצ"ל והלח"י ופעולות המחתרת, במכון ז'בוטינסקי. כמו כן ארגן את הקמת  רשימת הגוש הלאומי וגיבוש מצעה בבחירות להסתדרות הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בראשית שנות החמישים, רשימה בה נכללו בין השאר גם אישים כאבנר שאקי, יורם ארידור, ועוד. הייתה זו הפעם הראשונה ליצירת חזית משותפת של יוצאי המחתרות והגוש האזרחי בבחירות להסתדרות הסטודנטים האמורה.

בשנות השבעים היה חבר הוועד המייסד שעסק בהקמת מכללת יהודה ושומרון באריאל, וכיהן כיו"ר אגודת שוחרי המכללה. בפרק זמן זה היה  מראשוני הפעילים בהקמת ההתיישבות באפרת.

סיים בהצלחה לימודי עיתונאות בשנתה הראשונה של התוכנית בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב ובעקבות זאת הצטרף למערכת העיתון היומי "חרות", בה שימש בתחילה ככתב לעניינים פליליים ולאחר מכן ככתב הפרלמנטרי של העיתון בכנסת. במקביל, השתתף במדורי הסיפרות בעיתונים היומיים "חרות" ו"הבוקר" ופרסם בהם ביקורות ספרותיות. כן היה חבר מערכת ומשתתף קבוע בכתבי-העת "המערב", בעריכת ד"ר זאב פון וייזל, "עם ומדינה", בניהולו של חבר הנהלת הסוכנות היהודית מאיר גרוסמן ו"יחסים בינלאומיים" בהוצאת המכון בשם זה בהנהלתו של עו"ד נפתלי בן-יהודה. כתב ופרסם דברי שירה, כשאחת מאסופות שיריו נערכה והוכנה לדפוס על ידי פרופ. יוסף קלוזנר וחלק ממנה פורסם בכתב העת "בסער".

במקביל לשנות עבודתו כמורה, סיים באוניברסיטה העברית בירושלים את לימודיו האקדמיים לקראת התואר הראשון במקצועות מקרא, תולדות ישראל וספרות עברית ובשנים 1952-1957 למד והשלים תואר ראשון נוסף גם במשפטים באוניברסיטת תל אביב וב-1957 סיים באוניברסיטת תל אביב גם את לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה. ב-1960 המשיך את לימודיו בארצות הברית, שם סיים באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון את לימודי התואר השני בהיסטוריה של רוסיה והמזרח התיכון. במהלך עבודתו המחקרית-אקדמית התמקד בפעילות הקומינטרן והמפלגה הקומוניסטית בא"י בשנות העשרים והשלושים. משם עבר לבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, בו סיים את לימודיו לתואר שני במחלקה למשפט בינלאומי ומוסדות בינלאומיים וב-1963 סיים את לימודי התואר השני במחלקה ללימודים רוסיים באוניברסיטת הרווארד. ב-1969 קיבל באוניברסיטת ברנדייס דוקטורט בנושא יחסי ברית המועצות והמזרח התיכון, בו התמחה בהנחייתו של פרופסור זאב לקויר.

בשנת 1962 החל את מסלול ההוראה במוסדות אקדמיים, כמרצה ללשון וספרות עברית במכללה העברית בבוסטון. ב-1963 התמנה כפרופסור-מישנה ללימודים רוסיים בקולג' "הולי קרוס" בוויסטר, מסצ'וסטס. ב-1970 התמנה כפרופסור-חבר להיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת "וויסטר סטייט" בוויסטר, מסצ'וסטס. ב-1971-1973 היה מרצה אורח למדע המדינה באוניברסיטת חיפה ובמקביל מרצה במחלקה ללימודים כלליים בטכניון בחיפה. ב-1975 התמנה לפרופסור להיסטוריה ומדע המדינה ב"מרכז ללימודים סובייטיים" של משרד ההגנה של ארצות הברית בגרמיש, גרמניה, שלימים הפך ל"מרכז ע"ש ג'ורג' מרשל לביטחון אירופה". במקביל, שימש כעמית מחקר במחלקה למחקרים רוסיים באוניברסיטת הרווארד בבוסטון, פרופסור-נספח ליחסים בינלאומיים באקדמיה הצבאית של אמנת נאט"ו בבוואריה בגרמניה, פרופסור-חבר בשלוחה האירופית של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון וחבר סגל בכיר במחלקה להיסטוריה ומדע המדינה בשלוחה האירופית של אוניברסיטת מרילנד.

יצא לגמלאות ב-2003, כפרופסור אמריטוס.

נשוי לסוציולוגית ג'סיקה הורביץ ולהם שלושה בנים.

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי ברית-המועצות עם המזרח התיכון, במרקם הכללי של מדיניות החוץ הסובייטית ובמיוחד בפעילות הקומינטרן באזור בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 וכן בקשרי המישטר הסובייטי עם תנועות מהפכניות בעולם השלישי בכלל ובמזרח התיכון בפרט. דגש מיוחד הושם במחקריו על תולדות המפלגה הקומוניסטית בפלשתינה, ארגונה, הרכב הנהגתה ומקומם של מנהיגיה המרכזיים במסגרתה. נושא מרכזי בסוגיה זו הוא חקר המאבק הסובייטי בתנועה הציונית, בהקשר לבעייתיות השאלה היהודית בברית-המועצות והזיקה לצמיחתו של היישוב היהודי בפלשתינה.

תחומי מחקר נוספים שלו הם:

  • לאומיות, סכסוכים אתניים-פוליטיים וגבולות שנויים במחלוקת במרחב הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, תוך התמקדות במעמדם של המיעוטים האתניים בתוכן. במרכז מחקר זה עמדו הסכסוך על נגורנו-קאראבאך בין ארמניה לאזרבייג'ן, רוסיה וג'ורג'יה; הסכסוכים בדרום אוסטייה ובאבחזיה וכן בטרנסדניסטריה שבמולדובה; הסכסוך עם יפן על האיים הקארליים וסכסוכי גבול פנימיים בפדרציה הרוסית עצמה ובמיוחד באזור הקווקז.
  • מעמדו של המיעוט הלאומי הרוסי במרחב הרפובליקות הפוסט-סובייטיות, מאבקו לשוויון זכויות ולהכרה במעמד הלשון הרוסית ברפובליקות הללו; קשרי הפדרציה הרוסית עם הפזורה הרוסית ברחבי העולם; שאלת מעמדו המשפטי של נושא האזרחות הרוסית הכפולה לרוסים בפזורה וקשריהם עם מדינת-האם, בהשוואה, למשל, למצב הפזורה ההונגרית במזרח-אירופה. במיוחד עוסק המחקר במצבו של המיעוט הרוסי ברפובליקות החדשות – אוקראינה, קזחסטן, אסטוניה ולטבייה – ומאבקו לשוויון זכויות.
  • משפט בינלאומי פומבי ואספקטים משפטיים של מוסדות בינלאומיים שונים על בסיס השוואתי ובמיוחד על מעמדן החוקי של טריטוריות שנויות במחלוקת, אספקטים משפטיים לסכסוכים אתניים והליכים לפיתרונם; מעמדם המשפטי של מיעוטים לאומיים וזכויותיהם במדינות השונות, על בסיס השוואתי, מנקודת ראות של החוק הבינלאומי הפומבי ותקדימים משפטיים בסוגיות אלה.
  • רפורמות במערכת השיפוטית ובמוסדות אכיפת החוק בתקופת כרושצ'וב בברית-המועצות, כחלק ממגוון הרפורמות במינהל ובממשל הסובייטי באותה תקופה. כולל מאבק המישטר הסובייטי בתופעת הפאראזיטיות, הליכים משפטיים ב"בתי הדין של החברים" שעסקו בכך וכן בארגון הדרוז'ינה – מתנדבי הפיקוח על הסדר הציבורי וההשלכות שהיו להן בחברה הסובייטית. המחקר בודק גם את הקשר של רפורמות אלו לתהליך הדה-סטאליניזציה ואת מקומן במאמץ של המישטר לגשר על הפער בין האידאולוגיה הקומוניסטית למציאות החברתית בברית המועצות.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Communism and Zionism in Palestine: the Comintern and the political unrest in the 1920’s, Cambridge, Mass: Schenkman Publishing Company, 1974.
  • Communism and Zionism in Palestine during the British Mandate, with a preface by Isaiah Friedman, New Brunswick, USA: Transaction Publishers, 2012.
  • Palestinian Jewry in support of the Soviet Union during the Second World War 1941-45, to be published by Transaction Publishers, 2015.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשאלת התיחום בין גאופוליטיקה וגאוגרפיה מדינית. עיונים בינלאומיים, כתב עת בהוצאת המכון ליחסים בינלאומיים, תל אביב 1957.
  • “The Communist International and the Communist Party in Palestine, in Forces of Change in the Middle East”, ed. Roumani, Worcester Mass: Worcester State College Press, 1971.
  • The Communist International, the Palestine Communist Party and the Political Unrest in Palestine in 1929, monograph, Worcester Mass: Worcester State College Press, April 1970.
  • “The Middle East Turmoil”, in Proceedings, U.S. Naval Institute, December 1984, pp. 52-59.
  • “Contacts Between Soviet Ambassador Maisky and Zionist Leaders during World War II”, in Soviet Jewish Affairs, London, 1978, pp. 46-56.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nationalism, Ethnic Conflicts and Territorial Dispute in the Russian Federation, an Anthology of Readings, Compiled and Introduced, George C. Marshal European Center for Security Studies, Garmisch, Germany, 1991.
  • Nationality and Ethnic Issues: Ukraine, Belorus, Caucasus, an Anthology of Readings, Compiled and Introduced, George C. Marshal European Center for Security Studies, Garmisch, Germany, 1993.
  • Nationalism, Ethnic Conflicts and Territorial Dispute in the Central Asian Republics of Kazakhstan, Kyrgyzstan, Tajikistan, Turkmenistan and Uzbekistan, an Anthology of Readings, Compiled and Introduced, George C. Marshal European Center for Security Studies, Garmisch, Germany, 1999.
  • The Soviet Union and the Middle East: a Political Atlas, edited and introduced, George C. Marshal European Center for Security Studies, Garmisch, Germany, 2000.
  • The Comintern and the Middle East 1925-1939. An Anthology of Documents from the International Press Correspondence (Imprecorr) dealing with the political developments in Palestine, George C. Marshal European Center for Security Studies, Garmisch, Germany, 2001.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970. Merrill Trust Foundation Grant, Philip W, Lown Institute. Brandeis University.
  • 1971. National Foundation for Jewish Culture Grant.
  • Certificate of Distinguished Service 1976-1996, University of Maryland, European Division.
  • Award for Outstanding Dedication and Support, Nato School "Shape" Europe, February 1981-March 1988
  • מדינת ישראל משרד הביטחון – עיטור לוחם המדינה, 18 ביוני 1981.
  • מדינת ישראל משרד הביטחון – אות הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל (אצ"ל). יוני 1981.
  • ממשלת ארצות הברית מטעם משרד ההגנה, המרכז על שם ג'ורג' מרשל בגרמיש – Superior Civilian Service Award, August 2012.