יעקב יוסף סלונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יעקב יוסף סלונים ראשון משמאל

הרב יעקב יוסף משה סלונים (תר"מ 1880 - י"ב בתשרי תרח"ץ 17 בספטמבר 1937) היה רבה האשכנזי האחרון של חברון. בנו ובתו נרצחו במאורעות תרפ"ט.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחברון בשנת תר"מ 1880, אביו היה הרב שניאור זלמן ואמו מושקא מרים. לימודיו כנער היו בירושלים, והוסמך לרבנות בעודו נער.

היה מחסידי חב"ד ובשנת תרע"ב הוקמה בעיר חברון בהוראת האדמו"ר החב"די רבי שלום דובער שניאורסון, ישיבת "תורת אמת". הרב יעקב יוסף שימש בה מזכיר, תרם הרבה להתפתחות הישיבה ואף לימד בה.

בצד פועלו בישיבה פעל בהנהגת העדה האשכנזית-חב"דית בעיר, ואף היה שותף בכיר בניהולה. הוא עסק בין השאר בשמירת בעלות הקהילה על נכסי דלא ניידי וברכישת בתים, והיה שותף להקמת בית החולים בעיר.

אחרי מלחמת העולם הראשונה מצב הקהילה היה בכי רע, בשל העובדה כי רבים מבניה הוצרכו לגלות בשל היותם נתינים זרים. באותה עת מונה הרב סלונים להיות רב הקהילה האשכנזית. מטרתו הייתה להשיב את קהילתו למעמדה שמלפני המלחמה ואף לשפרה. לבד מהנהגה תורנית של הקהילה הוא קיבל עליו משימות כלכליות וחברתיות, והצליח להחזיר לבעלות הקהילה את בית רומנו.

הרב סלונים שימש יו"ר התנועה הציונית בחברון, ודאג להרחיב את היישוב היהודי בחברון. הוא פנה למוסדות הציוניים והציע לרכוש אדמות ולבנות יישובים חקלאיים. פניותיו לחיזוק חברון היהודית ולהרחבתה ולהקמת יישובים חקלאיים סביב לה החלו בעודו נער בן 18, כשפרסם ביקורת על פקידי הברון רוטשילד: "מתפלא אנכי על חברת יק"א אשר בחרו בכפר סבא ליסד שמה מושבה חדשה ולא היטו אוזן קשבת לבקשת בני חברון אשר התחננו להם להושיט למו יד לעזרה בעת המוכשרת לכך להתפרנס מהאדמה אשר יעבדוה בזיעת אפיהם בחברון ובסביבותיה".

לקראת עליית ישיבת סלובודקה לארץ פעל הרב סלונים נמרצות עם בנו הבכור, אליעזר דן, להבאת הישיבה לעיר האבות.

אחרי פרעות תר"פ (שבהן לא נפגעה קהילת חברון) שימש הרב סלונים "איש מודיעין" של "ההגנה" וגייס משת"פים מקרב ערביי העיר.

בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים.[1]

בשבת, י"ח במנחם אב תרפ"ט, התקיימו בחברון פרעות ביהודי העיר. אבו שאקר, בעל הבית הערבי שבביתו גר הרב סלונים, הגן בגופו על הרב סלונים, על בני משפחתו ועל אנשים נוספים שהאמינו שאצל הרב הם מוגנים ובחרו להיות בביתו במהלך הפוגרום. הפורעים פצעו את אבו שאקר אך הוא לא ויתר, ויושבי הבית ניצלו. במהלך השבת סיכן הרב סלונים את חייו ויצא מביתו כדי להשפיע על ראשי הממשל והמשטרה לפעול להפסקת הרצח.[2]

בפרעות תרפ"ט חרבה הקהילה העתיקה, לאחרי הפרעות ניסה הרב סלונים לקומם מחדש את היישוב היהודי בעיר ולבנות סביבה מערכת יישובים. הרב כתב אל ההנהלה הציונית מכתב קשה, ובו תבע להקים מחדש את חברון היהודית ולעשותה ”עיר ואם לכל חבל הדרום“. וכך כותב במכתב בתוכחתו, "הידעתם רבותי כי בהחלטתכם זו גוזרים אתם כליה לא רק על היישוב בחברון בלבד אלא גם על היישובים החדשים מגדל עדר, זיכרון דוד, שכל כך עמל ויגיעה שקועים בהם, כי תלויים הם לגמרי בקיומו של היישוב בחברון ... ואני מודיע לכם לא אשקוט ולא אנוח ... ועוד תהיה חברון לתפארת עיר ואם לכל חבל הדרום שישובו בנים לגבולם". גם הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, קראו לחדש את היישוב היהודי בעיר. לקריאה הצטרפו מנהיגים ציונים בהם חיים ויצמן וחיים ארלוזורוב.[3]

הרב סלונים מעת הפרעות (בה נהרגו כמה מבני משפחתו הקרובים) היה שבור, ולא התאושש מכך עד מותו, ביום י"ב בתשרי תרצ"ח.

אביו הוא הרב שניאור זלמן סלונים. היה נשוי לחיה צביה בת ר' יעקב שרהזון ושרה אסתר אחות רבי אליעזר דן רלב"ג. בנו אליעזר דן סלונים מראשי היישוב היהודי בחברון נרצח בפרעות תרפ"ט. גם בתו ובעלה הרב אברהם אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב, נרצחו בפרעות תרפ"ט. בתו רבקה נישאה ליוסף בורג. נכדו הוא אברהם בורג, ונכדתו נשואה למנחם בן-ששון. בת נוספת, מרים, נישאה לישראל ליפסקר, מזכיר ארגון השוחטים בתל אביב (נפטרה בתשכ"ט).[4]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דב כהן וילכו שניהם יחדיו, עמ' 187.
  2. ^ לפי גרסאות אחרות היה הרב סלונים באותה שבת בירושלים.
  3. ^ יעקב יוסף סלונים, לבנינה של חברון, דבר, 3 בדצמבר 1929. נעם ארנון, "חברון 4000 שנה ועוד 40", מהדורה שנייה, עמ' 24.
  4. ^ מרים פסקר, הצופה, 5 בינואר 1969, עמ' 4
  5. ^ טיוטה
  6. ^ מספר 6, בעמוד 37 בתולדות משפחת הרב
  7. ^ מספר 17, בעמוד 50 בספר תולדות משפחת הרב. היה חסיד של רבי שניאור זלמן מלאדי (שד"ב וולפא, עבד מלך, עמודים 15-18)
  8. ^ מספר 46 בעמוד 60 בספר סלונים
  9. ^ מחבר הספר 'תולדות משפחת הרב מלאדי' עליו מבוסס חלק מעץ זה כמצוין
  10. ^ ספר הצאצאים
  11. ^ תולדות משפחת הרב מלאדי, רק איפה שמצוין בהערות. שאר העץ מבוסס על ספר הצאצאים