יעקב ישכר בער רוזנבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבאר יעקב
רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים
האדמור מנדבורנה.jpg
רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 באפריל 1930
כ"ג בניסן ה'תר"ץ
סירט, רומניה
פטירה 1 במרץ 2012 (בגיל 81)
ז' באדר ה'תשע"ב
בית החולים בלינסון
מקום קבורה הר הזיתים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים בני ברק
תקופת הפעילות ט"ו בטבת ה'תשל"חז' באדר ה'תשע"ב
השתייכות חסידות נדבורנה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי יוסף צבי דושינסקי, רבי אהרון רוקח
חיבוריו באר יעקב, וחי בהם, אוצר שיחות קודש
בת זוג רבקה רוזנבוים
אב רבי חיים מרדכי רוזנבוים מנדבורנה
אם סימא רייזל
צאצאים אליעזר זאב רוזנבוים עריכת הנתון בוויקינתונים
אדמו"ר מנדבורנה ה־2
ט"ו טבת ה'תשל"חה'תשע"ב
אדמו"ר שושלת נדבורנה ה־תשיעי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ציוני ה"דבר חיים" מנדבורנה, ובנו "הבאר יעקב", בהר הזיתים

רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים (מכונה לאחר פטירתו: "הבאר יעקב"; כ"ג בניסן ה'תר"ץ, 21 באפריל 1930ז' באדר ה'תשע"ב, 1 במרץ 2012), היה האדמו"ר מנדבורנה בני ברק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסירט לרבי חיים מרדכי רוזנבוים ולסימא רייזל, בתו של -דוד אביו - רבי אליעזר זאב רוזנבוים מקרעטשניף. הוא נימול על ברכי סבו רבי איתמר רוזנבוים נקרא ישכר בער על שם סב סבו, רבי ישכר בער לייפר מנדבורנה. את השם יעקב נתן לו אביו בטעות[דרושה הבהרה], בחשבו שאביו רבי איתמר הורה לו כך. לאחר מעשה אמר לו אביו שבדיעבד זה טוב, כי הם נכדי רבי יעקב מקורביל מבעלי התוספות.

בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"א בסיון תש"א גורשו מסירט במסע נורא. בראשית ה'תש"ב הגיעו למחנה דז'ורין שבטרנסניסטריה שם שהו עד לסוף המלחמה. בזמן המלחמה נזהר לא לאכול מאכלות אסורים ושמר אף על מנהגי חסידות וביום הבר מצווה שלו טבל בנהר קפוא. כמו כן סייע ליהודי האזור בחימום והארת הבתים. ביום כד באייר תש"ד שוחררו בידי ברית המועצות. אחרי המלחמה עזר ליהודים להבריח את הגבול (שהיה אז בשליטת הקומוניסטים).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תש"ו 1946 עלה לארץ ישראל באוניית המעפילים "הגנה", בה בנה לעצמו חדרון מארגזים ומיעט לצאת ממנו, בשל הקפדתו על שמירת עיניים. ירד רבות לטבול בים תוך סיכון עצמי, אף כשחלה במחלת ים[1]. בהגיעו לישראל נכלא במחנה עתלית אך נמלט ממנו כעבור שעות ספורות בתרגיל הסחה[2], והגיע לירושלים ללמוד בישיבתו של רבי יוסף צבי דושינסקי. בהיותו בישיבה היה מתמיד בלימודו וישן מעט מאוד. אביו שלח לו מכתבים ובהם הורה לו לאכול ולהפסיק להסתגף.

בראשית ה'תש"ח שלח אליו אביו את אחיו הצעיר- יהודה יחיאל יצחק אייזיק ללמוד בישיבה, הוא הצטרף לאוניית המעפילים כנסת ישראל. בהגיעם לישראל נלחמו המעפילים בבריטים והוא נהרג י"ג בחשוון ה'תש"ח. הוא נמנע מלבשר על כך לאביו ובעצת רבו, שיגר טלגרם "האוניה הגיעה בשלום". זכר אחיו המנוח לא מש ממנו כל חייו[1].

בשנת ה'תש"ט עלה אביו לישראל ולאחר מספר חודשים התיישב ביפו. רבי יעקב עבר לגור עמו והקים במקום את ישיבת "מאמר מרדכי". בט' בתמוז ה'תשי"ז (יולי 1957) הוא נישא לרבקה, בת הרב משה הערש מאראד - רומניה, תלמידו של רבי מנחם ברודי רבה של קאלוב. רבי אהרן רוקח מבעלז ורבי ישראל אלתר מגור שלחו לו שיתפלל עליהם ביום חופתו. לאחר נישואיו עבר לגור ברח' רבי יוסי בבני ברק.

לאחר פטירת אביו בט"ו בטבת ה'תשל"ח (1978) מילא את מקומו והרחיב את החסידות אליה הצטרפו הונגרים רבים ובוגרי ישיבת סלבודקה. בתחילה כיהן האדמו"ר בבית המדרש של אביו ברחוב מינץ 23 בבני ברק, עד לשנת תשמ"ט. אז הקים את "קריית נדבורנה" ובית הכנסת הגדול של נדבורנה "היכלי רוזנטל", ובנייתו הסתיימה סמוך לחג הפסח ה'תשנ"ב.

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהג לעשות תענית דיבור בימי שני וחמישי וכן מראש חודש אלול עד אחרי יום כיפור. עסק גם בקירוב רחוקים. היה מפורסם כפיקח ורבים באו להתייעץ איתו. הקפיד להתפלל יחד עם בחורי הישיבה בשעה 7:30 על אף שקבלת הקהל אצלו הייתה מסתיימת בשעות הלילה המאוחרות. תפילותיו ושולחנותיו היו נערכים בהתלהבות כדרך חסידות נדבורנה, והיו מלווים גם בתנועות חיצוניות. היה מחברי נשיאות קופת העיר. נחשב היה ממנהיגי הציבור החרדי בדור האחרון אף על פי שנמנע מלהתערב בפוליטיקה.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלה במחלת סרטן הראש, ועבר ניתוח להוצאת הגידול בי"ב בתשרי תש"ע. הוא נפטר מדלקת ריאות בז' באדר ה'תשע"ב, הלווייתו יצאה מבית מדרשו בהשתתפות אלפים, ונקבר לצד אביו וסבו באוהל אדמו"רי נדבורנה בבית הקברות בהר הזיתים. במהלך הלוויה הוכתרו שני בניו (רבי אליעזר זאב, ורבי מאיר יצחק אייזיק) לאדמו"רים. ובסיום השבעה, הוכתרו שני בנים נוספים רבי אשר ישעיה ורבי יוסף נפתלי לכהן כאדמו"רים במקום רבנותם[3].

השאיר צוואה מפורטת על הנהגת החסידות לאחר פטירתו ועל סדרי לווייתו, ובה הורה שבנו הבכור ימלא את מקומו בבני ברק ובמוסדות החסידות בבני ברק, וכן ששלושת בניו האחרים שכיהנו בחייו כרבני החסידות בירושלים, בביתר עילית ובאלעד יכהנו כאדמו"רים במקום מגוריהם, ושלושת בניו האחרים יתמנו לאדמו"רים כשיקימו בתי כנסת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי תורתו על התורה ומועדים הודפסו בספר באר יעקב (נכון ל-2021, 6 חלקים). בנוסף יצאו לאור אסופות מכתביו וספרי תולדותיו וסיפורי צדיקים ממנו.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו:

חתניו:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכון דבר חיים, אביהם של ישראל, חלקים א, ו-ב, בעריכת חנוך ריגל, אדר ב' ה'תשע"ו.
  • אביהם של ישראל, מוסף לזכרו בעיתון המודיע. ניסן ה'תשע"ב.
  • פעולת צדיק, מוסף לזכרו בעיתון המבשר. ניסן ה'תשע"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיתון המבשר, 2 במרץ 2012.
  2. ^ הוא סיפר שכשהגיע למחנה ראה שיש תור לחיסון ליוצאים מהמחנה, וכל מי שכבר התחסן עומד עם מרפק מקופל, ויוצא מהמחנה. גם הוא עשה כך, ונמלט מהמחנה.
  3. ^ משה ויסברג, בחדרי חרדים, דִּבְרֵי שָׁלוֹם • נדבורנא: מונו עוד 3 אדמו"רים חדשים, באתר בחדרי חרדים, 11 במרץ 2012