יעקב ישכר בער רוזנבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבאר יעקב
רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים
לידה 21 באפריל 1930
כ"ג בניסן ה'תר"ץ
סירט, רומניה
פטירה 1 במרץ 2012 (בגיל 81)
ז' באדר ה'תשע"ב
בית החולים איכילוב
חיבורו העיקרי באר יעקב
סיבת הפטירה סרטן
מקום קבורה הר הזיתים
חסידות חסידות נדבורנה
מקום מגורים בני ברק
מקום פעילות בני ברק
מספר בשושלת 8
הקודם אביו, רבי חיים מרדכי רוזנבוים
הבא בנו, רבי אליעזר זאב רוזנבוים
תחילת כהונה ה'תשל"ח
סיום כהונה ה'תשע"ב
רבותיו רבי יוסף צבי דושינסקי
חיבוריו באר יעקב, וחי בהם, אוצר שיחות קודש, השכל וידוע,
אם סימא רייזל
בת זוג רבקה רוזנבוים
ציוני ה"דבר חיים" מנדבורנה, ובנו "הבאר יעקב", בהר הזיתים

רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים (מכונה לאחר פטירתו: "הבאר יעקב"; כ"ג בניסן ה'תר"ץ, 21 באפריל 1930 - ז' באדר ה'תשע"ב, 1 במרץ 2012), היה האדמו"ר השמיני מנדבורנה והשלישי בישראל, דור חמישי לרבי מרדכי מנדבורנה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסירט לרבי חיים מרדכי רוזנבוים ולסימה רייזל בתו של רבי אליעזר זאב מקרטשניף (שהיה גם דוד אביו). נקרא ישכר בער על שם סב סבו, רבי ישכר בער מנדבורנה. את השם יעקב נתן לו אביו בטעות, בחשבו שאביו רבי איתמר הורה לו כך. לאחר מעשה אמר לו רבי איתמר שבדיעבד זה טוב, כי הם נכדי רבי יעקב מקורביל מבעלי התוספות.

בשואה הוגלתה משפחתו מעיר לעיר[1] בתנאים קשים. פעם כשיצא עם אחיו יצחק אייזיק ואחותו[2] לחפש אוכל תפסום הנאצים ושלחום למחנה דז'ורין שבטרנסניסטריה שם שהו מספר ימים עד ששוחררו. בהיותו במחנה נזהר לא לאכול מאכלות אסורים. בזמן המלחמה שמר אף על מנהגי חסידות וביום הבר מצווה שלו טבל בנהר קפוא. כמו כן סייע ליהודי האזור בחימום והארת הבתים. אחרי המלחמה עזר ליהודים להבריח את הגבול (שהיה אז בשליטת הקומוניסטים).

בשנת ה'תש"ו (1946) החליט לעלות לארץ ישראל והצטרף לאוניית מעפילים. בספינה בנה לעצמו חדרון מקרטונים ולא יצא ממנו כל זמן הנסיעה כדי לא להיכשל במראות אסורות. במהלך ההפלגה היה יורד מדי יום לטבול בים אף כשחלה[3]. בהגיעו לארץ ישראל נסע לירושלים ונכנס ללמוד בישיבתו של רבי יוסף צבי דושינסקי. בהיותו בישיבה היה מתמיד בלימודו וישן שעות בודדות ביממה. אביו שלח לו מכתבים ובהם הורה לו להפסיק להסתגף.

בשנת ה'תש"ט עלה אביו לישראל ולאחר מספר חודשים התיישב ביפו. רבי יעקב עבר לגור עמו והקים במקום את ישיבת "מאמר מרדכי". בט' תמוז תשי"ז הוא נישא לרבקה, בת הרב משה הערש מאראד - רומניה, תלמידו של רבי מנחם ברודי רבה של קאלוב. רבי אהרן רוקח מבעלז ורבי ישראל אלתר מגור שלחו לו שיתפלל עליהם ביום חופתו. בשנת תש"כ, כשאביו עבר לגור בבני ברק, עבר גם הוא לעיר.

לאחר פטירת אביו בשנת ה'תשל"ח (1978) מילא את מקומו והרחיב את החסידות ואף ליטאים הצטרפו לחסידות. תחת הנהגתו נבנתה בבני ברק "קריית נדבורנה" ובית הכנסת הגדול של נדבורנה בפאתי שיכון ויז'ניץ ("היכלי רוזנטל").

הנהגותיו וחסידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהג לעשות תענית דיבור בימי שני וחמישי וכן מראש חודש אלול עד אחרי יום כיפור. עסק גם בקירוב רחוקים. היה מפורסם כפיקח ורבים באו להתייעץ איתו. הקפיד להתפלל יחד עם בחורי הישיבה בשעה 7:30 על אף שקבלת הקהל אצלו הייתה מסתיימת בשעות הלילה המאוחרות. תפילותיו ושולחנותיו היו נערכים בהתלהבות כדרך חסידות נדבורנה, והיו מלווים גם בתנועות חיצוניות. היה מחברי נשיאות קופת העיר.

בין חסידיו נמנו אישים מפורסמים כגון: הרב נתן נטע לנדמן רבה של חולון לשעבר, הרב צבי גלבשטיין רב קהילת בית וגן באלעד, הסופר החסידי מרדכי גרליץ, הרב יוסף מוגרבי רב קריית שרת וראש ישיבת תפארת בנים בחולון, הרב משה ברוך פכטר רבה של מטולה, הרב חיים דוד קובלסקי ראש מאורות הדף היומי, הרב נחום רוגוזניצקי ראש ישיבת מאורות התורה בטלז סטון.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר לאחר שחלה במחלה ממארת, בז' באדר ה'תשע"ב, והלווייתו יצאה מבני ברק לירושלים, שם נקבר בחלקה שהוסיף לאוהל אדמו"רי נדבורנה בהר הזיתים.

השאיר צוואה מפורטת על הנהגת החסידות לאחר פטירתו ועל סדרי לווייתו, ובה הורה שבנו הבכור ימלא את מקומו בבני ברק ובמוסדות החסידות בבני ברק, וכן ששלושת בניו האחרים שכיהנו בחייו כרבני החסידות בירושלים ביתר עילית ואלעד יכהנו כאדמו"רים במקום מגוריהם, ושלושת בניו האחרים יתמנו לאדמו"רים כשיבנו בתי כנסת לעצמם. בהתאספות ללימוד משניות בסיום השבעה, הוכתרו שלושת בניו לכהן כאדמו"רים במקום רבנותם, והתקבלו החלטות האמורות לשמר את השלום בין החסידים[4].

דברי תורתו יוצאים בספרים בשם "באר יעקב" (נכון ל-2018, 5 חלקים). בנוסף יצאו לאור אסופות מכתביו וספרי תולדותיו וסיפורי צדיקים ממנו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיותיו היו נשואות לקרוביהן, רבי דוד משה מקרטשניף, רבי צבי הירש מקרטשניף סיגט ורבי אליעזר זאב מראחוב.

בניו:

חתניו:

  • הרב שלום אהרן אשכנזי ראש ישיבת נדבורנה (בנו של הרב אלימלך אב"ד מלבורן)
  • הרב זלמן שפירא ראש הכוללים דנאראל (בן האדמו"ר מנארול).
  • הרב אשר אנשיל כ"ץ (בן הרב שלמה זלמן רב חסידי תולדות אהרן בוויליאמסבורג), ראש מערכת הכשרות החדשה חרדים.
  • הרב נפתלי שנייבאלג (בן הרב אליעזר ליבר שנייבאלג רבה של עדזשוואר שבלונדון). ראש כולל דבר חיים בקרית נדבורנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכון דבר חיים, אביהם של ישראל, חלקים א, ו-ב, בעריכת חנוך ריגל, אדר ב' תשע"ו.
  • אביהם של ישראל, מוסף לזכרו בעיתון המודיע. ניסן תשע"ב.
  • פעולת צדיק, מוסף לזכרו בעיתון המבשר. ניסן תשע"ב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין מסעותיהם:דורנשט, קאריובה, קאלאפט ומוגילוב.
  2. ^ לימים אשת רבי צבי הירש מקרטשניף.
  3. ^ עיתון המבשר, 2 במרץ 2012.
  4. ^ דברי שלום. נדבורנא: מונו שלושה אדמו"רים חדשים. אתר בחדרי חרדים.