יעקב נמרודי
 | |
| לידה |
1 ביוני 1926 (בן 96) בגדאד, עיראק המנדטורית  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מעסיק |
המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
  | |
יעקב נמרודי (נולד ב-1 ביוני 1926) הוא איש מודיעין, אלוף-משנה בדימוס, ואיש עסקים ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב נמרודי נולד ב-1926 בבגדאד[1]. בהיותו בן שבועיים עלתה משפחתו לארץ ישראל. יעקב התייתם בגיל 14 ויצא לסייע בפרנסת המשפחה. כנער, בירושלים של שנות הארבעים, התגייס להגנה והיה פעיל בש"י, במעקבים וברכישות נשק ורכוש. אז התיידד עם מי שהיה עתיד להיות למפקדו, יצחק נבון[2]. הוא עבר קורס קצינים בפלמ"ח והיה קצין מודיעין ביחידת שחר - "המסתערבים".
עם קום המדינה עברה היחידה לחיל המודיעין. ב-1950 הצטרף למודיעין 10 (לימים יחידה 504).[3], תחילה שירת בבסיס ג' בירושלים וב-1951 מונה למפקד בסיס ד' בבאר שבע ושירת בתפקיד במשך ארבע שנים. התמחה במודיעין ממקורות אנושיים מבדואים, מצרים וירדן[2]. בתפקידו זה פגש והתיידד עם אריק שרון. בתפקידו הבא הושאל למוסד וניהל את שלוחת הארגון באיראן עד 1959. בשנת 1960, עם התהדקות יחסי איראן–ישראל, מונה נמרודי לנספח צה"ל הראשון בטהראן[4]. במשך השנים הפך לאחת הדמויות המשפיעות באיראן של השאה, קודם להפיכת האייתולות. במסגרת זו היה מעורב במבצע יהלום, להבאתו של מטוס מיג 21 עיראקי לישראל.[5]
בשנת 1964 הועלה לדרגת אל"ם. לאחר שלא קודם, פרש נמרודי בשנת 1970 מצה"ל והפך לאיש עסקים מצליח, שהתמקד בייצוא מפעלי התעשייה הישראליים לאיראן. עם פרישתו מצה"ל הקים עם שאול אייזנברג חברה לייצוא מתקני התפלה בשיטת אלכסנדר זרחין לאיראן[2]. עד 1974 הקימה החברה 26 מתקני התפלה באיראן[6] ועד 1977 יותר מ-60 מתקנים[7].
במסגרת עסקיו היה מעורב בשנות השמונים בפרשה שזכתה לכינוי "איראנגייט", עסקה סיבובית בה ישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקני, בזמן מלחמת איראן–עיראק. פרסומים על כך הופיעו בעיתונות התקופה, אך הוכחשו בידי נמרודי[8][9].
לאחר שההסתדרות הציונית החליטה להפריט את חברת הכשרת הישוב בשנת 1988, רכש נמרודי את החברה עתירת הנכסים, במטרה להחזיר את מרכז עסקיו לישראל.
ב-1992 רכש את העיתון "מעריב", שבהנהגת בנו, עופר, החל בשורה של מאבקים בעיתון המתחרה "ידיעות אחרונות" - מאבקים שהובילו למעצרים ולמשפטים. יעקב נמרודי עצמו היה גיבורה של הפרשה השלישית והאחרונה שזכתה לכינוי "פרשת נמרודי ג'", כאשר ביחד עם מקורבו הסופר אריה קרישק ניסו לשבש את משפטו של הבן, עופר. יעקב נמרודי הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס[10]. גם הסופר קרישק הורשע באופן דומה. לאחר המשפט חלה התרחקות בין השניים.
נמרודי פרסם שלושה ספרים (בעזרת סופרי צללים) על חייו והקריירה שלו: "מסע חיי", "התקווה והמחדל", ו"ימי טהראן" (2010).
יעקב נמרודי נשוי לרבקה ואב לעופר, יעל וסמדר. מתגורר בסביון[11]. בתו, רותי וייסברג, נהרגה בעלות רכבה על מוקש בעת טיול בסיני.
פעילותו של נמרודי בעת היותו נספח צה"ל בטהראן תוארה בסרט "מושל שושן", המבוסס על תצלומיו ויומניו של נמרודי. הסרט הוקרן בערוץ הראשון בשנת 2016. הפקת ועריכת הסרט נעשתה על ידי חברה בבעלות משפחת נמרודי עצמה והסרט ניתן בחינם לערוץ 1, דבר שגרר ביקורת[12]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 מונה נמרודי כקונסול כבוד של מדגסקר.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסע חיי
- התקווה והמחדל - פרשת איראנגייט, ספריית מעריב, תשס"ד 2004
- ימי טהראן, ספריית מעריב, תש"ע 2010
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על מקור השם נמרודי ראו: נמרודי - המת החי, מעריב, 30 באוקטובר 1980
- ^ 1 2 3 אורי דן, ישראלי ימתיק את מי פרס, מעריב, 1 במרץ 1970
- ^ יעקב נמרודי באתר עמותת מודיעין 10
- ^ ראש ממשלת ירדן מזהיר מהידוק קשרי פרס - ישראל, מעריב, 24 ביולי 1960
אלי לנדאו, אל"מ י. נמרודי נספח צבאי בפרס, מעריב, 1 באוקטובר 1964
בגלל האלף בית, מעריב, 27 בנובמבר 1966 - ^ שרה ליבוביץ-דר, כנפיים שבורות, באתר nrg, 2 ביוני 2007.
- ^ חברת נמרודי לסחר חוץ, דבר, 24 ביוני 1974
- ^ מתקני המתקה מישראל הוקמו במפרץ הפרסי, דבר, 19 באפריל 1977
- ^ ישראל סיפקה לצבא חומייני תותחים טילים ופגזים חדישים, דבר, 13 ביולי 1983; המשך
סוחר הנשק הישראלי נמרודי, מעריב, 18 באפריל 1986; המשך - ^ שפי גבאי, מאז נפילת השאה לא עסקתי ביצוא בטחוני לאיראן, מעריב, 9 במאי 1986
- ^ ע"פ 71737/02 יעקב נמרודי נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
- ^ סביון, מעריב, 6 בינואר 1986
- ^ "הרשות שידרה סרט על נמרודי – נחשו מי ערך והפיק אותו? - וואלה! ברנז'ה". וואלה! ברנז'ה. נבדק ב-2018-10-24.