יעקב פופרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב יעקב פופרש כ"ץ (נפטר 1742) היה אב"ד וראש ישיבה בפרנקפורט, מחבר ספר שו"ת 'שב יעקב'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפראג לרבי בנימין הכהן פופרש (פאפערש) שם שימש גם כדיין.

בשנת תנ"ח (1698) נתמנה לרב בקובלנץ. בשנת תע"ח (1718) נבחר לכהן כאב"ד וראש ישיבה בפפד"מ שם נפטר ונקבר בכ"ב שבט תק"ב (1742).

נשא ונתן בהלכה עם גדולי דורו כרבי יהודה מילר. בישיבתו בפרנקפורט למדו רבי יוסף שטיינהארט, חתנו רבי נפתלי צבי קצנלבוגן, רבי דוד טבלי, רבי אלחנן אשכנזי (מחבר פירוש 'סדרי טהרה' על שולחן ערוך הלכות נידה) וגדולי תורה רבים אחרים. השביע את הרמח"ל בפני בית דין שלא ילמד ולא יכתוב בתורת הקבלה כשהאחרון עבר בפרנקפורט בדרכו מפאדובה לאמסטרדם.

לאחר פטירתו, בשנת תק"ב (1742) הוציאו שני בניו, יהודה לייב וזאב וולף, לאור עולם את חיבורו הידוע שו"ת שב יעקב. החיבור הפך לספר מרכזי בספרות ההלכה והוא מצוטט רבות, בין השאר בפירוש 'פתחי תשובה' על השולחן ערוך.

אחריו נתמנה לרבה של פפד"מ הרב יעקב יהושע פלק מקראקא (מחבר הפני יהושע).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.