יעקב פינקרפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב פינקרפלד
Jacob Pinkerfield.jpg
לידה 1897
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בספטמבר 1956 (בגיל 59 בערך)
רמת רחל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ארכאולוגיה
ארצות מגורים גליציה, ישראל
תרומות עיקריות
סקר בתי כנסת באיטליה ובתוניסיה
שלט הנצחה על ביתם של יעקב פינקרפלד ואחותו אנדה עמיר- פינקרפלד ברח' אחד העם 87 בתל אביב

יעקב פינקרפלד (כ"ט טבת תרנ"ז, 1897 - י"ח תשרי תשי"ז, 23 בספטמבר 1956), אדריכל, ארכאולוג וחוקר בתי כנסת ובתי עלמין ישראלי יהודי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב פינקרפלד נולד בעיר פשמישל שבגליציה בן ליואל שגם כן עסק באדריכלות ולחדוה פרידה בת יעקב מינדרר שבעקבות צאצאיהם עלו גם כן ארצה. בתיכון למד בבית הספר הריאלי בלבוב. חונך על ברכי התרבות הפולנית אך כבר בימי נעוריו תמך ברעיון הציוני והצטרף לתנועת השומר הצעיר. עלה לישראל ב-1920 עם הגל הראשון של העליית השומר הצעיר. עסק בתחילת דרכו בארץ בייבוש ביצות באזור זכרון יעקב. לאחר שחלה בעקבות פעילות זו, חזר לווינה לצורך הבראה ולימודי אדריכלות. חזר לארץ ב-1925. תקופה קצרה עבד במחלקה לעבודות ציבוריות של המנדט הבריטי והחל מ-1930 נעשה אדריכל עצמאי ועסק בעיקר בבניית מבני ציבור (בקיבוצים בדרך כלל). לדוגמה, ראה בית חנה בשד' בן-גוריון בתל אביב. במקביל לעיסוקו בהקמת מבני ציבור, עסק גם בפעילות מחקרית (ראו להלן).

ביום ג' חול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשי"ז (23 בספטמבר 1956) הירצה פינקרפלד במסגרת הכינוס הארצי ה-12 של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה בירושלים על בתי כנסת בעיר. בהמשך אותו יום נערך באתר החפירות הסמוך לקיבוץ רמת רחל סיור מטעם הכינוס ובמהלך הסיור ירו חיילי הליגיון הירדני אש מקלעים ונשק קל על משתתפי הסיור. מהאש נהרגו 5 (אחד מהם נפטר כעבור מספר שנים כתוצאה מפציעתו) אנשים ורבים נפצעו[1], בין ההרוגים היה פינקרפלד שנפגע מהירי ונפטר בדרכו לבית החולים.

אח לאנדה עמיר-פינקרפלד, מיקרוביולוגית, סופרת ומשוררת.

עבודתו כאדריכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנים שתכנן פינקרפלד נושאים לרוב קוים נקיים, צורות פשוטות, התאמה לתכונות החומר והתאמה מרבית לתכנון הפנים. שילב בתוכניותיו מוטיבים מזרח-תיכוניים שהיו חביבים עליו מבחינה ארכיטקטונית, והחשיבם כמתאימים לנוף הארץ.

פעילות ציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנות לימודיו החל להעניין באמנות יהודית ואסף חומר ציורי, תוכניות, תצלומים ותעודות המפיצות אור על היצירה האמנותית של היהודים בכל הדורות. במיוחד הטרידה אותו הדאגה לשרידי מבנים יהודים בעלי ערך אמנותי בתפוצות הגולה שצפויה להם סכנת הרס ושכחה ובשל כך הפציר בידידם ובמוסדות אחראיים לרכז את החומר המדעי ולשמר את המבנים הכל מקומות היישוב של בני ישראל המשך הדורות.

החל משנת 1930, עסק בחפירות ארכאולוגיות בחמת גדר, שומרון העתיקה, עציון גבר, בית שערים ועוד, במיוחד של בתי כנסת. במקביל לעיסוקו בבניית מבני ציבור במטרה לפענח את מבני השרידים ולהתקין תוכניות שיחזור. חקר את ההתפתחות המבנית של בתי הכנסת בארץ ובעולם, בעיקר באגן הים התיכון (בפרט באיטליה ובתוניסיה) תוך מסעות מחקר. מחקריו החלוציים מהווים בסיס חשוב לחקר בתי כנסת עד היום. ספרו בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו (תשי"ד) סוקר בין היתר את אלה שבאלסנדריה, אסטי, טורינו, ליבורנו, טריאסטה, פיימונטה, פירנצה, קזאלה מונפראטו, קארמניולה, קראסקו, ורומא. ספרו בתי הכנסת באפריקה הצפונית (תשל"ד), יצא לאור לאחר מותו. בספר זה מתואר סקר מפורט גם של בית הכנסת אלגריבה, בג'רבה ותוניסיה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום בו נהרג בקיבוץ רמת רחל הוקם גן ארכאולוגי על-שם הנופלים[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתי כנסיות בארץ-ישראל מסוף תקופת הגאונים עד עליית החסידים, ירושלים, תש"ו.
  • בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד-1954.
  • בתי הכנסת באפריקה הצפונית, ירושלים, תשל"ד.
  • בשבילי אמנות יהודית; ספר זיכרון, ספרית פועלים, 1957
  • ירושלים: בית כנסת ועדת הקראים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]