יעקב צהלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ר' יעקב בן יצחק צהלון (16301693) היה רופא, רב וסופר יהודי-איטלקי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צהלון היה בן למשפחת מגורשי ספרד ופורטוגל מרומא, שנודעה כמשפחת רבנים, סופרים ורופאים.

למד רפואה באוניברסיטת רומא. סיים לימודיו בשנת 1656 והשתתף בטיפול בחולים וארגון הקהילה בעת מגפת הדבר שהתפשטה בגטו היהודי ברומא. יעקב צהלון חיבר תפילה הדומה לשבועת הרופאים.

בימי הדבר ברומא ב-1656 נחלק הגטו היהודי שנמצא בפיקוחו הראשי של ההגמון ג'ובני פרנצ'סקו נגרוני לשלושה רבעים: ברובע א' נמנה לפקח רפואי הרופא היהודי חנניה ממודיליאנו, ברובע ב' הרופא גבריאל מלאריציאה וברובע ג' - הרופא יעקב צהלון.[1]

במקביל ללימודי הרפואה הוסמך לרבנות והיה חבר במועצת הרבנות של קהילת רומא. חלק מהדרשות שנשא בעיר הוצאו לאור. בשנת 1682 שימש צהלון כרב העיר פרארה. כנראה לאור מחלוקות עם מספר יהודים ברומא ואולי גם משום רצונו להיות קרוב לוונציה, שם הודפסו ספריו. גם הדרשות שנשא בפרארה, הוצאו לאור. מלבד פעילותו התורנית והרפואית התבלט גם כמשורר.

יעקב צהלון חיבר אנציקלופדיה בשם אוצר החוכמות, שאותה חילק לשלושה כרכים; רק השלישי מבהם, שכותרו אוצר החיים, העוסק ברפואה, נשמר וראה אור בדפוס (ונציה 1683).

בהקדמתו ל"אוצר החיים" מביא צהלון את הכללים להנהגת הרופא שתרגם מספריו של אברהם זכות הרופא, כגון : "יכין לו ספרים לעיין בם בחכמת הרפואה - מעטים וטובים : לא יגדיל חולי קל וקטן כאילו הוא גדול, לא יקטין חולי גדול, יקבל לרפא מעט חולים שלא יטעה בריבוי החולים, יעמוד בחוזק לב נגד קינטור ההמון, לא יהיה בו קנאה, לא יהיה קשה עורף בדעתו נגד רבים או גדולים ממנו, יודה טעותו אם טעה, יחשוב קושי וסכנת עניין הרפואה".

צהלון נפטר בפרארה בשנת 1693.

בנו, מרדכי שנפטר בשנת 1741 היה גם כן רב ורופא בפרארה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו:

חלק מכתביו נמצאים עדיין בכתבי יד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר ל. מ. הרברט, 'הרב הרופא יעקוב בן יצחק צהלון', הרופא העברי 1954.
  • יהושע ליבוביץ, 'מגפת הדבר בגיטו רומא (1656) לפי [יעקב] צהלון והקרדינאל [הירונימוס] גאסטאלדי', קורות (שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע) ד (תשכ"ז), 155–169.
  • יוסף צבי הס, 'תיאור ההיפוכונדריאזיס אצל יעקב צהלון', קורות ד (תשכ"ח), 447–444.
  • יהושע ליבוביץ, 'ר’ יעקב צהלון איש רומא ופזמונו לשבת חנוכה משנת התמ"ח - 1687', בתוך: איתיאל מילאנו, שלמה א' נכון, דניאל קארפי (עורכים), ספר זיכרון לחיים אנצו סיריני: כתבים על יהדות רומא, ירושלים – מילאנו: מוסד שלמה מאיר: מכון למדעי היהדות, תשל"א, עמ' 166–181.
  • ד"ו זיצ'יק, 'בעיות ההנקה ב"אוצר החיים" של יעקב צהלון (1683)', קורות ד (תשכ"ט), 667–678.
  • זוהר עמר, שמירת הבריאות להרמב"ם, פירושו של ר' יעקב צהלון הרופא להלכות דעות פרק ד', נוה צוף תשס"א.
  • Samuel S. Kottek, 'Etude du précis de pédiatrie, extrait du livre "Otzar Ha’hayyim" de Jacob ben Isaac Zahalon,' Revue d’Histoire de la Médecine Hébraïque 97 (1972), 15-18, 43-52. (בצרפתית)
  • Jonathan Jarashow, 'Yakov Zahalon and the Jewish attitude towards medicine,' Koroth 9,9-10 (1989), 725-736.
  • Samuel S. Kottek, 'La Prière des Médecins de Jacob Zahalon,' Pardès 15 (1992), 185-193. (בצרפתית)
  • Aaron J. Feingold, 'The marriage of science and ethics: three Jewish physicians of the Renaissance,' in: Natalia Berger (Ed.), Jews and Medicine; Religion, Culture, Science, Tel Aviv: Beth Hatefutsoth - the Nahum Goldmann Museum of the Jewish Diaspora, 1995, pp. 89-111.
  • Joshua O. Leibowitz, 'Bubonic plague in the ghetto of Rome (1656): descriptions by Zahalon and by Gastaldi,' Korot 14 (2000), 65-68.
  • Michal Altbauer-Rudnik, 'Early modern Jewish physicians writing on lovesickness, Korot 20 (2009-2010) 99-116.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר א. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, הדפסה ג', 1958, פרק : "רופאים יהודים במשך הדורות", ערך : צהלון יעקב, עמודים 1563-1564