יעקב רוזנר
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הניסוחים בערך מסורבלים וציוריים במידה לא אנציקלופדית. | ||
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הניסוחים בערך מסורבלים וציוריים במידה לא אנציקלופדית. | |
| לידה |
26 במאי 1902[1] מינכן, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
26 באוגוסט 1950 (בגיל 48) תל אביב, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| שם לידה | Jakob Rosner[2] |
| מדינה |
ישראל |
| תחום יצירה | צילום |
| הושפע על ידי | אלפרד סטיגליץ |

יעקב רוזנר (26 במאי 1902 – 26 באוגוסט 1950) צלם ישראלי יליד מינכן, גרמניה. צלם ישראלי בולט שהביא את רוח הצילום הגרמנית לארץ ישראל, עסק גם בקולנוע ובעיצוב גרפי, באמצעותם נתן ביטוי להישגי הציונות ביצירה חדשה בארץ ולנופיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעקב (ז'אק) רוזנר נולד במינכן שבמינכן שבגרמניה לסידוני זלדה (שרה) לבית רייטמן ואוסקר. אביו היה יליד וינה ואמו ילידת למברג (כיום לביב, באוקראינה). בעקבות תקרית אנטישמי שחווה בבית הספר הוא החל להיות מודע ליהדותו, ופיתח השקפה ציונית. תחילה היה פעיל בתנועת הנוער "בלאו וייס" ('כחול לבן') במינכן ובהמשך אף הדריך בה[3]. ב-1921 רוזנר סיים את לימודיו בבית הספר הריאלי, ואחריו למד בשנים 1920-1922 במכללה למסחר במינכן (שהשתלבה אז באוניברסיטה הטכנית). רוזנר החל בלימודי כלכלה ומשפט באוניברסיטת פרנקפורט ב-1922. בשנת 1925 קבל תואר דוקטור במדעי הכלכלה והחברה על מחקרו בתחום פריון העבודה בתעשייה. במקביל עבד ככתב לענייני כלכלה ביומון פרנקפורטר צייטונג[4]. ב-1926 נישא למרגוט קלאוזנר בברלין, וכציונים, בילו את ירח הדבש שלהם, שנמשך כחצי שנה, בארץ ישראל, בתל אביב ובקיבוץ בית אלפא, ובסופו שבו לברלין. ב-1927 נולדה לבני הזוג הבת מרים.
באותה שנה השתלב בחברת ההנעלה "לייזר" (Leiser) של חמו בברלין כראש מחלקת הפרסום. אז החלה אהבתו לצילום כאשר במקביל לעבודתו פיתח את ידיעותיו בצילום, קולנוע, ועיצוב גרפי. בהמשך התקבל כאוטודידקט לאגודת הצלמים הגרמנית (Gesellschaft GDL; Deutscher Lichtbildner). בשנים 1926-27 שהה רוזנר בארצות הברית לצורך לימודי פרסום ותעשייה, שם פגש את הצלם אלפרד סטיגליץ – מפגש שהשפיע רבות על יצירתו.[5]
תיאטרון הבימה הגיע לביקור בברלין באוקטובר 1926 ועמו גם מנהלה, יהושע ברנדשטטר. רוזנר סייע לרעייתו מרגוט במאמציה להעלות את שחקני הבימה ממוסקבה לתל אביב[6] בין מרגוט קלאוזנר וברנדשטטר התפתח רומן שבעקבותיו היא התגרשה מרוזנר. קלאוזנר אף עלתה עם הבת מרים לארץ ישראל בתחילת שנות ה-30.
רוזנר נשא לאשה את מעצבת הכובעים אדית גרוסווקס (Edith Grosswachs) ב-1934 ושנתיים מאוחר יותר בשנת 1936 עלו לארץ ישראל והשתקעו ברחוב ביאליק בתל אביב, שם נולדה ב-1940 בתם, נעמי. כאשר נואש מניסיונו להקים מפעל לנעליים בארץ ישראל עבד בשיתוף עם פרנץ קראוס, מחלוצי העיצוב בארץ, הפיק סרטים, עסק בטיפוגרפיה ובעיצוב גרפי ובעיקר התמסר לצילום. הצטרף ב-1939 לחבריו הצלמים היקים אנשי העלייה החמישית בתל אביב לאגודה שהקימו במטרה לסייע לעצמם בהתמצאות בעבודת הצלם בארץ, האגודה נקראה "התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל" (PPPA) והתנהלה בגרמנית.
רוזנר היה הצלם הראשי בקק"ל, צילם עבור קרן היסוד, ויצו ומוסדות ציוניים אחרים, האוניברסיטה העברית, הפיק את שנתון הממשלה הראשון, וסקירה מאוירת של ירושלים שנועדה להצגה באו"ם, הפיק חוברות רבות לפרסום ושווק לחברות וליישובים והפיק סרטים[7].
יעקב רוזנר נפטר במפתיע בי"ג באלול תש"י בתל אביב, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.[3] הותיר אישה, עידית (1907-1976) ושתי בנות.
לאחר מותו תרמה בתו, נעמי שוורץ, אוסף מתצלומיו והנגטיבים שלהם למוזיאון ישראל.[8]
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחר תערוכות[9]
- 1944, תערוכת צילומים מאת יעקב רוזנר, בית הנכות בצלאל, ירושלים, (תערוכת יחיד)
- 1954, הצילום בישראל: צילום אמנותי בישראל, זאת היא ישראל, בית הנכות בצלאל, ירושלים
- 1991, יעקב רוזנר, 1903-1950, מוזיאון ישראל, ירושלים, (תערוכת יחיד)
- 1991, Judische Lebenswelten, (עולם החיים היהודי), מוזיאון גרופיוס באו, ברלין
- 2000, מראה מקום: מאה שנות צילום בארץ ישראל, מוזיאון מאנה כץ, חיפה
- 2000, מסגרת זמן, מאה שנות צילום בארץ-ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2008, קרן קיימת ומצלמת: תמונות מהקופסה הכחולה 1903-2003, תחנת הכוח, תל אביב
- 2010, Unbelichtet: Münchener Fotografen in Exil, (לא נחשף: צלמי מינכן בגלות), המוזיאון היהודי במינכן
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- A Palestine Picture Book (1947), Schocken Books, New York
- האלבום האבוד, תצלומי התימנים של יעקב רוזנר, מוזיאון ישראל, ירושלים ותימא, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, 2024 . The Lost Album Jakob Rosner's Yemenite Photographs, The Israel Museum, Jerusalem and the Association for Yemanite Society, Culture Reserch and Documentation, 2024 תלת לשוני: כולל טקסט מקורי בגרמנית ותרגומו לעברית ולאנגלית. סרט דוקו, מולי לנדסמן, סיפור המתחיל בתמונה, (Saga of a Photo), 2013
מבחר פרסומים:
- אלבום לבולי הקרן הקיימת לישראל, יעקב רוזנר, מועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל, ג׳ויש נתנאל פונד, 32 עמודים
- אלבום Returned from Cyprus, (השיבה מקפריסין), 10.2.1940
- אלבום Jewish Women Go to War, (נשים יהודיות הולכות למלחמה), 1942 בקירוב
- אלבום WIZO, (ויצו), 1949
- אלבום The Youth of the Emek, Founding New Settlements, (נוער העמק, הקמת יישובים חדשים), בלי תאריך
- אלבום Uncovering History, (חשיפת ההיסטוריה), בלי תאריך
- אלבום The University of the Jewish People, (האוניברסיטה של העם היהודי), בלי תאריך
- אלבום The Road to Jerusalem, (הדרך לירושלים), בלי תאריך
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תל אביב: יעקב רוזנר, דבר, 28 באוגוסט 1950
- יעקב רוזנר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- Benjamin Ivry, Munich Photographers in Palestine (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר The Jewish Daily (באנגלית)
- קורות חייו (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine) (בגרמנית)
- מולי לנדסמן, סיפור המתחיל בתמונה, (Saga of a Photo), 2013 (סרט דוקו)
- ״יעקב רוזנר״, בתוך: ורד נבון, השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים, הוצאת ורד נבון, מהדורה שנייה, אוגוסט 2021, עמ׳ 115-112.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑
- ↑ לעיתים כתב את שמו בכיתוב Jacob מתוך: מסגרת זמן, מאה שנות צילום בארץ-ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2000, עמ' 50,58,60,64,71
- ↑ מתוך טקסט קיר מתוך תערוכה שהתקיימה במוזיאון ישראל בשנת 1991, ארכיון מוזיאון ישראל ירושלים.
- ↑ Meir Rossen, Faces of Zionism, 9 באוגוסט 1991, עיתון הג'רוזלם פוסט
- ↑ ארכיון מרגוט קלאוזנר, באתר הארכיון הציוני המרכזי

- ↑ אוצר הצילום של המוזיאון, באתר "זמן מבשרת".
- ↑ יהודית קפלן, האלבום האבוד, תצלומי התימנים של יעקב רוזנר, ירושלים: מוזיאון ישראל, ירושלים, ותימא, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, 2024, עמ' 8-25
- ↑ טקסט קיר מתוך תערוכה שהתקיימה במוזיאון ישראל בשנת 1991, ארכיון מוזיאון ישראל, ירושלים.
- ↑ האלבום האבוד, תצלומי התימנים של יעקב רוזנר, ירושלים: מוזיאון ישראל, ירושלים ותימא, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, 2024, עמ' 23-24
