יעקב שדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופ' יעקב שדה

יעקב שדה (3 ביוני 192516 במרץ 2020) היה פרופסור למחלות אף אוזן גרון בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה נולד בברלין לד"ר נחום שדה-סדובסקי ורעיה לבית פיינברג – שניהם מקובנו, ליטא, ששהו באותה תקופה בגרמניה לרגל השלמת לימודי הרפואה של האב. ב-1930 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. האב, מראשוני הרופאים למחלות אף אוזן גרון בארץ ישראל, היה ממקימי בית-החולים אסותא בתל אביב, יסד את הליגה להטבת השמיעה והיה בין עורכי ה-Acta Oto-Laryngologica Orientalia, כתב עת רפואי בינלאומי שעסק ברפואת אא"ג וראה אור בשנים שלפני קום מדינת ישראל. ב-1947 היה שדה-סדובסקי החלוץ בארץ ישראל בביצוע ניתוח חדשני להטבת השמיעה (Fenestration).

שדה סיים את לימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה" ב-1943. בשנים 1943–1945 למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך, לא ברצף אחד, למד רפואה באוניברסיטה של ז'נבה וסיים בה את לימודיו ב-1951. חזר לישראל, עבד שלוש שנים בבית-החולים תל השומר ולאחר מכן השתלם ברפואת אף אוזן גרון במרכז Mass. Eye and Ear שבבית-החולים האוניברסיטאי של הרווארד בבוסטון. היה עמית מחקר גם שם וגם באוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס. חזר לישראל ב-1959, התמנה לרופא בכיר במחלקת אא"ג בבית-החולים תל השומר וב-1961 עבר לבית-החולים העמק בעפולה, שם הקים את מחלקת אא"ג ובראשהּ עמד עד 1970.

בשנת 1966 התמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1967 הצטרף בדרגת פרופ'-אורח לסגל מכון ויצמן למדע ברחובות, שם פעל במשך ארבע שנים כחוקר בתחום של מחלות אוזניים במחלקה לפולימרים שבראשות פרופ' אהרן קציר.

ב-1971 התמנה למנהל מחלקת אא"ג בבית-החולים מאיר בכפר סבא וכיהן במשרה זו עד לשנת 1995.

בשנים 1974–1980 תיפקד כמדען מוכר בלשכת המדען הראשי של משרד הבריאות. בשנת 1975 התמנה לפרופ'-חבר באוניברסיטת תל אביב. ב-1975–1976 שהה כפרופ'-אורח באוניברסיטת איווה באיווה סיטי, ארצות הברית. ב-1978 התמנה לפרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב. ב-1979 מונה לפרופ'-אורח באוניברסיטת בוסטון. ב-1985 הופקד על הקתדרה לחקר מחלות השמיעה על שם ד"ר פליקס וד"ר שרה דומון בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

בשנים 1986–1990 כיהן כנשיא איגוד רופאי אא"ג בישראל. ב-1998 התמנה ליו"ר הוועדה לתיאום המחקר במחלות האוזן בפדרציה הבינלאומית של אגודות אא"ג בעולם, וכן ליו"ר הוועדה לפרסי מדע של איגוד רופאי אא"ג בישראל. מאז 1993 שדה הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 1995 - 2010 ניהל את המעבדה לחקר האוזן באוניברסיטת תל אביב בפקולטה להנדסה ביו-רפואית.

שדה עסק בניתוחי אף אוזן וגרון. היה הראשון בישראל לבצע כירורגיה חדשנית להטבת השמיעה וריפוי דלקות האוזניים, ותרם חידושים משמעותיים בתחום הכירורגיה המיקרוסקופית.

פעל שש שנים כחבר בהגנה ואת שרותו הצבאי בצה"ל סיים בגיל 74 בדרגת רב-סרן במילואים.

בתחילת 2019 ראה אור בהוצאת עם עובד ספרו "שמונה סיפורים" ובו מעט מזכרונותיו.

היה נשוי לרות ואב ליואב, איילת, נדב ורון.

נושאי עבודתו המדעית ועיקר עניינו הקליני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה עבד כ-40 שנה במחלקות אף אוזן גרון בבתי-חולים אוניברסיטאיים בארצות הברית ובישראל. הקים בישראל שתי מחלקות אא"ג ואותן ניהל כ-30 שנה. חינך תלמידים רבים ברפואת אא"ג.

עניינו הקליני, הכירורגי והמדעי העיקרי מתמקד בתחום השמיעה, דלקות אוזניים, עצב הפנים ובעיות במערכת שיווי המשקל. עניינו התרכז במיוחד בדלקות חריפות, נסיוביות וכרוניות של האוזן התיכונה, בטיפול הכירורגי באוזן התיכונה ובטיפול במחלת הכולסטאתומה. מחקריו, שהתמקדו בתחומים הקליניים שבהם עסק, הובילו לקונצפטים קליניים ולטכניקות כירורגיות חדשות. בין מחקריו המובילים נמצא התיאור הראשון של מערכת הריסים באוזן התיכונה ופעולתה. עבודות אלה הראו שפעולת ריסים מיקרוסקופיים אלה (המצפים גם חלק גדול מהסינוסים והסימפונות שבריאות) מותנית בהימצאותו של ריר בעל מבנה מולקולרי מיוחד על גב הריסים. כמו כן נמצא שהפרשת יתר של ריר באוזן התיכונה הוא הגורם השכיח ביותר לירידה בשמיעה אצל ילדים. עבודות אלה הובילו לסדרת מחקרים הקשורים ללחצים תקינים ובלתי-תקינים באוזן התיכונה, לבעיית האוורור שלה ולהרכב הגזים שבתוכה.

שדה שימש כחבר מערכת בעשרה כתבי-עת מקצועיים בינלאומיים בנושאי מחלות אף אוזן גרון והיה חבר כבוד ב-19 איגודים בינלאומיים למחלות אא"ג. היה יוזם ושותף בהקמת איגוד רופאי אא"ג הים-תיכוני ואיגוד פוליצר הבינלאומי לחקר רפואת האוזן. במרוצת עבודתו הוזמן להרצות ב-166 קונגרסים בינלאומיים וב-69 אוניברסיטאות ב-25 ארצות בעולם. יזם וכיהן כיו"ר שבעה קונגרסים בינלאומיים בתחום השמיעה ומחלות האוזן. פרסם 190 מאמרים בעיתונות הבינלאומית לרפואת אף אוזן גרון, 49 סיכומים מדעיים ו-61 פרקים בספרים לרפואת אא"ג. כתב וערך שמונה ספרי לימוד במחלות אא"ג. פעל כמנחה ב-21 עבודות של בוגרי רפואה, עבודות לתואר מוסמך אוניברסיטה ועבודות לתואר דוקטור.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sadè, J. (1966), "Middle Ear Mucosa". Arch Otolaryngol, 84:137–143.
  • Sadè, J. (1966), "Pathology and Pathogenesis of Serous Otitis Media". Arch Otolaryngol, 84:297–305.
  • Sadè, J. (1972), "Pathology of Bell's Palsy". Arch Otolaryngol, 95:406–414.
  • Sadè, J. Churchil Livingstone, Secretory Otitis Media and It's Sequelae (New York, Edinburgh, London, 1979).
  • Sadè, J. (1981), "Meniere's Disease". J Laryngol & Otol, 95:261–271.
  • Sadè, J., Avraham S, Berko E. (1981), "Atelectasis, Retraction Pockets and Cholesteatoma". Acta Oto-Laryngol, 92:501–512.
  • Sadè, J. (1982), "Treatment of Retraction Pockets and Cholesteatoma" J Laryngol &Otol, 82:585–704.
  • Sadè, J., Luntz M. (1988), "Fluctuations of Middle Ear Aeration in Atelectatic Ears". Acta Oto-Laryngol (Stockh) Suppl, 458:48–51.
  • Sadè, J., Luntz M. (1991), "Gas Diffusion in the Middle Ear". Acta Oto-Laryngol, 111:354–357
  • Sadè, J., Fuchs C, Luntz M.(1996), "The Pars Flaccida, Middle Ear Pressure and Mastoid Pneumatization Index". Acta Oto-Laryngol, 116:284–287
  • Sadè, J., Ar Amos (1997), "The Middle Ear and Auditory Tube". Otolaryng Head & Neck Surg, 116:499–524.
  • Sadè, J. (2001), "Hyperectasis: The Hyperinflated Tympanic Membrane – The Middle Ear as an Actively Controlled System". J of Otology and Neurology, 22:133–139.
  • Sadè, J., Handrich Y, Berenheim J. (2007), "Pressure Equilibrium in Penguin Middle Ear". Acta Oto-Laryngol ,12:1–4

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבישי גולץ, רפואת אף אוזן גרון בארץ ישראל 1911–1948, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2009, עמ' 88–92