יעקוב אל-ע'וסיין
 | |||||
| יעקוב אל-ע'וסיין בשנת 1943. | |||||
| לידה |
1900 רמלה, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 ביולי 1947 (בגיל 47 בערך) ירושלים, פלשתינה (א"י) | ||||
| מפלגה |
ועידת הנוער | ||||
| השקפה דתית |
אסלאם | ||||
| ילדים |
Nuzha Al-Ghussein | ||||
| |||||
  | |||||
יעקוב אל-ע'וסיין (תעתיק מדויק: ע'צין, תעתיק נוסף: גוציין,[1] קרי: "רוסיין",[2] בערבית: يعقوب الغصين; 1900 – 21 ביולי 1947) היה בעל אדמות, עסקן ופוליטיקאי ערבי פלסטיני בתקופת המנדט הבריטי, מנהיג מפלגת "ועידת הנוער" וחבר הוועד הערבי העליון בשנות ה-30 וה-40.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעקוב אל-ע'וסיין נולד בשנת 1900,[3] בכפר ואדי חנין בנפת רמלה.[4] הוא היה האישיות הבולטת בין בני משפחת אל-ע'וסיין, שהתרכזה בעיר רמלה והייתה ידועה כבעלת נכסים וקרקעות באזור רמלה – נס ציונה.[2]
בצעירותו היה חבר באגודות נוער שונות, וב-1927 הקים את אגודת הנוער המוסלמי ברמלה. בשנת 1932 סיים את לימודיו הגבוהים באיזמיר שבטורקיה.[4]
אל-ע'וסיין השתתף בהקמתה של מפלגת "ועידת הנוער",[4] שנוסדה בינואר 1932, ובספטמבר 1933 לקח לידיו את הנהגתה.[5] הוא נבחר לתפקיד בזכות היותו אישיות מקובלת יותר על החוסיינים מזו של ראסם אל-ח'אלדי, שנאלץ להתפטר מתפקידו.[6] ועידת הנוער לא נוסדה על ידו, אך הוא הפך אותה ל"מפלגה" קבועה והופיע בשמה כ"ראש המפלגה".[7] בניגוד למפלגות הערביות האחרות בתקופת המנדט, למפלגת ועידת הנוער לא הייתה רשת משפחתית הקשורה עמה למעט משפחתו של ע'וסיין.[8]
בימי ארגון המפלגות הפלסטיניות בראשית שנות ה-30, רבו העיתונים הערביים בארץ ישראל ובהם היה גם "אל־כפאח" של יעקוב אל-ע'וסיין ומוסטפא ארשייד.[9]
ב-1935 נערך הכינוס השני של ועידת הנוער, ובו היא נטלה לידיה הוועידה את היוזמה העיקרית למען יסוד מחדש של "קופת האומה" לטובת המאבק הפלסטיני במכירת קרקעות ליהודים, ומועצת החברה, שהורכבה אותה שנה, כללה בין היתר את יעקוב אל-ע'וסיין.[10] אולם אנשי ועידת הנוער לא הצליחו להציל את "קופת האומה".[11]
ב-25 באפריל 1936 הוקם "הוועד הערבי העליון" כהנהגתה המרכזית של התנועה הלאומית הפלסטינית. ועד זה כלל את ששת ראשי המפלגות הפלסטיניות, ובהם אל-ע'וסיין. הוועד הנהיג את השביתה הערבית הגדולה ואת "המרד הערבי הגדול" שהחלו באותו החודש.[12] המנהיגים הפלסטינים סברו שתמיכתן של ארצות ערב חיונית מאוד למאבקם, ומכיוון שהרוב הגדול של עיתוני מצרים פרסמו דיווחים אובייקטיביים על הנעשה בארץ ישראל, שלח הוועד הערבי העליון שליחים מיוחדים למצרים כדי לשכנע את דעת הקהל המצרית לתמוך בפלסטינים, וע'וסיין היה בין האישים שנשלחו לשם כדי לפעול בקרב העלמאא והחוגים הדתיים.[13] בשנת 1937 היה חבר המועצה המוסלמית העליונה.[14]
ב-1 באוקטובר 1937 פיזר השלטון הבריטי את הוועד הערבי העליון והכריז עליו כגוף בלתי-חוקי. נגד חבריו הוצאו פקודות מאסר וחמישה מנהיגים ערבים הוגלו לאיי סיישל ובהם אל-ע'וסיין.[15] ב-1 בינואר 1939 הוא שוחרר והגיע לסואץ שבמצרים.[16] הוא ישב במצרים והמשיך משם בפעילותו הפוליטית.[2] בסוף ינואר 1939 מונה לחבר המשלחת הפלסטינית שיצאה ללונדון לוועידת השולחן העגול, בתפקיד יועץ.[16] ב-18 במאי 1939 תמכו שישה מתוך עשרת חברי הוועד הערבי העליון בדחיית הספר הלבן, בעוד שארבעת הנותרים, ובהם ע'וסיין, סברו שיש לשתף פעולה עם הממשלה בהגשמתו.[17] מאחר שישב בגלותו בשקט ולא הצטרף בגלוי לאויביה של בריטניה במלחמת העולם השנייה,[18] בשנת 1942, עוד בזמן המלחמה, חזר לארץ ישראל.[2]
בשנת 1944 נתחדשה באופן רשמי וגלוי פעילותן של כמה מן המפלגות הערביות בארץ ישראל, ובהן גם מפלגת "ועידת הנוער".[19] בעוד שבעבר נחשב לאחד מתומכי החוסיינים, בתקופה זו כבר נקט בעמדת אופוזיציה.[2]
ב-20 בנובמבר 1945 הוקם מחדש הוועד הערבי העליון,[20] ושוב השתתפו בו נציגי שש המפלגות המסורתיות,[21] ובהם אל-ע'וסיין.[20] הוועד נתפרק במרץ 1946,[21] ובאותה שנה הוקמה "החזית הערבית העליונה" – ועד נגדי של חמש מפלגות האופוזיציה ל"וועד העליון" של החוסיינים,[22][21] וע'וסיין הצטרף אליה עם מפלגתו.[2] נכון לשנת 1946, עוד עמד בראשה של מפלגת "ועידת הנוער".[5]
בפברואר 1947 מונה אל־ע'וסיין לראשות עיריית רמלה, בעקבות הבחירות לעירייה בנובמבר 1946 ופרישתו של ראש העירייה הקודם מוסטפא חיארי.[23][24] הוא נפטר בירושלים ב-21 ביולי 1947.[25]
יעקוב אל-ע'וסיין היה נשוי לתורייה נוסייבה, והיו להם 11 ילדים.[14]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב שמעוני, ערבי ארץ־ישראל, תל אביב: עם עובד (סדרת 'מכורה'), תש"ז.
- יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1929–1939, תל אביב: עם עובד, תשל"ט 1978.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמעוני, מפתח השמות והעניינים, עמ' 461: "גוציין, יעקוב".
- ^ 1 2 3 4 5 6 שמעוני, עמ' 227.
- ^ מצטפא כבהא, הפלסטינים – עם בפזורתו, עמ' 54: "1900–1947".
- ^ 1 2 3 מצטפא כבהא, הפלסטינים – עם בפזורתו, יחידה 6 בסדרה "המזרח התיכון בימינו", האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 54, הערה 4.
- ^ 1 2 שמעוני, עמ' 290.
- ^ פורת, עמ' 150.
- ^ שמעוני, עמ' 227.
- ^ שמעוני, עמ' 340.
- ^ שמעוני, עמ' 405.
- ^ שמעוני, עמ' 352.
- ^ פורת, עמ' 151.
- ^ שמעוני, עמ' 297.
- ^ פורת, עמ' 239.
- ^ 1 2 Yaqoub Alghusain, באתר "All 4 Palestine"
- ^ שמעוני, עמ' 309.
- ^ 1 2 שמעוני, עמ' 313.
- ^ פורת, עמ' 346.
- ^ שמעוני, עמ' 315.
- ^ שמעוני, עמ' 320.
- ^ 1 2 שמעוני, עמ' 326.
- ^ 1 2 3 שמעוני, עמ' 347.
- ^ שמעוני, עמ' 327.
- ^ מהעתונות הערבית, קול העם, 20 בפברואר 1947
- ^ יעקב אל-גוסיין – ראש עירית רמלה, הַבֹּקֶר, 20 בפברואר 1947
- ^ מת מנהיג ערבי, דבר, 23 ביולי 1947; יעקב אל־גוסיין מת מאכזבות, הַבֹּקֶר, 23 ביולי 1947; מת ראש עיריית רמלה, הצופה, 22 ביולי 1947
| ראשי עיריית רמלה | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מוסטפא אל-חיארי | יעקוב אל-ע'וסיין | זיגה יעבץ | מאיר מלמד | יהודה שטיין | אליהו סאלם לוי | אהרן אבוחצירא | |||
| 1922–1947; 1947–1948 | 1947 | 1948–1949 (מושל צבאי) | 1949–1965 | 1965–1971 | 1971–1972 | 1972–1977 | |||
| הנרי חדד | יורם רבי | משה פרץ | יואל לביא | מוטי יצחקי | מיכאל וידל | ||||
| 1978–1983 | 1983–1988 | 1988–1993 | 1993–2017 | 2017 (מ"מ) | 2017–מכהן | ||||