יפים לבוביץ' מינקין
 | |
| לידה |
22 בינואר 1922 מוהילב, פלך הומל, הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה  (כעת ביילורוס) |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 2011 (בגיל 89) קלן  גרמניה |
| מדינה |
ברית המועצות  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1942–1945 (כ־3 שנים) |
| דרגה | רב"ט |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד נגמ"ש | |
| פעולות ומבצעים | |
|
חזית סטלינגרד[2], החזית האוקראינית השנייה | |
| עיטורים | |
|
עיטור התהילה מדרגה שלישית (30.10.1944; מס' סידורי 131659) עיטור התהילה מדרגה שנייה (05.02.1945; מס' סידורי 8926) עיטור התהילה מדרגה ראשונה (15.05.1946; מס' סידורי 478) מדליית הניצחון על יפן מדליית על הגנת סטלינגרד מדליית על כיבוש בודפשט מדליית על שחרור פראג[1] | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מהנדס בנושא מי תהום | |
  | |
יֶפִים לְבוֹבִיץ' מִינְקִין (ברוסית Ефим Львович Минкин; 22 בינואר 1922 - 11 בנובמבר 2011) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה ובהמשך חוקר בתחום מי תהום.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במשפחת פועל בחברת טבק ובהמשך צבעי. היה הבוגר בין שלושת האחים והייתה לו אחות נוספת[3]. ב-1926 המשפחה עברה לבאקו וב-1936 חזרה למוהילב שם הוא גם סיים את בית הספר בשנת 1939. עד למלחמה הספיק לסיים שנתיים במוסד להידרומטרולוגיה של מוסקבה ובמסגרתו למד גם סאמבו - שיטת קרב המגע הסובייטית. לאחר חפירת בורות נגד טנקים בקרב ילניה הועבר עם שאר לומדי המוסד ללנינאבאד.
חייו במהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילה הגיש בקשה להתגייס לטייס אך סורב מפאת קוצר ראייה. התגייס ב-1942 ונשלח לסטלינגרד שם התחיל את הלחימה באוגדת הסיור מס' 138 של הארמייה ה-62 במהלך הגנה על מפעל "בריקדי". נפצע בשתי רגליו וטופל בבית החולים של העיר אורלסק (כעת בקזחסטן). הוצע לו להשתחרר מן השירות עקב פציעתו אך הוא סירב.
בהמשך מונה לפקד על נגמ"ש ובהיותו בחזית האוקראינית השנייה במסגרת פלוגת סיור של החטיבה הממונעת מס' 45 בארמיית השריון ה-6 בסמוך לזרמני שברומניה ב-26 באוגוסט 1944 נכנס לתוך שיירת הכוחות מנגד וחיסל בתת-מקלע כעשרה חיילי אויב ותפס עוד 11 שבויים ממנה. ב-12 בספטמבר באותה שנה תפס שבוי, שסיפק נתונים חיוניים וב-17 לחודש הוביל מתקפה על הגבעה במהלכה חיסל 15 ולקח בשבי 5 חיילי אויב. על כך קיבל את עיטור התהילה מדרגה שלישית.
ב-13 - 14 בדצמבר בהיותו תת-מקלען פלוגת סיור של החטיבה הממונעת מס' 18 באותה הארמייה חדר עם עוד לוחמים לעורף האויב בסמוך לעיירה שאקי (Szágy) שבהונגריה, השיג מידע חיוני למפקדת החטיבה. בהדיפת מתקפת נגד משך את הלוחמים לקרב בו אישית חיסל 15 ולקח בשבי חמישה חיילי ורמאכט. על ההתנהלות המתוארת קיבל את עיטור התהילה מדרגה שנייה.
ב-30 במרץ 1945 בהיותו מפקד נגמ"ש באותה החטיבה ליד ברומסברג שבאוסטריה חדר לעומק האויב, חיסל כעשרה ושבה מספר חיילי אויב. ב-1 באפריל בסמוך לעיר באדן הגן על העמדה עד להגעת הכוחות העיקריים כשבמהלך ההגנה חיסל יותר מ-20 חיילי אויב ושניים נלקחו בשבי. ב-3 באותו החודש חיסל עמדת מרגמה ועל כל הפעולות הללו זכה בעיטור התהילה מדרגה ראשונה ב-15 במאי 1946.
השתתף במצעד הניצחון מטעם החזית האוקראינית ה-2. לאחר מכן נשלח לחזית היפנית והשתתף בכיבוש מוקדן והשתלט על מחסני צבא קוואנטונג.
באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ששוחרר מן השירות ב-1945 סיים "מוסד לגילוי שכבות גאולוגיות" במוסקבה שם גם קיבל תואר מועמד למדעים ב-1958 והשלים עבודה לתואר דוקטור בנושא גודל שאיבת מי תהום ב-1968. עבד במוסד לפתרון בעיות המים באקדמיית המדעים של ברית המועצות. עבר לגרמניה ב-1992 שם התגורר בעיר קלן בה גם נפטר ב-2011.
פרסומיו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר הרדיו "אחו מוסקבי" (רוסית)
- ^ אתר "גיבורי המדינה" (רוסית)
- ^ אתר "Lebensgeschichten jüdischer Zuwanderer aus der ehemaligen Sowjetunion in Nordrhein-Westfalen Истории жизни еврейских иммигрантов, приехавших из бывшего Советского Союза и поселившихся в федеральной земле Северный Рейн-Вестфалия" (רוסית)